לב יאשין: שוער חלומותיי

לב יאשין: שוער חלומותיי
Лев Яшин. Вратарь моей мечты
בימוי	וסילי צ'יגינסקי
הופק בידי	אולג קפאנץ
תסריט	ולדימיר ואלוצקי
שחקנים ראשיים	Aleksandr Yermakov; אלכסיי גוסקוב; יוליה חלינינה; Galina Belyayeva; אלכסיי קרבצ'נקו
מדינה	רוסיה
חברת הפקה	Kremlin Films
חברה מפיצה	MEGOGO DISTRIBUTION
הקרנת בכורה	25 באוקטובר 2018
משך הקרנה	120 דק'
שפת הסרט	רוסית
סוגה	סרט דרמה, סרט ביוגרפי, סרט כדורגל
תקציב	360,054,850 מיליון רובל
הכנסות	62,303,975 מיליון רובל
	דף הסרט ב־IMDb

לב יאשין: שוער חלומותיי (ברוסית: Лев Яшин. Вратарь моей мечты) הוא סרט קולנוע רוסי משנת 2019 בבימויו של וסילי צ'יגינסקי^[1], המגולל את קורות חייו של שוער הכדורגל האגדי לב יאשין. בסרט מככבים אלכסנדר פוקין כלב יאשין ויוליה חלינינה כמושא אהבתו, ולנטינה טימופייבנה.

הסרט הופק בשיתוף פעולה בין משרד התרבות של רוסיה לאגודת דינמו ומועדון הכדורגל דינמו מוסקבה והוא הסרט האחרון שכתב התסריטאי ולדימיר ואלוצקי, שמת בשנת 2015 לאחר שההפקה הייתה כבר בעיצומה.

הסרט שוחרר לאקרנים ברוסיה ב-28 בנובמבר 2019, במלאת 90 שנה ללידתו של השוער^[2].

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

26 במאי 1971. בקרוב ייערך משחק הפרידה מהשוער האגדי לב יאשין. לראשונה בהיסטוריה, כדורגלן סובייטי ישחק לצד כוכבי הכדורגל העולמי שיחלקו לו כבוד.

לקראת משחק זה יאשין נזכר באנשים ובמשחקים שליוו אותו בקריירת המשחק שלו, בשער שספג במשחק הבכורה במדי דינמו מוסקבה, שבעקבותיו לא הועלה להרכב במשך שנתיים, האימונים הקשוחים שסייעו לו לחזור להרכב הפותח, ההופעות במדי נבחרת ברית המועצות בכדורגל ביורו 1960, הכישלון במונדיאל 1962 בצ'ילה והמשחק לזכר מאה שנה לכדורגל האנגלי, בו שיחקה הנבחרת האנגלית נגד נבחרת העולם ב-23 באוקטובר 1962.

כילד רגיל ממשפחה ממעמד הפועלים, כמו כל בני גילו, הוא שיחק כדורגל יומם ולילה וחלם להיות חלוץ. אך לא משנה באיזו קבוצה שיחק - בחצר, במפעל, בצבא - הציבו אותו בשער. עם זרועותיו הארוכות, הוא יכול היה להגיע לכדור הקשה ביותר. הרצון שלו לשחק במגרש הוליד סגנון משחק חדש ומיוחד. בהתחלה היו טעויות וחסרונות מצערים - ספיגת השער במשחק הראשון שלו בהרכב הקבוצה הבוגרת, שאחריו נשלח יאשין לשנתיים על הספסל כדי לחדד את כישוריו. אך באופן בלתי הפיך הוא נשאר נאמן לסגנון המשחק שלו, שלימים ייקרא חדשני ובזכותו יהפוך לכוכב ברמה עולמית. כולם יגידו כי יאשין הקדים את זמנו. הוא היה האדון בתיבת העונשין שלו, תמיד בסוודר שחור עם האות D על חזהו. הוא זכה לכינויים רבים כמו "עכביש שחור", "פנתר שחור" ואפילו "תמנון שחור" בשל הגמישות, התנועה מהירה שלו כברק וראיית המשחק המבריקה שלו.

הניצחון האמיתי שלו התרחש בשנות ה-50 וה-60, כאשר נבחרת ברית המועצות, בחלקה הגדול בזכות משחקו המבריק, זכתה בגביעים המשמעותיים ביותר בענף הכדורגל. הוא יהפוך לאליל של מיליוני האוהדים הסובייטים ש"ישאו אותו בזרועותיהם"... ואז הכישלון באליפות העולם בצ'ילה והאהבה שמתחלפת בתיעוב כלפיו. הוא לבדו מואשם בתבוסה האומללה הזו ואז חייו החלו להפוך לסיוט: חלונות שבורים, מרפסות חרוכות, שיחות מאחורי גבו, חיוכים מבטים זדוניים, ולבסוף, השריקות נגדו מאותם מעריצים שעד לא מזמן ראו בו אליל שלהם. הוא נאלץ לעזוב, בשבילו לא היה מקום בקבוצה ולא היה מי שיגן עליו, כי הוא היה האחרון בתור...

בהמשך חזר לנצח ושוב הפך להיות הטוב ביותר לא רק בארצו, אלא בכל העולם - השוער היחיד בתולדות הכדורגל שקיבל את פרס כדור הזהב.

שחקנים ודמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלכסנדר פוקין — לב יאשין (בצעירותו)
יוליה חלינינה — ולנטינה יאשינה, רעייתו (בצעירותה)
אלכסנדר ירמאקוב — לב יאשין (בבגרותו)
גלינה בליאייבה — ולנטינה יאשינה, רעייתו (בבגרותה)
אלכסיי גוסקוב — מיכאיל יאקושין, מאמן דינמו מוסקבה
אלכסיי קרבצ'נקו — אלכסיי חומיץ', שוער דינמו
יבגני דיאטלוב — ארקדי צ'רנישוב, מאמן מועדון ההוקי דינמו
ויטאלי חאייב — אלכסנדר פונומאריוב, כדורגלן
מיכאיל יליסייב — גברייל קצ'אלין, מאמן נבחרת ברית המועצות בכדורגל
יאן צפניק — כתב סוכנות הידיעות הממשלתית
אלכסנדר סאמויילנקו — מישורין, פקיד ועדת הספורט של ממשלת ברית המועצות
אלכסנדר בוחארוב — קונסטנטין בסקוב, כדורגלן
פרנסיסקו אולמו — סנטיאגו ברנבאו

הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

"יאשין הוא מעין 'שרביט קסמים' של כדורגל, שעדיין בעל כוח מופלא. זוכרים אותו כשצריך לאפשר משהו... אך צריך לנקוט בזהירות ולכבד את שמו. אין לנו כל כך הרבה ספורטאים שהסמכות שלהם גדלה מעבר לגבולות המדינה. השם יאשין מתייחס כמובן למותג העולמי בפרספקטיבה היסטורית ארוכה, השוער שלנו בקבוצת המספרים הראשונים, כמו גגארין וצ'ה גווארה... על השוער, שמשחקו מענג אותנו, אנו אומרים: "הוא משחק כמו יאשין".
המפיק, אולג קפאנץ, על לב יאשין.

ההפקה החלה בשנת 2014 בשיתוף פעולה בין אנשי משרד התרבות של רוסיה ואגודת דינמו. צילומי הסרט נערכו במוסקבה ובפרבריה בשיתוף פעולה עם בנק VTB ומועדון הכדורגל דינמו מוסקבה. על עבודת הפיקוח על הסרט היה אמון סרגיי סטפאשין, שר הפנים של רוסיה לשעבר, שרצה לוודא הפקת סרט ביוגרפי על חייו של השוער הנודע.