יאן צפניק
 | |
| לידה |
15 באוגוסט 1968 (בן 54) אירקוטסק, רוסיה  |
|---|---|
| שם לידה |
Ян Юрьевич Цапник |
| מדינה |
ברית המועצות, רוסיה |
| תקופת הפעילות | 1986–הווה (כ־37 שנים) |
| מקום לימודים |
האקדמיה לאמנויות התיאטרון בסנקט פטרבורג |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
יאן יורייביץ' צפניק (ברוסית: Ян Ю́рьевич Ца́пник; נולד ב-15 באוגוסט 1968, אירקוטסק, ברית המועצות) שחקן תיאטרון וקולנוע רוסי.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
יאן נולד במשפחתו של שחקן מוביל של תיאטרון הדרמה האקדמית של צ'ליאבינסק על שם נאום אורלוב, יורי צפניק (1945-2014).[1] אמו, ולנטינה ניקולאייבנה - היאספורטאית בענף האתלטיקה.
הוא למד כינור והוכשר במפעל ההדרכה והייצור כטבח, בהמשך סיים שני קורסים של המכון לתיאטרון של סברדלובסק. הוא שירת בפלוגת הסיור והנחיתה של גדוד הסיור הנפרד במטה הכוחות הרוסיים בגרמניה המזרחית ושימש כסגן מפקד הפלוגה במודיעין הצבאי הסובייטי.[2] לאחר השירות הצבאי לא שב למכון התיאטרון בסברדלובסק ועבר למכון הלנינגרדי לתיאטרון, מוזיקה וקולנוע (LGITMiK).
משנת 1992 עד 2005 היה שחקן בתיאטרון הבולשוי האקדמי. בשנת 2001 הוא השתתף במשחק הטלוויזיה "אוצר הרוזן N" בערוץ TVC.[3]
בני משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
הוא היה נשוי שלוש פעמים. האישה השלישית היא גלינה. בנישואים אלה נולדה בת בשם יליזבטה (ילידת 2002).[4]
פילמוגרפיה נבחרת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1987 – מחפש חבר לחיים
- 1998, 2003 – רחובות הפנסים השבורים
- 2000 – לצוד את סינדרלה
- 2001 – כח המחץ
- 2001 – הרפתקאות השנה החדשה
- 2001 – בלשים
- 2002 – בריגדה
- 2005 – פטרבורג העבריינית
- 2006 – בשבי הזמן
- 2011 – נמלטים
- 2013 – מתנשקים
- 2014 – המורה לחינוך גופני
- 2014 – מתנשקים 2
- 2014 – יולקי 1914
- 2014 – עצי אשוח פרוותיים
- 2014 – כתב צבאי[5]
- 2015 – רוח הרפאים
- 2015 – השיטה
- 2015 – היום הטוב ביותר
- 2016 – ארץ הפלאות
- 2016 – ספרטה
- 2016 – החתן
- 2016 – קרח דק
- 2016 – סבא כפור: מלחמת המכשפים
- 2016 – עצי אשוח 5
- 2017 – גוגול: ההתחלה
- 2017 – השותף
- 2018 – על הקרח
- 2018 – לא מוגבל[6]
- 2018 – וורוניני
- 2018 – גוגול: וויי
- 2018 – גוגול: נקמה נוראית
- 2019 – האחווה
- 2019 – קבוצת החלומות
- 2019 – לב יאשין: שוער חלומותיי
- 2019 – מזנק
- 2019 – פוליארני
- 2020 - פרויקט אנה ניקולאייבנה
- 2020 – השר האחרון
- 2020 - דקל
- 2020 - הקתדרלה
- 2020 - ימים מקוללים
- 2020 - שוער הגלקסיה
- 2021 – סוסון גבנונון
- 2021 – Love[7]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
יאן צפניק, ברשת החברתית אינסטגרם
יאן צפניק, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
יאן צפניק, במסד הנתונים הקולנועיים Kinopoisk.ru (ברוסית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ ЦАПНИК Юрий Викторинович — Энциклопедия «Челябинск»
- ^ על כך סיפר בריאיון לתוכנית אורגנט בערב, Ян Цапник, Эрика Лундмоен. Вечерний Ургант. 1273 выпуск от 25.03.2020, 25.03.2020 (ברוסית)
- ^ "ОТЕЦ, СЫН И КИНО". Городской дилижанс. 2001-04-12.
- ^ Ольга МЕДВЕДЕВА | Сайт «Комсомольской правды» (2019-03-18). "Дочь Яна Цапника решила продолжить актерскую династию" (ברוסית). KP.RU - сайт «Комсомольской правды». נבדק ב-2020-02-05.
- ^ Гала Скляревская. Не Кобзон, так «ополченец»: канал «Интер» снова готовит сюрприз зрителям в новогоднюю ночь «Детектор медиа», 29.12.2016
- ^ הסרט באתר אידיבי
- ^ Сергей Светлаков, Юрий Стоянов и Екатерина Варнава находят любовь в трейлере комедии «Love»