שביעי של פסח

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שירת הים

שביעי של פסח (או שביעי עצרת בלשון הקראים) הוא היום השביעי והאחרון של חג הפסח, שחל בתאריך כ"א בניסן. ביום זה, על פי המסורת, חלה קריעת ים סוף אם כי נצטוו על קיומו עוד בטרם יצאו ממצרים. אין לו מצוות משל עצמו, מלבד המצוות הקיימות בכל אחד משבעת ימי הפסח והוא יום טוב לכל דבר שבו אסורים בעשיית מלאכה, פרט למלאכת אוכל נפש.

מקור החג[עריכת קוד מקור | עריכה]

שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם כִּי כָּל אֹכֵל חָמֵץ וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל מִיּוֹם הָרִאשֹׁן עַד יוֹם הַשְּׁבִעִי. וּבַיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלָאכָה לֹא יֵעָשֶׂה בָהֶם אַךְ אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְכָל נֶפֶשׁ הוּא לְבַדּוֹ יֵעָשֶׂה לָכֶם.

שֵׁשֶׁת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עֲצֶרֶת לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה מְלָאכָה.

מצוות השבתה ממלאכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יום טוב

ביום שביעי של פסח ישנה מצווה מדאורייתא לשבות ממלאכה ככל יום טוב, אולם מלאכת אוכל נפש מותרת בו.

תפילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קריאת התורה של יום זה היא שירת הים, (ספר שמות, פרק י"ג, פסוק י"ז - פרק ט"ו, פסוק כ"ו). ההפטרה אף היא מעניין הפרשה 'שירת דוד', (ספר שמואל ב', פרק כ"ב, פסוקים א'-נ"א).

יזכור[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יזכור

בבתי הכנסת האשכנזיים נוהגים לומר יזכור בשביעי של פסח (בגולה באחרון של פסח), לפני שמכניסים את ספר התורה לארון הקודש.

שהחיינו[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ברכת שהחיינו

שביעי של פסח הוא החג היחיד מהתורה שלא מברכים בו את ברכת "שהחיינו" (ברכת הזמן), וזאת מפני שאין הוא חג בפני עצמו אלא חלק מחג הפסח.

מנהגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם הנוהגים (כדוגמת תושבי אילת הגרים סמוך לים סוף) להתאסף על שפת הים בליל החג ולקרוא את שירת הים[1].

יש הנוהגים להישאר ערים כל הלילה ולעסוק בתורה ויש האומרים 'תיקון ליל שביעי של פסח'. מנהג נוסף, הנוהג ביום שביעי של פסח ובחו"ל, באחרון של פסח (שבחו"ל הוא כ"ב בניסן - יום טוב שני של גלויות) הוא לערוך אחר תפילת מנחה סעודת משיח. מנהג זה תיקן הבעש"ט כיון שביום זה מאיר הארת המשיח (כמודגש בהפטרת היום שעוסקת בגאולה העתידה). האדמו"ר הרש"ב מליובאויטש (בשנת תרס"ו-1906) תיקן בסעודה זו לשתות גם ארבע כוסות של יין כמו בליל הסדר, וכמה טעמים לכך, וביניהם, שלעתיד לבוא הקב"ה עתיד להשקות את הגויים ד' כוסות של פורענות, ואת ישראל ד' כוסות של נחמה. האדמו"ר מליובאויטש פרסם עניין זה ועורר את חסידיו להפיץ את עניין סעודת משיח אצל כלל עם ישראל.

ליל מוצאי שביעי של פסח (או שמיני בחוץ לארץ) מכונה רומפלנאכט בפי חלק מיהודי אשכנז. בקרב חלק מבני עדות המזרח, ובעיקר מקרב יהודי מרוקו נהוג לחגוג את המימונה בליל מוצאי החג.

מנהג נוסף של יוצאי עדות המזרח, ובעיקר יהודי תוניסיה, הוא טקס ה"כדרנא ולעאם אכדאר" (ערבית: פיזרנו ירק שהשנה תהיה ירוקה). בטקס זה מפזרים עלי ירק ברחבי הבית באמירת "כדרנא ולעאם אכדאר".

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.