יוסף חיים בן סאמון
 | |
| שער הספר עדות ביהוסף חלק ב (השו"ת) | |
| לידה |
 מרוקו, פאס |
|---|---|
| פטירה |
1780 כ"א בניסן ה'תק"ם  איטליה, ליבורנו  |
| השכלה | תלמוד, הלכהנות |
| מקום מגורים | פאס, מקנס, טיטואן, ג'יברלטר וליבורנו |
| מקום פעילות | פאס, מקנס, טיטואן, ג'יברלטר וליבורנו |
| תקופת הפעילות | המאה ה-18 – המאה ה-18 |
| השתייכות | אחרונים |
| תחומי עיסוק | פרשנות התלמוד הבבלי |
| תפקידים נוספים | דיין |
| רבותיו | רבי שמואל בן אלבאז |
| בני דורו | החיד"א, אליהו הצרפתי, יהודה עייאש, דוד חיים שמואל חסאן |
| חיבוריו | "עדות ביהוסף" חידושים ושו"ת |
  | |
רבי יוסף חיים בן סאמון (נפטר כ"א בניסן ה'תק"ם, אפריל 1780) היה רב, דיין, ור"מ מרוקאי, בן המאה ה-18, מחבר הספר "עדות ביהוסף".
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד בעיר פאס שבמרוקו לאביו רבי יצחק בן סאמון. מצד אמו היה נכדו של רבי יהושע סירירו, בן לשושלת רבנים מקהילת המגורשים בפאס. היה תלמידו המובהק של רבי שמואל בן אלבאז ובספריו הזכיר את תורתו. היה ידידם של החכמים מפאס, הרבנים: ראובן אבן צור, משה בן מאמאן, ורבי אליהו הצרפתי. התכתב רבות עם האחרון בענייני הלכה. תקופה מסוימת שהה בעיר מקנס שבמרוקו והתכתב שם עם חכמי המקום בענייני הלכה.
נדודיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
מסיבה לא ידועה נדד לעיר טיטואן שבמרוקו, שם לימד את רבי יהודה לוי, לימים כיהן כאב בית דין בעיר. בניסן ה'תק"ט (1749) שהה בעיר אלג'יר, וגם שם התכתב עם חכמי העיר, בהם רב העיר, רבי יהודה עייאש. באייר ה'תק"י (1750) שהה בליבורנו שבאיטליה, שם קיבל המלצה בכתב מחכמי העיר עבור גיוס תרומות לצורך עלייתו לארץ ישראל. מחשבתו לעלות לארץ ישראל לא יצאה אל הפועל ובשנים הבאות עסק בפעילות רבנית כדיין בערים טיטואן וג'יברלטר במקביל. גם בתטואן התכתב עם חכמי המקום, מהם: רבי מנחם עטיאה, רבי יעקב אבן מלכא, רבי יהודה קורייאט[1] ורבי שלמה אבודרהם.
בליבורנו[עריכת קוד מקור | עריכה]
בחודש אדר שנת ה'תקכ"א (1761) התגורר בליבורנו והתכתב עם חכמי העיר. רבי מלאכי הכהן, מחכמי המקום ומחברו של הספר "יד מלאכי", הפנה אליו שאלות הלכתיות. בהתכתבות עם רבי מלאכי תיאר רבי יוסף את מצבו כך: ”איש מכאובות אנכי וידוע חולי' ובביתי אין לחם ושמלה”. החיד"א מספר ששהה בקרב "חבורה" של לומדים בליבורנו שעמהם נמנה רבי יוסף, הוא אף מביא בספרו חידוש תורה ששמע באותה העת מרבי יוסף. רבי בנימין אספינוזא לקח ממנו הסכמה לספרו "יסוד הקיום" (קריית ספר, תשס"ה). בספר התפלמס רבי בנימין עם חכמים שונים בנושא נוסחאות התפילה ואת דעתו ביסס על חכמים שונים, בהם רבי יוסף: ”פה ליוורנו יע"א נגה עלינו אור שני צנתרות הזהב ה"ה מעלת הרב כמוהר"ר דוד חיים חסאן נר"ו, ומעלת הרב כמוהר"ר יוסף בן סאמון נר"ו, ושניהם מהמערב כנודע... והרב יוסף הנ"ל הוסיף נופך וסיפר לנו גופא דעובדא...” (עמ' קסז).
נפטר ביום שביעי של פסח, כ"א בניסן ה'תק"ם (אפריל 1780).[2]
חיבוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- עדות ביהוסף חלק א – חידושים על מסכת בבא מציעא.
- עדות ביהוסף חלק ב – אוסף תשובות בהלכה.
הספרים קיבלו את הסכמותיהם של חכמי ליבורנו ובהם החיד"א, ובהן משבחים החכמים את חכמתו, את פסקיו ואת שקדותו. הם נדפסו בליבורנו בשנת תק"ס.
משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
נישא למנא ונולדו להם שני בנים: רבי יצחק בן סאמון ורבי שם טוב בן סאמון. האחרון עסק בהדפסת ספריו של רבי יוסף ואף חיבר את הספר "לקח טוב" (ליבורנו, תק"ס), הוא נחשב חכם ידוע בליבורנו. רבי שם טוב היה גם קשור לפולמוס אודות הרפורמה בקהילת המבורג. תחילה כתב תשובה להתיר לנגן בארגעל[דרושה הבהרה] בבית הכנסת (נגה הצדק עמ' ג), ולבסוף חזר בו מההיתר ואף התנגד לרפורמים יחד עם חכמי ליבורנו (אלה דברי הברית, עמ' סט)[3].
מקור וקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הרב אברהם הלל, "מהר"י בן סאמון", עמ' תרעח - תש, בתוך: מקבציאל לז, ירושלים, תשמ"ד.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רבי יוסף סאמון, עדות ביהוסף חלק א, ליבורנו תק"ס, באתר היברובוקס
- רבי יוסף בן סאמון, עדות ביהוסף חלק ב, ליבורנו תק"ס, באתר היברובוקס
- רבי יוסף בן נאים, מלכי רבנן ערך רבי יוסף בן סאמון, באתר היברובוקס
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ אביו של רבי יצחק קורייאט (השני).
- ^ ראו: טקסט המצבה בספר מן הגנזים טו, עמ' קו - קח, ירושלים, תשפ"ב.
- ^ Lois C. Dubin, The Rise and Fall of the Italian Jewish Model in Germany: From Haskalah to Reform, in: John M. Efron ed., Jewish History and Jewish Memory: Essays in Honor of Yosef Hayim Yerushalmi, UPNE, 1998. p. 281