שביעי של פסח

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שירת הים

שביעי של פסח (או שביעי עצרת בלשון הקראים) הוא היום השביעי והאחרון של חג הפסח, שחל בתאריך כ"א בניסן. ביום זה, על פי המסורת, חלה קריעת ים סוף אם כי נצטוו על קיומו עוד בטרם יצאו ממצרים. אין לו מצוות משל עצמו, מלבד המצוות הקיימות בכל אחד משבעת ימי הפסח והוא יום טוב לכל דבר שבו אסורים בעשיית מלאכה, פרט למלאכת אוכל נפש.

מקור החג[עריכת קוד מקור | עריכה]

שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם כִּי כָּל אֹכֵל חָמֵץ וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל מִיּוֹם הָרִאשֹׁן עַד יוֹם הַשְּׁבִעִי. וּבַיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלָאכָה לֹא יֵעָשֶׂה בָהֶם אַךְ אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְכָל נֶפֶשׁ הוּא לְבַדּוֹ יֵעָשֶׂה לָכֶם.

ספר שמות, פרק ט"ו, פסוק ט"ז

שֵׁשֶׁת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עֲצֶרֶת לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה מְלָאכָה.

ספר דברים, פרק ט"ז, פסוק ח'

תפילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קריאת התורה של יום זה היא שירת הים: ספר שמות, פרק י"ג, פסוק י"ז - פרק ט"ו, פסוק כ"ו. ההפטרה היא שירת דוד, ספר שמואל ב', פרק כ"ב, פסוקים א'-נ"א. בבתי הכנסת האשכנזיים נוהגים לומר יזכור בשביעי של פסח (בגולה באחרון של פסח), לפני שמכניסים את ספר התורה לארון הקודש.

שביעי של פסח הוא החג היחיד מהתורה שלא מברכים בו את ברכת "שהחיינו" (ברכת הזמן), וזאת מפני שאין הוא חג בפני עצמו אלא חלק מחג הפסח.

מנהגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם הנוהגים להתאסף על שפת הים בליל החג ולקרוא את שירת הים[1]. יש הנוהגים להישאר ערים כל הלילה. מנהג נוסף, הנוהג ביום שביעי של פסח ובחו"ל, באחרון של פסח (שבחו"ל הוא כ"ב בניסן - יום טוב שני של גלויות) הוא לערוך סעודת משיח.

ליל מוצאי שביעי של פסח (או שמיני בחוץ לארץ) מכונה רומפלנאכט בפי חלק מיהודי אשכנז. בקרב חלק מבני עדות המזרח נהוג לחגוג את המימונה בליל מוצאי החג.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.