יהודית מפלנדריה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יהודית מפלנדריה
Judith de France
לידה 844?
אורליאן, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג אתלוולף (1 באוקטובר 856–?)
אתלבאלד, מלך וסקס (858–?)
בלדווין הראשון, רוזן פלנדריה (863–?) עריכת הנתון בוויקינתונים
השושלת הקרולינגית
אב קרל הקירח עריכת הנתון בוויקינתונים
אם ארמנטרוד מאורלאן עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים בלדווין השני, רוזן פלנדריה
Raoul of Flanders
Charles van Vlaanderen עריכת הנתון בוויקינתונים
בת הזוג של רוזן פלנדריה
862 – 870 (או מאוחר יותר)
מלכה רעיה של וסקס
858–860
(כשנתיים)
856–858
(כשנתיים)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

יהודית מפלנדריה (או ג'ודית; נולדה ב-843 בערך ומתה ב-879) הייתה ביתם של מלך פרנקיה המערבית קרל הקירח ואשתו ארמנטרוד מאורליאן (אנ'). לאחר נישואיה בפעם הראשונה והשניה, הפכה למלכה רעיה של שניים ממלכי וסקס. בעקבות נישואיה לבלדווין, נוסדה רוזנות פלנדריה ויהודית הייתה לרוזנת.

באמצע המאה ה-10 תוארה יהודית על ידי מחברי אילן היוחסין של רוזנות פלנדריה כ"החכמה והיפה ביותר". הכתרתה של יהודית למלכת וסקס אפשרו את השבת מעמדן של נשות המלכים ושיפרה את מעמדן בממלכה.[1][2]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יהודית נולדה בסביבות 843 או בתחילת 844 כביתם הבכורה של קרל הקירח, מלך פרנקיה המערבית ואשתו הראשונה ארמנטרוד מאורליאן. היא נקראה על שם סבתה מצד אביה, הקיסרית יהודית מבוואריה. היא הייתה נינה של קרל הגדול, קיסר האימפריה הפרנקית. ליהודית היו תשעה אחים צעירים יותר וחמישה אחים חורגים מנישואיו השניים של אביה, אך שלושה מאחיה וכל אחיה החורגים נולדו לאחר שנישאה ועזבה את ביתה לממלכת וסקס.

מלכת וסקס[עריכת קוד מקור | עריכה]

נישואים ראשונים והכרתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 855, האלמן אתלוולף, מלך וסקס, עלה לרגל רומא עם בנו הצעיר אלפרד. בדרך לשם, הוא ביקר בחצרו של קרל הקירח וניהל משא ומתן לנישואין עם יהודית בת ה-12, אף על פי שהיה כנראה באמצע שנות החמישים לחייו ויש לו שישה ילדים, שלושה או חמישה מהם מבוגרים מיהודית. הוא חיפש בעל ברית מכיוון שגם הוא וגם קרל סבלו מהתקפות הוויקינגים. קשרי נישואין עם השושלת הקרולינגית היוקרתית היוותה יתרון נוסף עבורו.[3]

בדרך חזרה מרומא, בשנת 856, הוא שהה שוב בחצר המלך קרל, והתחתן עם יהודית ב-1 באוקטובר 856 בארמון המלכותי. זה היה אירוע יוצא דופן משום שנסיכות קרולינגיות נישאו לעיתים רחוקות ונשלחו בדרך כלל למנזרים. זה היה כמעט חסר תקדים עבורם להתחתן עם זרים. יהודית הוכתרה למלכת וסקס. אתלוולף כיבד את כלתו בכך שקרא לה מלכה לאחר הטקס.[4] לפי מנהגי ווסקס, לא ניתן היה לקרוא לאשת מלך מלכה או והיא לא ישבה על כס המלכות עם בעלה.[5][6][7] עם זאת, קרל הקירח התעקש על ביצוע הכתרתה של בתו[8],[9] כנראה כי רצה לבטח את מעמדה בביתה החדש.[10] אתלוולף נתן ליהודית את כל הזכויות המגיעות לה כמלכה ונתן לה מקום של כבוד לידו באירועים מלכותיים.[11]

לאחר החגיגות, אטהלוולף, אשתו החדשה ובנו חזרו לווסקס. בחזרה לממלכתו, אתלוולף התמודד עם קשיים. בזמן היעדרו הצליחו הוויקינגים לפלוש לאנגליה, להתקרב אל לב ליבה של אנגליה ולהוות איום ממשי. בנוסף לכך הוא לא זכה לקבלת פנים מלבבת מבנו אתלבאלד.[12] אתלבאלד היה בנו השני של אתלוולף, מאשתו הראשונה אוסבורגה. הוא הפך ליורש העצר לאחר מות אחיו הבכור, אתלסטאן, שנשא בתואר מלך קנט. הלה תפקד כשליט בזמן היעדרו, חתר תחתיו[13] יחד עם אנוולף – אילדורמן של מחוז סאמרסט ועם הבישוף אלסטאן, במטרה לסרב להחזיר לו את השלטון בעת חזרתו. יש האומרים כי שכנעו את אתלבאלד לבגוד באביו ויש האומרים כי הוא לא נזקק לשכנוע, אך מכל מקום ניסה להדיח את אביו. נראה שאתלבאלד הרגיש מאוים מחתונתו השנייה של אביו. היחס המיוחד שהעניק אתלוולף ליהודית לא היה מקובל בממלכת וסקס. אתלבאלד חשש לעתידו בעקבות הנישואין וחשש מצאצאים חדשים שיתחרו בו על ירושתו.[14]לפי הסברים אחרים, אתלבאלד כבר מרד לפני נישואיו השניים של אביו, וזו הסיבה שאתלוולף נשאר בחצרו של קרל הקירח והתחתן עם בתו, והוכיח לנתיניו שיש לו תומכים חזקים מחוץ לווסקס.[15]

אתלוולף החליט לנהוג באתלבאלד בעדינות ולא להילחם עם בנו. הוא החליט להשאיר לו את השליטה על וסקס והוא עצמו שלט לבד על קנט, סאסקס ואסקס ובכך מנע מלחמת אזרחים, כאשר הוויקינגים מאיימים בפתח.[16] אתלוולף מת ב-13 בינואר 858,[17] כשנתיים לאחר חזרתו מפרנקיה המערבית.[18] ליהודית ולאתלוולף לא היו ילדים משותפים.[8] הוא הוריש את תחום שלטונו לבנו השני, אתלברט, אך לאחר מותו השתלט אתלבאלד על הממלכה כולה.[19]

נישואים שניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם מותו של אתלוולף, אתלבאלד ירש אותו על כס המלכות של ווסקס והתחתן עם יהודית, אמו החורגת. בהסכמה לנישואים אלה, ייתכן שיהודית ניסתה להימנע מגורלן הרגיל של אלמנות, אשר היו נשלחות למנזר.[20] בעיני אתלבאלד, נישואים אלה היו מועילים בגלל השתייכותה של יהודית לשושלת הקרולינגית ואפשרו לו לשפר את מעמדו ביחס לאחיו.[8] שמה של יהודית מופיע במספר צ'ארטרים מתקופת שלטונו של אתלבאלד, מה שמאשר את המשך מעמדה יוצא הדופן.[8] בשנת 893, אסר, הביוגרף של אלפרד הגדול והבישוף של שרבורן גינה בביוגרפיה שכתב על אלפרד את הנישואים בשל קשרי המשפחה בין בני הזוג (היא הייתה גם אימו החורגת של אתלבאלד).[21]

רוזנת פלנדריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יהודית ובולדווין, ציור מהמאה ה-14

נישואים שלישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מותו של אתלבאלד לא הותיר ליהודית עתיד בווסקס. היא הייתה פחות משבע-עשרה וללא ילדים. היא מכרה רכושה וחזרה לאביה, ששלח אותה למנזר, שם היא הייתה אמורה להישאר תחת חסותו.[8][22] על פי הדיווח הסביר ביותר, הרוזן בולדווין, שנחשב באופן מסורתי כבנו של יערן בשם אודואקר[23] ביקר במנזר בשנת 861, והוא התאהב ביהודית.[24] ישנן טענות שהוא כבר התעניין בה לפני נישואיה הראשונים.[25] בסביבות חג המולד של 861[26], או בתחילת 862[8], יהודית ברחה עם בולדווין או נחטפה על ידו. על פי מקור אחד, יהודית לא נחטפה אלא ברחה בהסכמת אחיה לואי.[26] בני הזוג נישאו כנראה במנזר לפני שברחו.[8]

נידוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

אביה של יהודית זעם בעקבות האירועים.[8] הוא ארגן מיד משלחת חיפוש כדי להחזיר אותה הביתה וללכוד את בולדווין. לפי אחד המקורות בולדווין אף נודה על ידי הכנסייה בשל חטיפת יהודית והנישואין ללא הסכמת המלך.[27] בשנת 862 ערך קרל הקירח מועצה עם הבישופים והאצילים של ממלכתו. המלך הורה (או, לפי דיווח אחר, ביקש) מהבישופים להוציא פסק דין קנוני על בולדווין ויהודית, לפי צו של האפיפיור גרגוריוס השני, שאם מישהו מתחתן, לאחר שחטף אלמנה, הוא יוחרם, כמו גם את אלו שתרמו לכך. אחיה של יהודית לואי נענש גם הוא במאסר במנזר.[4]

יהודית ובולדווין חיפשו מקלט אצל הוויקינג רוריק מדורסטאד, מלך פריסלנד. מאוחר יותר נמלטו לחצרו של בן דודה מצד אביה של יהודית, לותאר השני, מלך לותרינגיה (אנ'). בסופו של דבר, הם נסעו לרומא כדי לטעון בפני האפיפיור ניקולאוס הראשון.[8]

פיוס ורוזנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברומא ניהלו יהודית ובולדווין משא ומתן עם האפיפיור. הוא הקשיב לטיעונים שלהם ושלח את נציגיו לאביה.[4] הם ביקשו מקרל להכיר בנישואים כמחייבים מבחינה משפטית ולקבל את הזוג הצעיר בברכה, אך את קרל וסביבתו לא היה קל לשכנע. במכתב מ-23 בנובמבר 862, הביע האפיפיור את חששו שבולדווין כבר איחד כוחות עם "הנסיך היוטי רוריק". רוריק כבר נלחם נגד המלך קרל לצד אחיו לותאר הראשון, אז קיסר, בשנת 863. על פי הכרוניקן המאוחר יותר אלברט מסטאד, הייתה פניה אל רוריק במטרה להפציר בו לא לספק כל תמיכה לבולדווין.[27]

בסופו של דבר, המלך קרל הקירח סלח בחוסר רצון לבני הזוג ואיפשר להם להינשא.[8] הם חזרו לפרנקיה המערבית ונישאו רשמית ב-13 בדצמבר 862 או ב-863.[4] המלך לא היה נוכח, אבל נתן לבולדווין את שטחים בפלנדריה, מה שהפך אותו למארקגראף. כך, כנדוניית נישואים, הוענק לבלדווין את התואר רוזן פלנדריה. בלדווין הפך ליד ימינו של קרל הקירח ולחם נגד הנורמנים. הוא הרחיב את גבולות רוזנות פלנדריה, שהפכה לרוזנות חשובה של ממלכת פרנקיה המערבית. הוא ביצר את הערים אראס וגנט, ואת העיר ברוז' שהפכה לבירתו ושבה הקים את כנסיית סנט דונה.

ליהודית היו ילדים מנישואיה השלישיים, לפחות שלושה בנים ואולי שתי בנות. תאריך מותה המדויק אינו ידוע, אך מוערך שמותה לא קרה לפני 870.[8] בין השנים 893 ל-899, בנה בולדווין השני התחתן עם אלפת'רית', בתו של אלפרד הגדול, מלך האנגלו-סכסונים (לשעבר מלך וסקס), בנו של בעלה הראשון של יהודית ואחיו של השני. אם יהודית הייתה בחיים בזמן זה, היא כנראה מילאה תפקיד חשוב במשא ומתן על תנאי הנישואין בשל הכרותה עם הדין בממלכת וסקס.[8]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יהודית מפלנדריה בוויקישיתוף
  • "Annales Bertiniani II part2". Восточная литература (ברוסית). נבדק ב-2 באוגוסט 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  • "Annales Bertiniani II part3". Восточная литература (ברוסית). Перевод с лат., комментарии - Фарафонов Ю. В. 2015. נבדק ב-2 באוגוסט 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  • Flodoard. "История Реймсской церкви". Восточная литература (ברוסית). Перевод с лат., комментарии - Дьяконов И. В. 2017. נבדק ב-2 באוגוסט 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  • "Cartulaire de l'abbaye de Saint-Bertin" (בצרפתית). France Saint-Bertin (Benedictine Abbey) Saint-Omer, Benjamin Edme Charles Guérard, François Morand: Paris : Impr. de Crapelet. 1840. p. 602.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Stafford 1981a, p. 4.
  2. ^ THE KING'S WIFE IN WESSEX 800–1066 Get access Arrow, academic.oup.com
  3. ^ * Enright, M. (1979). "Charles the Bald and Aethelwulf of Wessex: the alliance of 856 and strategies of royal succession". Journal of Medieval History (באנגלית) (Journal of Medieval History ed.). 5 (4): 291–302. doi:10.1016/0304-4181(79)90003-4. ISSN 0304-4181.{{cite journal}}: תחזוקה - ציטוט: date and year (link)
  4. ^ 1 2 3 4 Annales Bertiniani (אנ')
  5. ^ THE KING'S WIFE IN WESSEX 800–1066 Get access Arrow, academic.oup.com
  6. ^ Ann Williams, Alfred P. Smyth, D. P. Kirby, A Biographical Dictionary of Dark Age Britain: England, Scotland, and Wales, C. 500-c. 1050, Psychology Press, 1991, ISBN 978-1-85264-047-7. (באנגלית)
  7. ^ Stafford 1981a, pp. 3–4; Story 2003, pp. 240–242; Williams, Smyth & Kirby 1991, p. 210.
  8. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 Nelson, Janet L. "Judith (b. after 843, d. c. 870)". Oxford Dictionary of National Biography (online ed.). Oxford University Press. doi:10.1093/ref:odnb/39264. (Subscription or UK public library membership required.)
  9. ^ Stafford 1981a, pp. 3–4; Williams, Smyth & Kirby 1991, p. 36.
  10. ^ Ward, J. (2006). Women in England in the Middle Ages. A&C Black. ISBN 9781852853464.
  11. ^ Oman, A History of England, p.431.
  12. ^ R. Allen Brown and Marjorie Chibnall, Proceedings of the Battle Conference on Anglo-Norman Studies, p.145
  13. ^ Panton, Historical Dictionary of the British Monarchy, p.27; Philip Wilkinson, The British Monarchy For Dummies, p.49
  14. ^ Justin Glenn, The Washington's: A Family History: Royal Descents of the Presidential Branch (El Dorado Hills: Savas Publishing, 2014), p.4
  15. ^ Enright 1979, p. 293.
  16. ^ Stenton, Anglo-Saxon England, p.233; Godfrey, The Church In Anglo-Saxon England, p.277
  17. ^ Panton, Historical Dictionary of the British Monarchy, p.27
  18. ^ Nelson Janet L, Oxford Dictionary of National Biography: Æthelwulf, (Oxford University Press, 2004), accessed: 13 May 2016; Godfrey, The Church In Anglo-Saxon England, p.277
  19. ^ Oman, A History of England, p. 430-432
  20. ^ Stafford 1978, p. 85.
  21. ^ Simon Keynes and Michael Lapidge eds., Alfred the Great: Asser's Life and Other Contemporary Sources, Penguin 1983 (2004 reprint), p. 73.
  22. ^ Patrick J. Geary, Women at the Beginning: Origin Myths from the Amazons to the Virgin Mary, Princeton University Press, 2009-01-10, ISBN 978-1-4008-2708-4. (באנגלית)
  23. ^ Jacques Paul Migne, Nouvelle encyclopédie théologique, 1854, p. 919.
  24. ^ Baldwin I, Count of Flanders: Encyclopaedia Britannica
  25. ^ Le Glay, E. A. J. (1843). Histoire des comtes de Flandre jusqu'à l'avénement de la maison de Bourgogne (צרפתית). A. Vandale. pp. 35–40.
  26. ^ 1 2 Geary, Patrick J. (2009). Women at the Beginning: Origin Myths from the Amazons to the Virgin Mary. Princeton University Press. ISBN 978-1400827084.
  27. ^ 1 2 Aleksashin, S.S. (2016). "К вопросу о христианстве Рорика Фрисляндского" (PDF). Скандинавские чтения 2014 года : этнографические и культурно-исторические аспекты ( רוסית). СПб.: МАЭ РАН. РАН. МАЭ им. Петра Великого (Кунсткамера) ; отв. ред. Т.А. Шрадер [и др.]. pp. 30–41. ISBN 978-5-88431-307-1.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=יהודית_מפלנדריה&oldid=37891154"