יצחק קרליץ

יצחק קרליץ
	אין תמונה חופשית
לידה	1880
פטירה	1942 (בגיל 62 בערך)
אב	שמריהו יוסף קרליץ

הרב יצחק זונדל קרליץ (מכונה: ר' איצ'לה קוסובר; 1880 לערך – אב ה'תש"ב, יולי 1942) היה רבה של קוסובה, מייסד וראש הישיבה הקטנה ולאחר מכן הישיבה הגדולה בעיירה, אשר שימשו מרכז תורה לבני המקום ולבחורים מן הסביבה. נודע בפרישותו ובצדיקותו, והיה מן הדמויות הרוחניות הבולטות באזור^[1]. היה אחיו של החזון איש, ונספה בשואה יחד עם בני קהילתו.

ביוגרפיה

נולד בקוסובה לרב שמריהו יוסף קרליץ, רבה של העיירה. מילדותו נודע בפרישותו ובדבקותו בלימוד התורה^[1]. בצעירותו נשא את קיילה, בתו של הרב ראובן, אב"ד נרבה הסמוכה לביאליסטוק^[1]. גם לאחר נישואיו המשיך לנהוג חיי סיגופים ופרישות, חרף חיי עוני ומחסור ששררו בביתו^[1].

לאחר פטירת אביו בשנת 1916 סירב לקבל עליו תחילה את משרת הרבנות באופן רשמי, וביקש שגיסו, הרב אבא סוויאטיצקי, יתמנה כרב העיירה. עם זאת, מילא בפועל את תפקיד ההנהגה הרוחנית של הקהילה, והכרעות הלכתיות וענייני הציבור הוכרעו על ידו. לאחר שמונה גיסו לרבה של טיקטין, נתמנה הרב קרליץ כרבה הרשמי של קוסובה והחזיק במשרה זו עד להירצחו בשואה^[2]^[3].

בשלב מסוים הביע רצון לעלות לארץ ישראל, אולם אחיו, החזון איש, התנגד לכך והדגיש כי הרוחניות של יהודי קוסובה תלויה בו, ולכן עליו להמשיך לכהן כרב העיירה^[1].

דמותו זכתה להערכה בקרב יהודים מקבוצות שונות ואף בקרב תושבים לא-יהודים בקוסובה. בני דורו תיארו אותו כאדם עניו ונעים הליכות, שהשפעתו חצתה גבולות זרמים ועדות^[1]. כאשר נוסד בעיירה בית ספר מרשת תרבות, התנגד לכך בפומבי והזהיר את בני קהילתו מפני השפעתו, ואף הצליח למנוע מהורים לשלוח את ילדיהם ללמוד בו.

לאחר מלחמת העולם הראשונה הקים מחדש ישיבה קטנה בקוסובה, במקום הישיבה שהקים אביו ונסגרה במהלך המלחמה. תלמידי הישיבה הצעירים הוכשרו אצלו ללימוד גמרא ולאחר מכן נשלחו לישיבות הגדולות ברחבי ליטא^[1]. בשלב מאוחר יותר ייסד ישיבה גדולה בקוסובה, שקלטה בחורים מן האזור והייתה למרכז תורה חשוב, כך שהצעירים לא נזקקו עוד לנדוד לעיירות אחרות^[1]. לצד פעילותו בקרב הנוער השפיע גם על האברכים ובעלי הבתים בעיירה, וחיזק את רוחם בלימוד התורה^[1].

בשנות ה-30 של המאה ה-20, לאחר שאחיו הרב מאיר קרליץ, שכיהן כרבה של לכוביץ, עלה לארץ ישראל והתפנתה משרת הרבנות בעיר, פנה הרב חיים עוזר גרודזנסקי בהצעה למנות את הרב קרליץ כממלא מקומו. ההצעה נבעה גם מתוך רצון להקל על מצבו הכלכלי הקשה^[1]. אף שתחילה ניאות לקבל את המינוי, בסופו של דבר סירב לעזוב את בני קהילתו בקוסובה והעדיף להישאר כרבם^[1].

במהלך מלחמת העולם השנייה הפצירו בו בני קהילתו ופרטיזנים יהודים מן האזור להימלט ולהציל את עצמו ואת משפחתו, אולם הוא סירב לנטוש את בני קהילתו^[1]. בחודש אב תש"ב (יולי 1942), ביום שבת, בעת שהתפלל תפילת שחרית בביתו, נורה למוות בידי חיילים נאצים^[1]. אשתו קיילה, שעמדה בתקופת הגטו בראש פעילות ציבורית וסייעה בהפעלת מטבח לנזקקים, ובתם – נספו אף הן, ושלושתם נקברו בקבר משותף. בנו היחיד, אריה לייב, שרד את השואה ועלה לישראל, אך מצבו הנפשי לא אפשר לו להקים משפחה^[4].