יוסף חיים בן סאמון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רבי
יוסף חיים בן סאמון
שער הספר עדות ביהוסף חלק ב (השו"ת)
שער הספר עדות ביהוסף חלק ב (השו"ת)
לידה מרוקומרוקו מרוקו, פאס
פטירה ממלכת אטרוריה איטליה, ליבורנו
השכלה תלמוד, הלכהנות
מקום מגורים פאס, מקנס, טיטואן, ג'יברלטר וליבורנו
מקום פעילות פאס, מקנס, טיטואן, ג'יברלטר וליבורנו
תקופת הפעילות המאה ה-18 – המאה ה-18
השתייכות אחרונים
תחומי עיסוק פרשנות התלמוד הבבלי
תפקידים נוספים דיין
רבותיו רבי שמואל בן אלבאז
בני דורו החיד"א, אליהו הצרפתי, יהודה עייאש, דוד חיים שמואל חסאן
חיבוריו "עדות ביהוסף" חידושים ושו"ת

רבי יוסף חיים בן סאמון היה רב, דיין, ור"מ מרוקאי, במאה ה-18, מחבר הספר "עדות ביהוסף".

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בעיר פאס שבמרוקו לאביו רבי יצחק בן סאמון. מצד אמו הוא היה נכדו של רבי יהושע סירירו, שהיה בן לשושלת רבנים מקהילת המגורשים בפאס. רבי יוסף היה תלמידו המובהק של רבי שמואל בן אלבאז ובספריו הוא מזכיר את תורתו. היה ידידיהם של החכמים בפאס, רבי ראובן אבן צור, רבי משה בן מאמאן, רבי אליהו הצרפתי שאף הביא מתורתו בספרו והייתה ביניהם התכתבות תורנית רבה. תקופה מסוימת שהה בעיר מקנס שבמרוקו והחליף מכתבי תורה עם חכמי המקום.

נדודיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסיבה לא נודעת הוא נדד לטיטואן שבמרוקו והיה שם רבו של רבי יהודה לוי שמאוחר יותר מונה למשרת אב בית דין בעיר. בניסן ה'תק"ט (1749) שהה בעיר אלג'יר ונשא ונתן בה בדברי תורה עם חכמי העיר, בהם רבי יהודה עייאש רבה של העיר. באייר ה'תק"י (1750) שהה בליבורנו שבאיטליה וקיבל המלצה מחכמי העיר לאיסוף תרומות עבור עלייתו לארץ ישראל. מחשבתו לעלות לארץ ישראל לא יצאה אל הפועל ובשנים הבאות אנו מוצאים אותו עוסק בפעילות רבנית כדיין בערים טיטואן וג'יברלטר במקביל. הוא התכתב עם חכמי טיטואן, מהם: רבי מנחם עטיאה, רבי יעקב אבן מלכא, רבי יהודה קורייאט[1] ורבי שלמה אבודרהם.

בליבורנו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחודש אדר שנת ה'תקכ"א (1761) התגורר בליבורנו ונשא ונתן שם בהלכה עם גדולי הדור. שם פנה אליו בשאלות רבי מלאכי הכהן מחכמי המקום ומחברו של הספר "יד מלאכי". בהתכתבותו עם רבי מלאכי סיפר רבי יוסף על מצבו "איש מכאובות אנכי וידוע חולי' ובביתי אין לחם ושמלה". החיד"א מספר ששהה בקרב "חבורה" של לומדים בליבורנו שעמם נמנה רבי יוסף, וחידוש ששמע באותה העת מרבי יוסף הוא הביא בספרו. רבי בנימין אספינוזא לקח ממנו הסכמה לספרו "יסוד הקיום" (קריית ספר, תשס"ה), בספר מתפלמס רבי בנימין על נוסחאות התפילה ומבסס את דעתו על חכמים שונים ובהם רבי יוסף "פה ליוורנו יע"א נגה עלינו אור שני צנתרות הזהב ה"ה מעלת הרב כמוהר"ר דוד חיים חסאן נר"ו, ומעלת הרב כמוהר"ר יוסף בן סאמון נר"ו, ושניהם מהמערב כנודע... והרב יוסף הנ"ל הוסיף נופך וסיפר לנו גופא דעובדא..." (עמ' קסז).

שנת פטירתו לא ידועה, אך נראה שנפטר בין השנים ה'תקל"ז (1877) - ה'תקמ"ח (1888).

חיבוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עדות ביהוסף חלק א – חידושים על מסכת בבא מציעא.
  • עדות ביהוסף חלק ב – אוסף תשובות בהלכה.

הספרים קיבלו את הסכמותיהם של חכמי ליבורנו ובהם החיד"א, ובהן משבחים החכמים את חכמתו, את פסקיו ואת שקדותו. הם נדפסו בליבורנו בשנת תק"ס.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נישא למנא ונולדו להם שני בנים: רבי יצחק בן סאמון ורבי שם טוב בן סאמון. האחרון עסק בהדפסת ספרי אביהם וחיבר את הספר "לקח טוב" (ליבורנו, תק"ס), ונחשב חכם ידוע בליבורנו.

מקור וקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הרב אברהם הלל, "מהר"י בן סאמון", עמ' תרעח - תש, בתוך: מקבציאל לז, ירושלים, תשמ"ד.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אביו של רבי יצחק קורייאט (השני).