שריונית אוטר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שריונית גי.אמ.סי. אוטר
IWM-NA-7854-Otter-LRC-Grazzanise-194310.jpg
שריונית אוטר חוצה גשר ביילי מעל לנהר וולטורנו שליד גראזאניס, איטליה, 1943
מידע כללי
סוג שיריונית
מדינה מייצרת קנדהקנדה  קנדה
שנת יצור 1942
דגם קודם האמבר
דגם עוקב סטגהאונד
מערכה מרכזית מלחמת העולם השנייה, מלחמת העצמאות
מידע טכני
אורך 4.50 מטרים
רוחב 2.16 מטרים
משקל 4.44 טון
מהירות 75 קמ"ש על כביש
חימוש עיקרי רובה נגד טנקים בויס
חימוש משני מקלע ברן "0.303
מנוע GMC בנזין, 6 צילינדרים 106 כ"ס
שריון עד 12 מ"מ
צוות 3

שריונית אוטר (Otter LRC) היא שריונית קלה שיוצרה במפעלי ג'. אמ. סי קנדה עבור הצבא הקנדי והבריטי בתקופת מלחמת העולם השנייה תחת השם: Otter GMC Canada Mk1. היא נקראה גם: Otter LRC. השריונית נבנתה על בסיס מרכב של CMP 15[1] במטרה לספק לצבאות בנות הברית שריוניות סיור קלות.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השריונית פותחה על ידי חברת גנרל מוטורס קנדה כתחליף קנדי לשריונית הבריטית מסוג האמבר. בשנים 1942-1945 יוצרו 1761 יחידות משריונית זו במפעלי Oshawa ליד טורונטו שבאונטריו.

החימוש התבסס על רובה נגד טנקים מסוג בויס ומקלע קל מסוג ברן שהותקן בצריח קטן פתוח. ככלל, זו הייתה שריונית קלה במשקל ובחימוש בהשוואה לכלי רכב אחרים מאותה תקופה. השריון הדק שלה אפשר הגנה רק כנגד נשק קל.

שריונית גי.אמ.סי. אוטר עם תוספת צריחון מתומן שנבנה בסדנת המשוריינים של ההגנה, מאי 1948

השריונית שרתה את הכוחות הקנדים בחזית האיטלקית ובחזית בצפון מערב אירופה. והופעלה גם על ידי מספר יחידות בריטיות.

לאחר מלחמת העולם השנייה הופעלו השריוניות על ידי הצבא ההולנדי בפעולותיו בדיכוי המרד באינדונזיה, הופעלה על ידי יחידות המשטרה הבריטיות בפלשתינה בתקופת המנדט הבריטי וכן על ידי הלגיון הירדני בירדן.

מלחמת העצמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

השריונית הייתה בשימוש נרחב על ידי כוחות המשטרה הבריטים בארץ ישראל.

לקראת סיומו של המנדט החלה יחידת הרכש של ארגון ההגנה בניסיונות שונים במטרה להשיג בכל דרך שהיא שריוניות. בשבועות האחרונים של המנדט ריכזו הבריטים כלי נשק ואמצעי לחימה רבים בחיפה ובעיקר במחסני נמל חיפה לקראת פינויים.

  • שתי שריוניות שצוותיהן ירדו בתאריכים שונים לשחות בים בחוף בת גלים, נגנבו מתחת לאפם.
  • שריונית שלישית נגנבה מחייל וקצין בריטי שהחנו אותה ברחוב העצמאות (אז רחוב המלכים) ונכנסו לקיוסק לרוות את צמאונם בכוס בירה.[2]
  • שריונית רביעית נרכשה במרמה תמורת 1000 לא"י והוברחה על ידי חייל בריטי בשם ג'אף שהיה נשוי ליהודיה מבסיס בריטי בירושלים לקריית ענבים..[3]

סך הכל נגנבו כ- 10 שריוניות. רובן על ידי אנשי ארגון ההגנה ומיעוטן על ידי ארגון האצ"ל.

השריוניות שנגנבו על ידי ההגנה, הועברו לבסיס יחידת שרות המשוריינים במרכז, שם שופצו על ידי אנשי היחידה. הותקנו בהן מכשירי קשר מסוג מק. 19, בחלקן העליון הוסיפו צריח קטן מתומן (בן 8 צלעות) מסתובב בו הותקנה מכונת ירייה מסוג מג. 34. מקלע נוסף מאותו הסוג הותקן בעמדת המפקד שליד הנהג.

שריונית גי.אמ.סי. אוטר, חטיבה 7, 1948
שריונית גי.אמ.סי. אוטר של צבא ההצלה ועליו סמל צבא ההצלה: פגיון נעוץ במגן דויד

השריוניות המשופצות סופקו למספר חטיבות, אולם אין מידע מדויק לאיזה חטיבות ובאיזה כמויות.

שריונית אוטר מקורית (ללא צריח) לקראת שיפוץ, הולנד, 2009

מתמונות פעילות החטיבות השונות זוהו שריוניות אלה בשימוש חטיבה שבע וחטיבת הנגב, פלמ"ח.

בחטיבה שבע צוותו השריוניות השונות בשתי פלוגות בגדוד 73 המשוריין תחת פיקודו של חיים לסקוב: פלוגה א' ופלוגה ב'. כל פלוגה הכילה שלוש מחלקות כאשר בכל מחלקה הייתה שריונית אחת עם צוות של שלושה לוחמים ושתים עם צוות של ארבעה וחמישה. היות שידוע שהשריונית הופעלה על ידי צוות בן 3 לוחמים ואילו שריונית מסוג וייט הכילה יותר, הרי מכאן המסקנה שהיו כנראה בכל פלוגה לפחות שלוש שריוניות מסוג אוטר, ובסך הכל שש שריוניות. שאר השריוניות היו מסוג וייט.

גרסאות:

  • בשריונית מספר 10624 הותקנו שני סוגי מקלעים: בצריח מקלע M1919 בראונינג ובתא המפקד מקלע מג. 34.
  • בשריונית מספר 3035 הותקנו שני מקלעים מסוג בראונינג "0.3, מקלע נדיר בצה"ל באותה תקופה.

בשתי השריוניות הותקן בצריח פריסקופ שאפשר ירי מתוך הצריח ללא חשיפה לאש האויב.

תצוגה מוזיאלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לצערנו לא הושארה בארץ אף שריונית לתצוגה כנכס היסטורי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שריונית אוטר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראו ערך משוריין פרפר
  2. ^ ראו ספרו של פנחס וזה המשימה רכש, ע' 117-119.
  3. ^ ראו ספרו של פנחס וזה המשימה רכש, ע' 123-121.