תיאזידים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Benzothiadiazine, תיאזידים הם נגזרות של מולקולה זו

תיאזידים (אנגלית: Thiazide) הם תרופות משתנות הפועלות באבובית המרוחקת של הנפרון שהוא היחידה הפועלת של הכליה (הטובול הדיסטלי).

התיאזידים משמשים כיום בעיקר בטיפול ביתר לחץ דם ולעתים ניתנים יחד עם משתני לולאה בטיפול בבצקות. התיאזיד הקיים בשימוש בישראל הוא הידרוכלורותיאזיד (שם מסחרי דיזותיאזיד) והוא קיים גם בתכשירים המכילים תרופה אחרת לטיפול ביתר לחץ דם, כגון מעכבי ACE או ARB.

בנוסף לתיאזידים, קיימות תרופות המכונות thiazide like diuretics (כגון: indapamide, metolazone) ואלו תרופות שעובדות במנגנון דומה לזה של התיאזידים רק בעלי מבנה כימי שאיננו דומה לתיאזידים.

תיאזידים מעכבים את הקו-טרנספורטר של נתרן וכלוריד (Na+-Cl- cotransporter), שגורם לספיגה חזרה של יוני הנתרן והכלור לתא. כתוצאה מהעיכוב, יותר נתרן וכלוריד מופרשים בשתן, ובחלק המרוחק יותר של הטובול הדיסטלי מתרחש שחלוף מואץ של ספיגת יוני נתרן לזרם הדם, בתמורה להפרשת יוני אשלגן לשתן.

תופעות הלוואי של תרופות ממשפחת התיאזידים כוללות: היפוקלמיה (ירידה ברמות אשלגן בדם), היפונתרמיה, עליה ברמת הכולסטרול והטריגליצרידים, היפרקלצמיה (יתר סידן בגוף) והיפרגליקמיה. תרופות אלו אינן מומלצות בהנקה.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.

P medicine.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא רפואה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.