יאן בוקהורסט
 | |
| לידה |
1604 מינסטר, בישופות מינסטר  |
|---|---|
| פטירה |
21 באפריל 1668 (בגיל 64 בערך) אנטוורפן, ארצות השפלה הספרדיות |
| זרם באמנות |
בארוק |
| הושפע על ידי |
פטר פאול רובנס |
  | |
יאן בוקהורסט או יוהאן בוקהורסט (בהולנדית: Jan Boeckhorst; 1604 – 21 באפריל 1668)[1] היה צייר בארוק פלמי יליד גרמניה. הוא היה אמן רב סגנונות שהפיק ציורים בנושאי היסטוריה, סצינות ז'אנר ודיוקנאות. סגנונו הושפע משלישיית ציירי הבארוק המובילים באנטוורפן פיטר פול רובנס, אנתוני ואן דייק וג'ייקוב ג'ורדנס. בוקהורסט עבד גם כמעצב שטיחים.[2]
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
יאן בוקהורסט נולד במינסטר שבווסטפאליה. הילד השני מבין שתים-עשרה ילדים. משפחתו הייתה שייכת לאזרחיה המכובדים של מינסטר (Honoratioren) ואביו היינריך היה זמן מה ראש עיריית מינסטר.[3] יאן בוקהורסט הפך לחבר במסדר הישועי בגיל 17. הוא החל את לימודיו האמנותיים רק כשהיה בן עשרים ושתיים.
באמצע שנות ה-20 של המאה ה-17 עבר בוקהורסט לאנטוורפן ככל הנראה ללמוד אצל פיטר פול רובנס. אין ראיות מוצקות לכך שבוקורסט למעשה למד אצל רובנס, אלא רק הצהרה על כך של אחיינו של רובנס פיליפ. עם זאת, מערכת יחסים קרובה בין האמנים בשנות ה-30 מתועדת. בוקהורסט ככל הנראה גם התאמן בקצרה עם ג'ורדנס במהלך שהותו של רובנס בלונדון בסוף שנות ה-20. באנטוורפן, בוקהורסט נודע בשמו "לאנג ג׳ון", בגלל קומתו הגבוהה.[3]
משנת 1626 עד 1635 בוקהורסט עבד על מענק ששילם הסוחר לודוויק דה רומר כדי להשלים 26 עבודות עבור קפלה במנזר הפלקון במרכז אנטוורפן (או עבור הקפלה הקדושה בסנט ג'וזף במנזר אנטוורפן בסנט אוגוסטין).[4] בין 1627 ל־1632 הוא ככל הנראה עבד קרוב עם אנתוני ואן דייק שהיה באותה תקופה באנטוורפן לאחר שהות ארוכה בארצות אחרות. שני האמנים שיתפו פעולה ביצירות אמנות אינדיבידואליות בעוד שבוקהורסט הפיק גם עותקים אחרי ואן דייק.[5]
יאן בוקהורסט הפך לחבר בגילדת לוקאס הקדוש באנטוורפן בשנים 1633–1634. הוא שיתף פעולה באופן קבוע עם רובנס באמצע שנות ה-30 של המאה ב-17. הוא עבד לראשונה על הקישוטים באנטוורפן לקבלות פנים בשנת 1635 של המושל החדש הקרדינל ההולנדי. רובנס היה האחראי הכללי על הפרויקט הזה.[4] בוקהורסט תרם אלמנטים ארכיטקטוניים עבור "קשת איזבלה" ודמויות בשיתוף פעולה עם ג'רארד סשרס.[3]
בוקהורסט נסע לאיטליה בשנת 1635. הוא חזר לאנטוורפן בשנים 1636–1638 שיתף פעולה עם בית המלאכה של רובנס להכנת קישוטים מיתולוגיים לביתן הצייד טורה דה לה פרדה של מלך ספרד פיליפ הרביעי ליד מדריד. לפרויקט זה צייר יאן בוקהורסט קישוטים לאחר רישומי שמן מאת רובנס.[4]
בשנת 1639 נסע בוקהורסט שוב לאיטליה והתגורר ברומא. ברומא הוא הצטרף ככל הנראה לחבורת האמנים ההולנדים והפלמיים ברומא המכונה בנטפוכלס. היה מנהג בקרב הבנטפוכלס לאמץ לאמן כינוי. כינויו של בוקהורסט היה אולי "דוקטור פאוסטוס".[3]
תאריך חזרתו לאנטוורפן אינו ידוע בוודאות וההערכות משתנות בין 1639 ל־1649. [2] ידוע כי הוא השלים כמה עבודות לא גמורות של רובנס לאחר מותו של רובנס בשנת 1640. לאחר שובו לאנטוורפן קיבל מספר עבדות ממוסדות דתיים בפלנדריה כולל עבור כנסיית סנט ג'יימס בברוז' וכנסיית סנט מיכאל וסנט ג'יימס בגנט.
יאן בוקהורסט נפטר ב־21 באפריל 1668 באנטוורפן שם נקבר בכנסיית סנט ג'יימס.[4] האוסף הגדול שלו נמכר לאחר מותו במכירה שנמשכה שישה ימים וגייס את הסכום של 6,026 גילדן הולנדי. האוסף שלו כלל מערך שלם של רישומים מוקדמים של רובנס. [6]
יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
כללי[עריכת קוד מקור | עריכה]
,
בוקהורסט היה צייר רב-תכליתי שהפיק ציורים היסטוריים בנושאים דתיים ומיתולוגיים, יצירות אלגוריות, סצינות ז'אנר ודיוקנאות. בוקהורסט עבד גם כמעצב לשטיחים. ידוע שהוא תכנן שמונה שטיחי קיר על המיתוסים של אפולו.[7] במוזיאון מון-דה-פיטה בברגוס נשמרים 8 רישומים מקדימים לסדרת שטיחי קיר אפולו זו.
בוקהורסט סיפק גם עיצובים למו"לים באנטוורפן. בתחילת שנות ה-50 של המאה ה-17 סיפק מספר עיצובים, שכולם נחרטו על ידי קורנליס גאלה הצעיר ופורסמו על ידי הוצאת פלנטין באנטוורפן.
נותרו רק שלושה ציורים חתומים ומתוארכים (מתוארכים בין 1646 ל־1660) וחמישה המתוארכים בין השנים 1659–1666. הציור החתום הראשון, "מדונה וילד עם סנט ג'ון", מתוארך 1646, כעשרים שנה לאחר הגעתו לאנטוורפן. בגלל מספרם הקטן של ציורים חתומים, קשה היה לייחס בודואות עבודות לבוקהורסט, וכמה ייחוסים הם בעייתיים בקרב היסטוריוני אמנות.[3]
שיתופי פעולה[עריכת קוד מקור | עריכה]
כפי שהיה נהוג בקרב ציירי אנטוורפן, בוקהורסט שיתף פעולה לעיתים קרובות כצייר דמויות על קומפוזיציות עם ציירי הנוף יאן ווילדנס ויאן ברויגל הבן וצייר הטבע הדומם פרנס סניידרס.[8] דוגמה לכך הוא הציור "איכרים היוצאים לשוק" בו שיתף פעולה עם פרנס סניידרס. סצנת הז'אנר הזו, המשמשת גם כאלגוריה של ארבעת האלמנטים, היא בסדר גודל מונומנטלי בגובה 217.5 ס"מ ורוחב 272.5 ס"מ. היצירה מראה את השפעת ציורי הז'אנר של ג'ורדנס.[9]
.jpg)
ייתכן שבוקהורסט שיתף פעולה עם ציירי סגנון גרלנד - סגנון מיוחד של טבע דומם שפותח באנטוורפן על ידי יאן ברויגל האב, בשיתוף עם הקרדינל האיטלקי פדריקו בורומאו בראשית המאה ה-17.[10] הז'אנר התחבר בתחילה לדימויים הוויזואליים של התנועה נגד הרפורמציה והיה כרוך בדרך כלל בשיתוף פעולה בין צייר דיוקנאות לצייר טבע דומם. לא ניתן לייחס בוודאות שום שיתופי פעולה עם בוקהורסט וסגנון זה.
על פי ההערכה, בוקהורסט ביצע שינויים ביצירותיו של רובנס. הוא עשה זאת בציור שצייר רובנס בסביבות שנת 1613 בשם "המלך דוד מנגן בנבל". ציור נוסף של רובנס ב-1616/17, ששינה בוקהורסט בסביבות 1640/41 היה ראשו של אדם מזוקן בפרופיל אוחז בדמות ברונזה. לאחר סוף שנות השלושים של המאה ה-17 נראה ששיתופי הפעולה עם בוקהורסט פסקו.[3]
דיוקנאות[עריכת קוד מקור | עריכה]
דיוקנאותיו של בוקהורסט מושפעים מאנתוני ואן דייק וקורנליס דה-ווס, שני ציירי הפורטרטים המובילים במחצית הראשונה של המאה ה-17.[3] מדי פעם הוא צייר דיוקנאות קבוצתיים מלאי חיים. כמה מהדיוקנאות הקבוצתיים הגדולים שלו, כמו דיוקן משפחה, הם בסגנון קורנליס דה-ווס, אך יותר ספונטניות.[11]
הדיוקנאות הקבוצתיים המרכזיים שלו הם בדגש של קשרים משפחתיים חזקים. בוקהורסט היה מיומן בתיאור הדוגמניות שלו באופן ספונטני ומלא חיים. דיוקנאותיו הם בעלי אופי לא פורמלי.[4]
עבודות מאוחרות יותר[עריכת קוד מקור | עריכה]
עבודותיו המאוחרות משנות ה-50 וה-60 של המאה ה-17 כוללות יצירות מזבח רבות לכנסיות ברחבי פלנדריה ועיצובים מצוירים לשטיחים. השפעה על דמויותיו מעבודת ואן דייק והשימוש בצבעים, כמו בציור "שיוליסס מגלה שאכילס לבוש כנערה", בולטת גם ביצירות מתקופה זו.[12]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Galen, Maria (2012). Johann Boeckhorst: Gemälde und Zeichnungen. Hamburg: Baar. (catalogue raisonné)
- Vlieghe, Hans (1998). Flemish art and architecture, 1585-1700. Pelican history of art. New Haven: Yale University Press.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ שמות נוספים: Johan Boekhorst, Johan Boeckhorst, Johann Boeckhorst, Boichorst, Bronckhorst, van Boeckhorst, nicknames: Lange Jan, Langen Jan, Langhiano and Langian as well as Doctor Faustus
- ^ Jan Boeckhorst at the Netherlands Institute for Art History (in Dutch)
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 Anne-Marie Logan, Review of: Maria Galen, Johann Boeckhorst. Gemälde und Zeichnungen. Hamburg: Baar-Verlag 2012 at historian of netherlandish art
- ^ 1 2 3 4 5 Matthias Depoorter, ' Jan Boeckhorst Archived 3 March 2016 at the Wayback Machine at Barok in Vlaanderen
- ^ an Boeckhorst at National Gallery of Art
- ^ Anne-Marie S. Logan, Sir Peter Paul Rubens, Michiel Plomp, Peter Paul Rubens: The Drawings, Metropolitan Museum of Art (New York, N.Y.), Metropolitan Museum of Art, 2005, p. 40
- ^ Guy Delmarcel, Flemish Tapestry from the 15th to the 18th Century, Lannoo Uitgeverij, 1999, p. 240
- ^ Jan Brueghel II (Antwerp 1601–1678) and Jan Boeckhorst (Münster/Rees 1604–1668 Antwerp), Sleeping Nymphs observed by Satyrs, at Dorotheum
- ^ Vlieghe (1998); pp. 76; 171.
- ^ David Freedberg, "The Origins and Rise of the Flemish Madonnas in Flower Garlands, Decoration and Devotion", Münchener Jahrbuch der bildenden Kunst, xxxii, 1981, pp. 115–150.
- ^ Hans Vlieghe. "Boeckhorst, Jan." Grove Art Online. Oxford Art Online. Oxford University Press. Web. 1 October 2014
- ^ Vlieghe (1998), pp. 95–97.