יוז'ף מרקוש

יוז'ף מרקוש
Márkus József
לידה	12 באפריל 1854; אוראדיה, האימפריה האוסטרית
פטירה	24 במרץ 1911 (בגיל 56); סן רמו, איטליה

יוז'ף מרקוש (בהונגרית: Márkus József;‏ נאג'ווארד, 12 באפריל 1854 – סן רמו, 24 במרץ 1911) היה עיתונאי, סופר ומחזאי יהודי-הונגרי. בשל יהדותו וכתיבתו הבקורתית על המשטר הוא נכלל במלחמת העולם השנייה בצו הממשלתי של סופרים אסורים שיצירותיהם נאסרו להדפסה, להפצה ולקריאה, ולאיסור החזקתם אפילו בספריות ציבוריות, ודינם היה גריסתם (בדומה לשריפת הספרים בגרמניה הנאצית).

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוז'ף מרקוש נולד במשפחה יהודית כבנם של הסוחר לאסלו מרקוש ושל דבורה פלדמן. הוא סיים את הגימנסיה בעיר הולדתו ולמד משפטים בבודפשט באוניברסיטת בודפשט (הנקראת כיום אוניברסיטת אטווש לוראנד). הוא סיים גם התמחות, אולם בסמוך לבחינת הלשכה ויתר על הקריירה המשפטית, ובעקבות נטייתו, התמסר לספרות. הוא התחיל בכתיבת חדשות כאדם צעיר ביומון עיר הולדתו. כשהגיע בחזרה לבירת הונגריה, משך תשומת לב בסיפוריו הקטנים והתוססים שנכתבו בעיתונים. מאוחר יותר הפך את העיתונאות לעיסוקו הקבוע. בהתחלה היה עמית במערכת של "הסכמה" (Egyetértés), ואחר כך של ה"פשטי נפלו". הוא לקח חלק מכובד גם בתחום החינוך למשחק, שכן היה מורה לתאוריית משחק הבמה בבית הספר למשחק של סידי ראקושי. ב-1898 ייסד את עיתון התיאטרון "בימה הונגרית" (Magyar Szinpad). הוא השיג את ההצלחות המפורסמות ביותר שלו בתחום כתיבת אופרטות.

אשתו אילונה פהר (במקור וייס) (1866–1913)^[1] הייתה שחקנית, והוא נישא לה ב-18 בספטמבר 1888 בבודפשט.^[2] היא הייתה אחת היפות המדהימות של מקהלת "תיאטרון העם".

מאמריו וכתיבתו האחרת פורסמו, בין היתר:

בפשטי הירלאפ (Pesti Hírlap) (1887, גיליון מס' 251, "מתולדות משחק הבמה ההונגרי")
ב"גניוס ההונגרי" (1896 הדוד בני ומחברו)
ב"יומן בודפשט" (1899. גיליון מס' 355 סבלו של איוב, מיצג מדרמה בהכנה)
ב"ביהאר" (1873 יצא לאור הרומן שלו בשני כרכים בשם "האדם השחור")

הוא ערך את "פיגרו ההונגרי" (Magyar Figaro) משנת 1886 תחת השם הבדוי "סאטאנלו" (Satanello) ואת הבימה ההונגרית (Magyar Szinpad), עיתון יומי, מ-1 באוקטובר 1899.

שמות העט שהשתמש בהם היו ריפ פון וינקל (Rip von Winkle) ו"M" (ב"יומן בודפשט"); אלפונץ צ'ירוק (ב"דפים הפיקנטיים").

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אותיות שחורות עם תוכן כהה. סיפורים. נאג'וואראד, 1873
לערבי חורף. שם, 1876.
למרגלותיה של גברת אומפלה. שם, 1878
סֶפֶר וחיוך. עשרה נאומים. בודפשט, 1897. (ידוע. מפקח 48, Nagyvárad Szabadság 27)
הספר אהובתי. שירים. שם 1882.
מהלך ברגל שמאל. מחזה מקורי בארבע מערכות. (1883)
נשים הגונות (1885)
צמחים אקזוטיים. שם 1886.
צבעי מים מהסטודיו של אמור. שם 1886. (מהדורה רביעית מורחבת. 1896. ).
באסור. נרטיבים שם 1887.
אפרוחים לוהטים. שם 1888. (ספריית האדונים 1)
סיפורים שובבים. שם, 1889.
כשאמור צוחק. שם (1889. בדרך 4)
ניצוצות סיגריה. שם 1889.
מאחורי הקלעים. שמועות ורכיחלויות תיאטרון. שם 1889. (תחת השם הבדוי Satanello).
פרפרי האהבה. שם 1890.(בגרמנית. שם 1890. עם תמונות).
נשותי הקטנות. שם 1890. (בדרך 8)
אלו הם! שם 1894.
אלילי שווא. שם 1894. (ספריית אתנאום)
האישה הרשמית. מחזה שנכתב לאחר קריינותו של סאבאג' מאת פרידריך ארדמן יסניצר, תרגום שם 1898. (תוכנית בתי קולנוע 1. הוא הוצג לראשונה בתיאטרון הקומדיה של בודפשט ב-2 באוקטובר 1897)

מחזותיו הנוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לברית אופרטה בשם "ריקה" (הועלה בתיאטרון העם ב-1895)
העלמה סו-שף, פארסה מוזיקלית בשלוש מערכות, מוזיקה מאת בלה סבאדוש (הועלה לראשונה בתיאטרון העם של בודפשט ב-23 בנובמבר 1897)
הנסיכה מליליפוט, מחזה מוזיקלי בשלוש מערכות, מוזיקה מאת בלה הג'י (הועלה לראשונה בתיאטרון ההונגרי ב-25 במרץ 1899 )
עולם פורעי החוק, אופרטה מקורית בשלוש מערכות, מוזיקה מאת ינה פייר (הועלה לראשונה בתיאטרון העם ב-8 באפריל 1899 )
מרקוש תרגם את הקומדיה של ק. ציגלר "החותנת"(הועלה לראשונה בתיאטרון הקומדיה של בודפשט ב-20 במאי 1898)