יודנגאסה (ברלין)
| מידע כללי | |
|---|---|
| על שם |
Berliner Hostienschänderprozess  |
| מיקום | |
| ערים ראשיות |
ברלין |
| קואורדינטות | 52°31′22″N 13°25′19″E / 52.5229°N 13.4219°E |
  | |
יודנגאסה (בגרמנית: Judengasse, סמטת היהודים, וגם Judenstrasse, רחוב היהודים), שמשנת 1826 נקרא Landwehrstrasse (לנדוורשטראסה), היה רחוב בגאורגנפורשטט (Georgenvorstadt) בברלין, לימים רובע קניגשטט (Königsstadt).
הרחוב הוזכר לראשונה במסמך בשנת 1720, אך היה קיים לפני כן כדרך עפר מהאודרברגר (Oderberger) או גאורגנטור (Georgentor, שער גאורג) אל פלדמרק שבברלין. הרחוב נסגר עקב נזקי מלחמה בשנת 1972 ונבנה עם אזור המגורים מולשטראסה / ברולינאשטראסה (Mollstraße / Berolinastraße).
מקור שם הרחוב אינו ברור. אין מקור לשמו של בית הקברות היהודי מהמאה ה-16. ידוע על תושבים יהודים במקום רק משנת 1767. [1] נראה כי השם נגזר מדיווח על שריפת יהודים בשנת 1510 באזור (שריפה שהונצחה בלוח הזיכרון Gedenkstein für die Opfer der Berliner Judenverbrennung). [2]
נתיב[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרחוב נמשך כ-300 מטרים מרחוב הכנסייה הקטנה (Kleine Kirchgasse), לימים קתריננשטראסה (Katharinenstrasse), שגבל בגאורגנקירכהוף (Georgenkirchhof, חצר כנסיית גאורג) ובבתי החולים הסמוכים, בכיוון מזרח-צפון-מזרח, באופן כמעט מקביל ללנדסברגרשטראסה (Landsberger Strasse) עד גולנובשטראסה (Gollnowstrasse), וחוצה את ליצמנשטראסה (Lietzmannstrasse), לימים גרלכשטראסה (Gerlachstrasse). גם כיכרות ורחובות אלו עברו שינויים בשנות השישים והשבעים. כיום הרחוב עובר משדרות קרל מרקס בפינת רחוב אוטו בראון (Otto-Braun-Straße) למולשטראסה (Mollstraße), ליד ויינשטראסה.
תושבים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בניגוד לרחוב היהודים של ברלין וליודנגאסה בערים אחרות, לא היה אזור מגורים יהודי סגור ביודנגאסה של ברלין. במאה ה-17, השטח החקלאי שמאחורי בית ההארחה היה בבעלותו של דוד ליינמן, שהיה ראש העיר, הלנשולצה (Lehnsschulze) תואר שלימים נקרא שולטהייס (Schultheiß) ברייניקנדורף, שחלק אותו ומכר אותו החל מ-1688. [3] בתחילת המאה ה-20, רובע מעמד הפועלים המאוכלס בצפיפות, כמו השוינפירטל (Scheunviertel), היה אחד המוקדים החברתיים של העיר.
הבניינים המוקדמים ביותר בסביבת האזור שלימים היה יודנגאסה היו בית החולים גיאורגן, שהוזכר ב-1228, עם קפלה שהוזכרה ב-1331. בניגוד לעיר הפנימית הייליג-גייסט-ספיטל, בית החולים גאורגן שימש בעיקר לעניים ולמצורעים. הגאורגנקפלה נבנתה מסוף המאה ה-17 ושימשה גם ככנסיית הקהילה של גאורגנבורשטדט, אך הוחלפה ב-1780 ושוב ב-1898 בבנייני כנסייה חדשים, גדולים יותר.
הגאורגנקירשהוף שימש כבית קברות לקורבנות של הוצאה להורג וכאלה שלא הותר לקוברם קבורה נוצרית, ונקברו ב"אדמת החוטאים העניים". במהלך מגיפות הדבר המרובות של המאות ה-16 וה-17 נערכה קבורה גם בשדה סמוך, כפי שמרמזים ממצאי עצמות. מאוחר יותר הוקמו מוסדות צדקה בגאורגנקירשהוף, כמו בית החולים דורותין בשנת 1672 לקליטתם של "זרים חסרי פרוטה" שפלטהאוס לאלמנות עניות ובשנת 1806 מכון לעיוורים. בית הקברות נמצא בשימוש מתחילת המאה ה-19. הפיתוח ההיקפי הישן של מה שהוא כיום הגאורגנקירשפלאץ נאלץ לפנות את מקומו למבנים חדשים, וכך גם הכנסייה הישנה.
צפונית-מזרחית לגאורגנקירשהוף, בין מה שהפך מאוחר יותר ליודנגאסה לבין הדרך ללנדסברג (Landsberg), שכב עד המאה ה-17 אחד ממקומות ההוצאה להורג [4] של ברלין, רבנשטיין (Rabenstein). שם, בשנת 1510, 38 יהודים ממרקיזות ברנדנבורג נשרפו על המוקד. על מקום ההוצאה להורג מימי הביניים נבנו מאוחר יותר בית חולים ובית משוגעים, במקום שבו נבנה ב-1733 בית הספר החופשי Rückersche Zum Armen Lazarus. [5] ב-1913 הוקם בכיכר בין לנדווהר-, קתרינן- ולנדסברגר-שטראסה בניין מסחרי, ובו מרפאת החוץ הראשונה של העיר מ-1923. בית הבריאות הזה [6] נשמר כעדות לפיתוח עירוני לפני המלחמה.
בפינת לנדוורשטראסה (Landwehrstrasse) וליצמנשטראסה (Liitzmannstrasse) שמשנת 1939 שינה שמו לגלרכשטראסה (Gerlachstrasse) היה בית אבות יהודי מאז 1931. [7] בשנת 1935, הרב מרטין סלומונסקי התקין שם לוח לזכר אירועי 1510. הלוח נמצא כעת על אבן זיכרון במולשטראסה.
חיבור מאת יוליוס באר [8] מ-1865 התייחס לבית קברות יהודי מוקדם ממערב ליודנגאסה / לנדוורשטראסה בין גולנובשטראסה לליצמנשטראסה. באר ביסס את הנחתו על ממצאי עצמות עדכניים וחלקים ישנים של מבנים. בית קברות זה קיים כנראה מהמאה ה-16. עם זאת, אין ממצא ארכאולוגי ברור בנושא - כמו מצבות - ולא דיווחים מוקדמים או מקורות אחרים - כגון שמות שדות ישנים או מידע מ"ספרי עירייה", מעין קדסטר, מזמן זה. [9] גם "הקדש" [10] שהזכיר באר אינו מתועד במקורות אחרים.
הגאורגנקירכה ובית האבות היהודי, כמו כמעט כל המבנים שמסביב, נפגעו קשות מפשיטות הפצצה ומלחימה בשנת 1945. ההריסות והבתים שניזוקו, נהרסו מאוחר יותר והוחלפו במבנים חדשים.
מקום גירוש[עריכת קוד מקור | עריכה]
בית האבות בליצמנשטראסה שימש את הנאצים בשנים 1941/1942 לצד מחנה הכינוס בגרוסה המבורגר שטראסה כמחנה כינוס גדול מיד לפני הגירושים ברכבת לטרזיינשטט, ריגה, הפורט התשיעי ומחנות ההשמדה.
ספרות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Gernot Jochheim: Der Berliner Alexanderplatz. Ch. Links, Berlin 2006, ISBN 3-86153-391-X.
- Andreas Nachama et al. (Hrsg.): Juden in Berlin. Henschel, Berlin 2001, ISBN 3-89487-336-1.
- Ingo Materna, Wolfgang Ribbe (Hrsg.): Brandenburgische Geschichte. Akademie Verlag, Berlin 1995, ISBN 3-05-002508-5.
- Ingo Materna et al.: Geschichte Berlins von den Anfängen bis 1945. Dietz, Berlin 1987, ISBN 3-320-00829-3.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Hans Jahn: Bilder aus der Berliner Feldmark. In: Schriften des Vereins für die Geschichte Berlins. Heft 58.; Mittler, Berlin 1940, S. 66 f.
- ^ Nahe der brandenburgischen Stadt Beelitz heißt noch heute der Ort, an dem im 13. Jh. ein Jude wegen angeblicher Hostienschändung verbrannt worden sein soll, „Judenberg“
- ^ Hans Jahn: Bilder aus der Berliner Feldmark. In: Schriften des Vereins für die Geschichte Berlins, Heft 58; Mittler, Berlin 1940, S. 65.
- ^ Hans Jahn: Berlin im Todesjahr des Großen Kurfürsten – Erläuterungen zum Perspektivplan von Johann Bernhard Schultz aus dem Jahre 1688. In: Schriften des Vereins für die Geschichte Berlins, Heft 55; Mittler, Berlin 1935, S. 40
- ^ Grundbuch der Stadtgemeinde Berlin, I. Abteilung, Berlin 1872, S. 139: „… die zweite Rücker’sche Freischule, für welche letztere das Grundstück Landsbergerstraße 45 testamentarisch überwiesen war …“
- ^ Haus der Gesundheit, Karl-Marx-Allee 3 – Eintrag in der Landesdenkmalliste
- ^ Nicola Galliner u. a.: Wegweiser durch das jüdische Berlin. Nicolai, Berlin 1987, S. 267
- ^ Julius Beer: Altberlinisches in der Königstadt. In: Vossische Zeitung, Nr. 173, 1865
- ^ Hans Jahn: Bilder aus der Berliner Feldmark. In: Schriften des Vereins für die Geschichte Berlins, Heft 58. Mittler, Berlin 1940, S. 62 ff.
- ^ In: „Die Gegenwart“ Berliner Wochenschrift für jüdische Angelegenheiten, Nr. 18/1867, S. 142.