טרקוטה אדריכלית
טרקוטה אדריכלית היא תערובת שרופה של חימר ומים שניתן להשתמש בה ברכיבים לא מבניים, חצי מבניים או מבניים בחלק החיצוני או הפנימי של בניינים.[1] חימר טרקוטה, או כפי שנקרא חרס אשר אינו משמש לייצור כלים, הוא חומר בנייה עתיק המתורגם מלטינית כ"אדמה אפויה". הטרקוטה האדריכלית היא למעשה טרקוטה חזקה יותר ויכולה להיות מעובדת באופן בלתי מזוגג, צבוע, מזוגגת חלקה או מזוגגת. הטרקוטה מורכבת ממארג חימר נבוב ומעובד לאריחים. את האריחים ניתן להתקין באמצעות חומרי מליטה כדוגמת מלט או לתלות בעוגני מתכת. כל האריחים ממולאים חלקית במלט.
בסוף המאה ה-19 הגרסה המזוגגת, כלומר טרקוטה אדריכלית מזוגגת (אנ') הפכה לפופולרית. ניתן להשתמש בטרקוטה יחד עם לבנים, לאזורי נוי; אם מקור החימר זהה ניתן לשלב אותם באופן הרמוני, או אם הם שונים לניגוד. טרקוטה אדריכלית משמשת גם לחיפוי על חומר מבני אחר.
הרכב כימי[עריכת קוד מקור | עריכה]
טרקוטה עשויה ממערך חימר או סחף, חומר שטף, ומגרגרים או פיסות חימר שנשרף בעבר. חרסיות הן שרידים של בליית סלעים הקטנים מ-2 מיקרון. הם מורכבים מסיליקה ואלומינה. קאוליניט, הלויסיט, מונטמורילוניט, איליט ומיקה הם כולם סוגים טובים של חימר לייצור קרמיקה. כאשר מערבבים אותם עם מים הם יוצרים סיליקה אלומיניום הידרומית פלסטית וניתנת לעיצוב. במהלך תהליך השריפה החרסיות מאבדות את מימיהן והופכות לגוף קרמי מוקשה.
שטפים מוסיפים חמצן כשהם שורפים כדי ליצור התכה אחידה יותר של חלקיקי הסיליקה בכל גוף הקרמיקה. זה מגביר את חוזק החומר. חומרי השטף הנפוצים הם סידן פחמתי, ספירי פלד אלקליין, מנגן ותחמוצות ברזל. גרוג משמש למניעת התכווצות ולמתן מבנה למערך החימר העדין.[2]
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הטרקוטה נוצרה על ידי היוונים הקדומים, הבבלים, המצרים הקדמונים, הרומאים, הסינים, תרבות עמק האינדוס ועמים ילידים ביבשת אמריקה. הוא שימש עבור רעפים, מדליונים, פסלים, כותרות ופרטים אדריכליים קטנים אחרים.[3]
תהליך ייצור[עריכת קוד מקור | עריכה]
ניתן להכין טרקוטה על ידי יציקה או לחיצה של התערובת לתוך תבנית גבס או אבן חול, חימר יכול להיות מגולף ביד, או תערובת ניתן לשחול לתוך תבנית באמצעות מכונות מיוחדות. החימר מתכווץ כשהוא מתייבש מאיבוד מים ולכן כל התבניות עשויות מעט יותר גדולות מהמידות הנדרשות. לאחר יצירת הכלי הירוק הרצוי, או מיובש באוויר, הוא נשרף בכבשן למשך מספר ימים, שם הוא מתכווץ עוד יותר. החימר החם מתקרר באיטיות ואז מסיים ביד. הקרמיקה נשלחת לאתר הפרויקט שם היא מותקנת על ידי קבלנים מקומיים. החלקים החלולים ממולאים חלקית במלט ואז מונחים על גבי הקיר, תלויים מעוגני מתכת, או תלויים על זוויות מדף מתכת.[4]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "Standard Definitions of Terms Relating to Structural Clay Products". ASTM. Designation C43.
- ^ Pollard, A.M.; Heron, Carl (2008). Archeological Chemistry. Cambridge, UK: Royal Society of Chemistry. pp. Chapter 7.
- ^ Taylor, Mary; Bradshaw, H.C. (1916). "Architectural Terra-Cottas from Two Temples at Falerii Veteres". Papers of the British School at Rome. 8 (1): 1–34. doi:10.1017/s0068246200005407. S2CID 130444171.
- ^ Gerns, Edward; Will, Rachel (2016). "Architectural Terra Cotta". APT Bulletin. 47 (2/3): 1–8.
