קרל הגדול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קרל הגדול
Karl der Große
Charles Ier le Grand ou Charlemagne.jpg
לידה 2 באפריל 742 או 747
לא ידוע עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 28 בינואר 814
אאכן
מדינה גרמניה, צרפת
מקום קבורה קתדרלת אאכן
עיסוק מונרך, פוליטיקאי עריכת הנתון בוויקינתונים
דת נצרות עריכת הנתון בוויקינתונים
בת-זוג דסידרטה (770-771)
הילדגרד (771-783
פסטרדה (784-794)
לויטגרד (794-800)
שושלת השושלת הקרולינגית
אב פפין הגוץ עריכת הנתון בוויקינתונים
אם ברטארדה מלאן עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
קרל הגדול עם האפיפיור אדריאנוס הראשון

קרל הגדוללטינית: Carolus Magnus; ‏2 באפריל 742/7 - 28 בינואר 814) היה מגדולי שליטי אירופה בימי הביניים. קרל היה בנם של ברטארדה מלאן ופפין הגוץ וחלק מהשושלת הקרולינגית. היה מלך הפרנקים בשנים 814-768, מלך לומברדיה בשנים 814-774. הוכתר לקיסר הרומאים (Imperator Augustus Romanorum) ברומא ב-25 בדצמבר 800 על ידי האפיפיור לאו השלישי, ועקב כך נחשב בדיעבד לקיסר הראשון של האימפריה הרומית הקדושה, כשהוא מחזיק כתואר "מלך הפרנקים" והתואר "הקיסר אוגוסטוס" במקביל אם כי אימפריה זו הוקמה זמן רב אחרי מותו. בעקבות כיבושיו הוא שלט על ממלכה שהשתרעה על רוב מערב אירופה.

שמו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כינויו של קרל הגדול בעברית מושפע משמו בגרמנית: Karl der Große (זה האחרון נובע מן הכינוי בלטינית). שמו באנגלית של קרל הגדול - Charlemagne (מבוטא: "שארלמאן") מושפע מן הנוסח של שמו בצרפתית עתיקה, מלטינית Carolus Magnus, אך למעשה שם זה אינו בשימוש בצרפתית מודרנית, המבכרת את הכינוי Charles le Grand. גם בשפות אחרות שמו נובע מן הכינוי הלטיני, כגון Karel de Grote בהולנדית. לעומת זאת כן אומרים Carlomagno באיטלקית ובספרדית. בשפות סלאביות רבות, המונח "קארול" ל"מלך" נלקח מן השם הגרמני של קרל הגדול - král בצ'כית, kralj בסרבו-קרואטית או król בפולנית.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

השושלת הקרולינגית

שבט פפין
שבט ארנולף
השושלת הקרולינגית
לאחר הסכם ורדן (843)

הפרנקים היו במקור עובדי אלילים ברברים גרמאנים, אשר קיבלו עליהם את הנצרות. הם היגרו במאה החמישית מעבר לנהר הריין אל תוך האימפריה הרומית המתפוררת, והיו במאה ה-8 שליטי גאליה ומרבית שטחי מרכז אירופה שממערב לריין. השליטים הקדומים של הפרנקים, המרובינגים, איבדו בהדרגה את סמכותם, וכונו "rois fainéants", כלומר "המלכים חסרי המעש". למעשה, כל כוחות הממשלה נוהלו בידי המזכיר הראשי שלהם, שנקרא "מאיורדומוס".

ב-687 שם פפין מהריסטל קץ לעימות בין המלכים למאיורדומוסים שלהם, על ידי ניצחונו בקרב טרטי, והפך למעשה השליט היחיד של כל הפרנקים. פפין מהריסטל עצמו היה נכדם של שניים מהשליטים הקודמים בממלכת אוסטרזיה, חלקה הצפוני-מזרחי של ממלכת המרובינגים, ארנולף ממץ ופפין מלנדן. יורשו היה בנו הבלתי-חוקי קרל מרטל, ויורשיו של זה היו שני בניו, קרלומן ופפין הגוץ, שהוא אביו של קרל הגדול. כדי למנוע את פיצול הממלכה ביניהם, החליטו שני האחים למנות את כילדריק השלישי למלך, והוא למעשה היה המלך המרובינגי האחרון.

לאחר שקרלומן התפטר ממשרתו, הדיח פפין הגוץ את כילדריק באישור האפיפיור. בשנת 751 נבחר פפין ונמשח למלך הפרנקים, וב-754 נמשחו שוב הוא ובניו הצעירים על ידי האפיפיור סטפנוס השני. מעשה זה סימל למעשה את החלפתה של השושלת המרובינגית על ידי השושלת הקרולינגית. המלך המפורסם ביותר בה הוא קרל הגדול, שעל שמו נקרא שם השושלת.

יורשיו המיידיים של פפין היו שני בניו, קרל וקרלומן, שירשו את הממלכה העצומה שהשתרעה על פני רוב מערב ומרכז אירופה. החלוקה המנהלית של הממלכה בין האחים היוותה את הבסיס ליצירת גרמניה וצרפת בעתיד.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרל היה בנם הבכור ביותר של פפין הגוץ וברטארדה מלאן. אף על פי שלא קיימות עדויות מוצקות לכך, היסטוריונים טענו בעבר כי נולד ב-2 באפריל 742. זאת, בהסתמך על המידע שניתן עם מותו, ולא בהסתמך על מידע ראשוני לגבי לידתו. תאריך אחר שניתן הוא ה-1 באפריל 747 (אך האפשרות קלושה, כי בשנת 747 ה-1 באפריל היה חג הפסחא, וסביר שהיסטוריונים בעבר היו מתייחסים ללידתו של מנהיג בחג הפסחא; לפיכך נראה כי תאריך זה הוכנס לספרי ההיסטוריה בדיעבד ועל מנת לפאר את שמו). אפשרות נוספת שניתנה היא שנת 748. קרל נולד ככל הנראה בהרסטל, עיירה בקרבת לייז'בלגיה של ימינו) שממנה הגיעו השושלות של הקרולינגים והמרובינגים. כשהיה בן שבע עבר לאזור ז'וליפ, ולעתים מציינים מקום זה כמקום לידתו.

קצת לפני מותו של פפין הגוץ, התחתן קרל עם הנסיכה פידינה מהעיר הסמוכה, לאחר מותו הממלכה נחלקה בין שני בניו, קרל וקרלומן. קרל קיבל את החלקים החיצוניים של הממלכה, בעוד שקרלומן קיבל את החלקים הפנימיים.

לאחר מות קרלומן, ירש קרל את חלקו והרחיב במלחמותיו בלומברדיה, סקסוניה ובספרד. באחת מפלישותיו לספרד הקים את המארקה הספרדית, מחוז ספר מבוצר שלימים נהפך לקטלוניה.

בשנת 799 נתבקש על ידי האפיפיור לאו השלישי להתערב בסכסוך שניטש בינו לבין אצולת רומא. אחרי שהכריע לטובת האפיפיור, הכתיר אותו האפיפיור לאו השלישי לקיסר ב-25 בדצמבר 800 בעת מיסת חג המולד ברומא. "הכתרה בחסד האל" (gratia dei rex) זו הייתה היסוד להקמת הקיסרות הגרמנית של ימי הביניים, שכונתה האימפריה הרומית הקדושה.

הכתרתו כקיסר קראה תיגר על מעמדה של האימפריה הביזנטית כיורשת רומא החוקית. לא רק מבחינה חוקית הייתה לאימפריה הביזנטית בעיה עם קרל הגדול: גם מבחינה צבאית, כבש קרל את שאריות השטחים הנתונים לשליטה ביזנטית בצפון איטליה, וב-812 נאלצה הקיסרות הביזנטית להכיר בו כקיסר הרומאים.

קרל הגדול עודד התעוררות תרבותית בהקימו בתי ספר ליד המנזרים, הפצת ספר דרשות לחינוך העם והנהגת סדר תפילה אחיד ברחבי האימפריה. הוא גם עודד העתקת ספרים בכתב האירי "המינוסקול הקרולינגי" המשמש יסוד לאותיות האלף בית הלטיניות של ימינו. קרל הגדול התעניין מאוד בלימודים (רטוריקה, דיאלקטיקה ואסטרונומיה). הוא למד לקרוא לטינית בבגרותו אך המשיך לדבר גרמנית בחצרו. ליקט חומר על דקדוק גרמני ועל שירה גרמנית קדומה. בספרו "חיי קרל הגדול" מזכירו איינהרד כתב: "הוא החזיק לוחות צפחה וחרט תחת כריתו כדי שבזמנו הפנוי יוכל להתאמן בכתיבת אותיות לטיניות. אך היות שהתחיל בכך מאוחר מדי בחייו מאמציו לא נשאו פרי."

מראהו האישי של קרל לא ידוע משום דיוקן ששרד בימינו, אך ידוע בערך מתיאור טוב של ההיסטוריון הפרנקי איינהרד, שנכתב בספר הביוגרפיה "ויטה קארולי מאגני". הוא מתואר כגבוה, הדור, בעל שער נאה ובעל צוואר עבה.

בחייו נישא קרל הגדול חמש פעמים ונולדו לו שנים-עשר ילדים מנשותיו השונות, מתוכם ארבעה בנים שהגיעו לבגרות. כמו כן היו לו ילדים נוספים מפילגשיו. קרל העניק לבניו מחוזות שלטון שונים, ובנו פפין נועד לרשת את כסאו אחריו. אך היות ששלושה מתוך ארבעת בניו מתו לפניו, הוריש קרל את הממלכה לבנו היחיד שנותר בחיים, לואי החסיד.

דרך שלטונו[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – פיאודליזם

קרל הגדול צירף שטחים רבים לשלטונו וניהל את הקיסרות מעיר הבירה אאכן. ארמונו שבאאכן הפך למרכז שלטוני שבו ניהלו את אוצר המלך ומועצות המלך שאליהן הוזמנו הרוזנים ששלטו באזורים השונים בממלכה. השטחים היו מיושבים בדלילות והדרכים לא היו מהמשובחות לכן ניהל קרל את ממלכתו על ידי רוזנים שקיבלו קרקעות תמורת שירותם בצבא וניהול האדמות שבבעלותם. יחסים אלו בין הקיסר למקבלי הקרקעות שכונו 'וסאלים מלכותיים' (vassi dominici) או "שליחי המלך" נחשבים לבסיס של הפאודליזם (למעשה מדובר בפיאודליות הקלאסית).

יחסו ליהודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – קרל הגדול והיהודים

קרל הגדול נטה חסד ליהודים, כפי שנהג אביו פפין הגוץ שזכר ליהודים את עזרתם בכיבוש פרובנס מידי המורים. האגדות שפרחו בין היהודים לאחר מותו של קרל מהללות את יחסו ליהודים. ההגבלות שהוטלו על ידי הוויזיגותים בוטלו, יהודים צורפו לחצר המלך. ויצחק היהודי, כפי הנראה מתורגמן, השתתף במשלחת ששלח קרל להארון א-ראשיד. ימי מלכותו של קרל תוארו על ידי היהודים כתור הזהב ליהודי צרפת ואשכנז.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קארל הגדול בוויקישיתוף