יוסף שאול
 | |
| יוסף שאול | |
| לידה |
1949 (בן 75 בערך) איראן  |
|---|---|
| ענף מדעי | ביולוגיה |
| מקום מגורים | איראן, ישראל |
| תרומות עיקריות | |
| פיתוח חיסון נגד דלקת הכבד הנגיפית מסוג B (צהבת B). | |
  | |
יוסף שאול (נולד ב-1949) הוא מדען ישראלי העוסק בתחומי הווירולוגיה השונים ומשמש כפרופסור במכון ויצמן למדע. נזקפים לזכותו גילויים ופיתוחים רבים, בהם חיסון נגד דלקת הכבד הנגיפית מסוג B (צהבת B).
תחילת דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]
שאול נולד באהווז, בירת מחוז ח'וזסתאן באיראן. אביו היה סוחר. בגיל 13 עלה לישראל בעליית הנוער יחד עם חביב אחיו הגדול יותר והם התמקמו בפנימיה כפר הנוער בן שמן. כבוגר בית ספר חקלאי, נרשם ללימודים בפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית ברחובות. בשנת 1974 קיבל תואר ראשון בחקלאות, ותואר שני בפיזיולוגיה של בעלי חיים. בזמן לימודיו היה מתפרנס מהוראה בבית הספר האזורי שפיר. בשנת 1977 החל את הלימודים לדוקטורט במחלקה לווירולוגיה במכון ויצמן למדע בהנחיית פרופסור חיים אביב. בשנת 1981 נסע לפוסט-דוקטורט באוניברסיטת קליפורניה בסן פרנסיסקו בהנחיית William J. Rutter. בשנת 1983 חזר למכון ויצמן והצטרף למחלקה לווירולוגיה ששינתה את שמה לאחר מכן למחלקה לגנטיקה מולקולרית. בשנת 1985 הועלה לדרגת חוקר בכיר, בשנת 1990 הועלה לדרגת פרופסור חבר ובשנת 2001 לפרופסור מן המנין. הוא נשוי לאילנה ממשפחת הוניג ולהם ארבעה בנים ושלוש עשרה נכדים.
מחקרים והישגים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעבודת הדוקטורט שלו עסק שאול בביולוגיה מולקולרית, ובמיוחד במאפייניהם של המנגנונים השולטים בביטוי הגנים השונים. הוא לראשונה בארץ השתמש בשיטות של הנדסה גנטית לחקר גן ההמוגלובין ואפיונו בעזרת מיקרוסקופ אלקטרוני. במחקר הפוסט-דוקטורט חקר את עולם הנגיפים. נגיף שעניין אותו במיוחד היה הנגיף הגורם לדלקת כבד נגיפית (הפטיטיס) מסוג B. הוא המשיך לחוקר את הווירוס במכון ויצמן ואף פיתח חיסון שהחברות SciVac בארץ ו- VBI Vaccines Inc פתחו אותו לשימוש תחת אישור FDA.
פרופ' שאול הצליח לפענח את המנגנון המולקולרי שבו נגיפי צהבת B מצליחים לאלץ גנים אנושיים לייצר חלבונים מסוימים על פי המידע הגנטי המקודד ב-DNA. האפשרות לאילוץ התאים לייצר חלבונים אלה נובעת מהעובדה שנגיפים אלה מכילים חלבון ייחודי המשבש את התהליך התקין של ייצור החלבונים בתאים. ייצור החלבונים המאולץ של הגנים האנושיים, הנגרם על ידי הנגיפים, יוצר בתא סביבה נוחה לייצור של חלבונים נגיפיים, ולהתרבות הנגיפים. ממצאים אלה סייעו בפיתוח תרכיב חיסון מתקדם נגד המחלה הקטלנית, ובשנת 1992 הם זיכו את שאול בפרס על שם אנדריי לבוף. בשנת 2001 הוענק לו פרס מייסדי טבע.
בין השאר, מכהן שאול כיושב ראש הוועדה המייעצת של MGVS החיפאית, חברה העוסקת בפיתוח טכנולוגיה לריבוי כלי דם ורקמות. טכניקה שפיתח שאול בתחום ניתוחי המעקפים הובילה לפיתוח מוצר ראשי בחברת MGVS - שתלים ביו סינתטיים המאפשרים להתגבר על בעיית השתלים הסינתטיים שנוטים להיסתם עם הזמן בשל דלקות בסביבת המעקף, ב-MGVS פותחה השיטה לציפוי חלקו הפנימי של הצינור בתאים טבעיים שהופקו מהמטופל. הציפוי מופק מהאנדותל - החומר שמצפה את כלי הדם מבפנים. בעזרת עבודתו וגילויו של שאול ניתן כעת להדביק את האנדותל המופק, למבנה בעל שכבה רציפה אחת הנצמדת לחלק הפנימי של הצינור.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- האיש שחצה את הכביש, באתר מכון ויצמן, 1 בדצמבר 1999