כלורתיאזיד

Chlorothiazide
שם IUPAC
	IUPAC name: 6-chloro-1,1-dioxo-2H-1,2,4-benzothiadiazine-7-sulfonamide
נתונים כימיים
כתיב כימי	C7H6ClN3O4S2
מסה מולרית	295.72
נתונים פרמוקוקינטיים
זמינות ביולוגית	נמוכה
הפרשה	סילוק בשתן
בטיחות
קטגוריית סיכון בהריון	קטגוריית סיכון C
דרכי מתן	דרך הפה
אינטראקציות עם תרופות אחרות	ללא
מזהים
קוד ACT	C03AA04
מספר CAS	58-94-6
PubChem	2720
ChemSpider	2619

כלורותיאזיד (באנגלית: Chlorothiazid) היא תרופה להורדת לחץ דם. התרופה שייכת לקבוצת תרופות הנקראות משתנים תיאזידיים, ושם מסחרי נפוץ הוא "דיוריל".

תרופות אלו מסלקות עודפי מים מהגוף ומפחיתות נוזלים במטופלים הסובלים מיתר לחץ דם, אי ספיקת לב המלווה בבצקות, שחמת כבד, ומחלות כליות. השפעה זו מיטיבה את תפקוד הכליות ומסייעת בהפחתת נפיחות בקרסוליים, רגליים, ידיים או בטן וכן הפחתת תסמינים של קשיי נשימה.

כלורותיאזיד נרשם כפטנט בשנת 1956, והוא חלק מרשימת התרופות החיוניות של ארגון הבריאות העולמי.^[1]

מנגנון פעולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כלורותיאזיד הוא משתן תיאזיד המעכב ספיגה חוזרת של נתרן בצינוריות הכליה הדיסטליות (distal renal tubules) וכתוצאה מכך מוגבר סילוק של נתרן ומים בשתן.

התוויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההתויה של כלורותיאזיד היא יתר לחץ דם, בצקת הקשורה לאי-ספיקת לב, שחמת הכבד, סטרואידים, טיפול באסטרוגן, תפקוד לקוי של הכליות.

התוויות נוספות הן נפרוליטיאזיס, אוסטאופורוזיס, וסוכרת.

התרופה נמכרת טבליות, ותדירות נטילת התרופה היא פעם אחת בבוקר (או לפי הוראות הרופא). טווח מינון הוא במבוגרים 250–1000 מ"ג ליום. תחילת השפעה היא תוך שעתיים, ומשך ההשפעה 6–12 שעות.

בעבר השתמשו לטיפול טרום ויסתי, ומשתמשים בה כדי למנוע הישנות של סוגים מסוימים של אבני כליה.

התוויות נגד[עריכת קוד מקור | עריכה]

רגישות יתר לכלורותיאזיד או סולפונאמידים, אנאוריאה.

כלורותיאזיד מגביר סילוק אשלגן ובכך גורם להפרעות קצב לב ולחולשת שרירים, בעיקר בקרב מטופלים בדיגוקסין. לכן, נהוג לתת תוספות של אשלגן ניתן עם תיאזידים.

תופעות לוואי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפחות מאחוז באוכלוסייה ייתכנו תופעות לוואי הבאות: אקזמה, תסמונת סטיבנס-ג'ונסון, נמק אפידרמלי, הפרעה במבנה ההמטופוייטי, הפטוטוקסיות, זאבת (SLE).

לעיתים נדירות ביותר ייתכנו התופעות לוואי הבאות: לחץ דם נמוך, רגישות לאור, פריחות, אורטיקריה, היפרגליקמיה, עצירות, שלשול, אובדן תיאבון, בחילות והקאות, חוסר איזון אלקטרוליטי, היפרגליצמיה, היפראוריצמיה, ספסטיות, סחרחורת, כאב ראש, ראייה מטושטשת, קסנתופסיה ואימפוטנציה.

שימוש ממושך בתרופה עלול להוביל לאיבוד יתר של אשלגן ולערעור מאזן המלחים האחרים. לכן מומלץ לבצע בדיקות דם תקופתיות לניטור תפקוד הכליות ולבדיקת רמות סוכר, אשלגן, חומצת שתן ומלחים אחרים בדם.

בטיחות בהריון[עריכת קוד מקור | עריכה]

כלורותיאזיד עלול לגרום לאיבוד נתרן אצל האם, ועדיף להימנע מלתת לאישה בהריון. התרופה עלולה לגרום לצהבת ילודים, טרומבוציטופניה, וייתכנו תגובות שליליות אחרות שהתרחשו אצל המבוגר. יש להימנע משימוש במשתנים עבור יתר לחץ דם הנגרם על ידי הריון בשל הסיכון לירידה בזליגת השליה.

אצל קשישים מסוימים יהיה צורך בהפחתת מינון.