רועה גרמני
 | |
| ארץ מוצא | גרמניה |
|---|---|
| שימושים | תקיפה, מרדפים, גישוש, איתור נשק ואמצעי לחימה, חילוץ והצלה, שירות ונחייה |
| קבוצה | כלבי רועים וצאן |
| תכונות | |
| משקל | 40 ק"ג |
| גובה כתפיים | 60 ס"מ |
| גובה |
55 ס"מ  |
| תוחלת חיים | 13 שנים |
| אופי | אנרגטי, אמין ונבון |
| אילוף | הסתגלות גבוהה |
| תיאור | פרוותו קצרה והיא עשויה להיות במגוון צבעים - מחום עד שחור |
  | |
כלב רועים גרמני (בעגה בלתי-מקצועית מכונה כלב זאב), המכונה לרוב רועה גרמני, הוא אחד מגזעי כלב הבית.
ביותים מפורסמים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הרועה הגרמני משתתף בהרבה ביותים המפורסמים ביותר הם השפווילר (שילוב של רועה גרמני ורוטוויילר).
הרועה הגרמני טוב לביותים בזכות האינטליגנציה שלו והחושים החדים שלו.
היסטוריה של הגזע
[עריכת קוד מקור | עריכה]מקורו של כלב עבודה מצוין זה בתוכנית גידול שהחלה בסוף המאה ה-19 בה הוכלאו מספר גזעים של כלבי רועים אירופיים. להכרה וטיפוחו של הגזע כפי שהוא היום אחראי קפטן מקס פון שטפניטץ, אשר "גילה" כלב בעל תכונות רצויות בשם "הקטור לינקסריין" בזמן שהיה בתערוכת כלבים, ומיד רכש אותו. הוא החליף את שם הכלב לשם האצילי "הוראנד פון גראף ראט" והחל לפתח את הגזע. לאחר זמן מה הקים הקפטן עמותה ששמה היה SV ותפקידה היה פיתוח הגזע לגזע עבודה. קפטן פון שטפניטץ שהיה נשיא של העמותה החל להפיץ את הרעיון של שימוש בגזע זה לעבודות ממשלתיות ופרויקטים. ואכן, לקראת שנות ה-20 של המאה ה-20 החל הרועה הגרמני להתפרסם בתור כלב משטרה, צבא, חילוץ והגנה.
בזמן מלחמת העולם הראשונה השתמשו בו הגרמנים. גם בזמן מלחמת העולם השנייה עשו הגרמנים שימוש בכלבים אלו. הגזע שימש כשומר גדרות ומגלה מסתננים ופולשים במחנות העבודה וההשמדה.
לאחר המלחמה הביאו איתם חיילים בריטים ואמריקאים את הגזע לארצם, וכך גזע זה תפס תאוצה בכל העולם. הפופולריות הרבה של הגזע הביאה לגידול לא נכון, והשבחה לא נכונה, הן מבחינת האופי - שהפך לתוקפני, והן מבחינה פיזית - דיספלסיה של האגן.
כיום מחולק הגזע ל-2 קבוצות:
- קווי עבודה (Work Line).
- קווי תערוכה (Show Line).
הרועה הגרמני נחשב לגזע כלבים קל לאילוף, עקב נאמנותו הגבוהה לבעליו. עובדה זו, בנוסף לגופו החסון ולחוכמתו פתחה בפניו את הדרך לעבודות משטרה, צבא, חילוץ והצלה ואף ככלב נחייה לעיוורים.
מבנה כללי
[עריכת קוד מקור | עריכה]משקל הגזע לפי ה-A.K.C (מועדון הכלבים האמריקני) הוא 40–45 ק"ג. וגובהו 50–60 ס"מ.
פרוותו קצרה והיא עשויה להיות במגוון צבעים - מחום עד שחור, אך תקן הגזע אוסר פרווה לבנה.
אופי
[עריכת קוד מקור | עריכה]הרועה הגרמני נחשב לקל ביותר לאילוף, הוא נאמן מאוד, צייתן ביותר ואוהב לבצע משימות. הוא אמיץ ובעל ביטחון עצמי, אינטליגנט, עם כושר שיפוט מעולה, סבלן ועם נכונות גבוהה לשרת את בעליו. הרועה הגרמני מאוד יציב ולא יביע מתיחות אף למשמע קולות משונים. הוא בעל נטייה גבוהה להגן על בעליו. מסתדר עם ילדים ולא יפגע בהם אף אם יציקו לו במידה לא חריגה, ומסתדר גם עם חיות מחמד אחרות בבית. הוא לא עוין אך גם לא מביע חיבה בקלות. הוא מלא גאווה וחשדן מול זרים (מה שמקנה לו יתרון ככלב שמירה), אך אם פיתח מספיק אמון בבעליו - הוא יתמסר. הרועה הגרמני זקוק לפעילויות ויחס באופן תמידי, הוא לא מתאים לחיות לבדו וזקוק לפעילות גופנית ומנטלית על מנת לשחרר מתח ולפרוק אנרגיה, ובהיעדר פעילויות וגירויים - הוא עלול לפרוק אותה בדרכים שליליות. המשטרה, הצבא וחברות שמירה נעזרים בגזע זה. הם מסוגלים לשמש ככלבי רועים, כלבי שירות ונחייה עבור עיוורים וליקויי שמיעה, כלבי שמירה ותקיפה, ואף בתור כלבים לזיהוי חומרים אסורים. האינטליגנציה הגבוהה, הכוח הרב, חוש הריח והאופי הנוח הופכים אותם לכלבים המתאימים לכמעט כל משימה.
הגזע בישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]רועה גרמני נחשב לאחד הגזעים הפופולריים ביותר בישראל[1].
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רועה גרמני, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- "הדעיכה של הרועה הגרמני ככלב עבודה", כתבה מתורגמת מאקדמיית Leerburg.com, באתר "כלבים בשירות אנשים"
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ עמית סמט, לוחמים על ארבע: איזה כלבים משרתים בצה"ל?, באתר מאקו, 16 בפברואר 2014