כרוניקה של מוות ידוע מראש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
כרוניקה של מוות ידוע מראש
Crónica de una muerte anunciada
עטיפת הספר בתרגומו לאנגלית
עטיפת הספר בתרגומו לאנגלית
מידע כללי
מאת Daniel José עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת המקור ספרדית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה רומן עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום התרחשות אורוגוואי עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה
תאריך הוצאה 1981 עריכת הנתון בוויקינתונים
קישורים חיצוניים
מסת"ב 978-0-14-015754-3
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

כרוניקה של מוות ידוע מראשספרדית: Crónica de una muerte anunciada) הוא רומן של גבריאל גארסיה מארקס שיצא לראשונה בשנת 1981. הספר, מיצירותיו החשובות של מרקס (יחד עם "מאה שנים של בדידות"), מספר על טרגדיה, מקרה של מוות בכפר קטן. על קיום הטרגדיה ועל אופייה לומד הקורא כבר בכותרת שמהווה ספוילר מובהק, כאשר במהלך הספר לומד הקורא על עומק הטרגדיה ועובר תהליך נפשי של ממש.

הספר עובד לסרט קולנוע באותו השם בשנת 1987 בבימויו של פרנצ'סקו רוסי. הספר ראה אור בעברית בהוצאת עם עובד בשנת 1988, בתרגום טל ניצן.

רשימת דמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סנטיאגו נסאר- דמות ראשית, נהרג יום לאחר חתונתה של אנחלה ויקאריו בידי פדרו ופאבלו ויקאריו. אנשי העיירה יודעים על הרצח שקרב להגיע אך אף אחד מהם לא מזהיר את סנטיאגו.

אנחלה ויקאריו- מתחתנת עם ביארדו סאן רומן ומגורשת מביתו לאחר שביארדו מגלה שהיא איננה בתולה. טוענת שאיבדה את בתוליה לסנטיאגו נסאר.

ביארדו סאן רומאן- מתחתן עם אנחלה. זר מסתורי בעיירה, מגיע ממשפחה עשירה.

התאומים פדרו ופאבלו ויקאריו- רצחו את סנטיאגו נסאר כדי להחזיר את כבוד משפחתם לאחר שאחותם טענה שהיא איבדה את בתוליה לסנטיאגו נסאר. אומנם הם נראים זהים מבחוץ אך אישיותם שונה.

קולטילדה ארמנטה- בעלת החנות שמול זירת הרצח מחוץ לביתו של סנטיאגו נסאר. יודעת על הרצח המתוכנן ומנסה לעכב את העומד להתרחש.

מריה אלחנדרינה סרונטס- זונה אלגנטית, שכבה עם סנטיאגו נסאר ומספר הרומן.

פוריסימה דה כרמן- אמה של אנחלה ויקאריו. 

פוניקו ויקאריו- אביה של אנחלה ויקאריו. 

פלאסידה לינרו- אמו של סנטיאגו נסאר, מפענחת חלומות ידועה אך אינה מסוגלת לפענח את חלומותיו של סנטיאגו ביום הירצחו.

פרודנסיה קוטס- ארוסתו של פאבלו ויקאריו, טוענת שלא הייתה מתחתנת איתו אם לא היה הורג את האדם שלקח את בתוליה של אחותם ובכך מחזיר את כבוד המשפחה. 

איברהים נסאר- אביו של סנטיאגו נסאר, הוריש לו במותו את החווה שהייתה בבעלותו. ממוצא ערבי. 

ויקטוריה גוזמן- המשרתת של סנטיאגו נסאר. ניהלה רומן עם אביו של סנטיאגו נסאר בתור נערה. בבוקר הרצח שחטה ארנבת באכזריות וסנטיאגו התחלחל מזה.

דון רוחליו דה לה פלור- בעלה של קלוטילדה ארמנטה. אשתו מזהירה אותו לגבי כוונות הרצח של התאומים ויקאריו והוא בוחר להתעלם. מת מהתקף הלב שקיבל כאשר ראה את ניתוח הגופה של סנטיאגו.

דיבינה פלור- בתה של ויקטוריה גוזמן, מוטרדת מינית על ידי סנטיאגו בנוכחות אמה.

מרגוט- אחותו של הסופר, מאמינה שסנטיאגו יהיה שידוך מוצלח לכל נערה כיוון שהוא צעיר, חטוב ועשיר.

קריסטו בדויה- חבר של הסופר ושל סנטיאגו נסאר, מנסה להזהיר את סנטיאגו נסאר מהרצח הקרב להגיע.

לואיס אנריקה- אחיו של הסופר. 

כומר אמאדור- הכומר המקומי, שוכח להזהיר את סנטיאגו נסאר מהתאומים על אף שהוא יודע שהם מתכננים להורגו. ערך את נתיחת הגופה.

הקולונל לזארו אפונטה- הקולונל העצלן בעיירה, לא הצליח למנוע את הרצח של סנטיאגו נסאר כיוון ששיחק דומינו.

פאוסטינו סאנטוס- הקצב המקומי. 

גנרל פטוניו סאן רומאן ואלברטה סימונדס- הוריו של ביארדו סאן רומאן.

ימיל שאיום- ממוצא ערבי, מתכנן נקמה על מותו של סנטיאגו נסאר. 

פלורה מיגל- האישה שסנטיאגו היה אמור להינשא לה. 

נהיר מיגל- אביה של פלורה, הזהיר את סנטיאגו נסאר מפני התאומים. 

איקסוס- אלמן זקן בעיירה בעל הבית היפה ביותר, נפטר מצער לאחר שמכר לביארדו סאן רומאן את ביתו שהיה הבית היפה ביותר בעיירה. 

מרסדס ברצ'ה- אשתו של המספר.

ניתוח ספרותי[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקציר הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר "כרוניקה של מוות ידוע מראש" עוסק ברצח המתבצע בעיירה קטנה. הנרצח הוא סנטיאגו נסאר שהואשם בבעילתה של אנחלה ויקאריו והרוצחים הם פדרו ופאבלו ויקאריו, אחיה של אנחלה. הסיפור אינו מסופר בצורה כרונולוגית אלא קופץ מההווה לעבר ומתאר מאורעות שונים לפני ואחרי הרצח. תמצית הסיפור (בצורה כרונולוגית): יום אחד הגיע לעיירה ברנש עשיר בשם ביארדו סן רומאן וביקש להינשא לאנחלה ויקאריו. אנחלה ויקאריו לא אהבה אותו, אך הוריה דחפו אותה להינשא לו, מסיבות כלכליות. אנחלה נישאה לביארדו אך היה עליה להסתיר מפניו עובדה מצערת – אי היותה בתולה. בליל כלולותיהם גילה ביארדו סן רומאן את סודה של אנחלה והחזיר אותה באותו לילה למשפחתה. כאשר אנחלה נשאלה מי היה זה שגזל את בתוליה, הסגירה את סנטיאגו נסאר. אחיה של אנחלה, פדרו ופאבלו, הרגישו מחויבים לנקום בסנטיאגו, אך לא רצו לעשות זאת. על מנת לחלץ את עצמם מהצרה שנקלעו אליה, ניסו לגרום למעצרם על מנת שלא יהיו מחויבים לבצע את הרצח. לכן הם קנו סכיני שחיטה, השחיזו אותם בפומבי והלכו איתם בצורה מופגנת. כמו כן, סיפרו לכל מי שהסכים לשמוע שהם מתכננים לרצוח את סנטיאגו נסאר. וזה למעשה החלק המעניין בספר – רוב העיירה ידעה על תכנון הרצח של האחים ויקאריו, אך כמעט אף אחד לא נקף אצבע על מנת לנסות לעצור אותם, ולכן לא הייתה לאחים ויקאריו ברירה אלא לבצע את הרצח. בודדים לא ידעו על הרצח המתוכנן, ובתוכם סנטיאגו נסאר, שנרצח בסופו של דבר.

על המספר בסיפור[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסיפור כתוב מנקודת מבט מרוחקת, וכביכול אובייקטיבית. רגשות המספר לא מתערבים בנובלה, ולרוב גם דעותיו.

מספר הסיפור הוא תושב בעיירה הקטנה שככל הנראה הכיר את כל הנפשות הפועלות בטרגדיה. אין אנו זוכים לדעת מיהו בדיוק המספר, אך אנו יכולים לראות כי הוא היה מכר של סנטיאגו נסאר ומשתתף משני בטרגדיה:

"סנטיאגו נסאר ואני הלכנו עם אחי לואיס אנריקה ועם קריסטו בדויה אל בית-החסדים של מריה אלחנדרינה סרונטס. לשם הגיעו, עם עוד רבים אחרים, גם האחים ויקאריו, והם שתו אתנו ושרו עם סנטיאגו נסאר חמש שעות לפני שהרגו אותו"

לא רק שהמספר עצמו היה שותף באירועים שהתרחשו לפני הרצח, אלא גם משפחתו - אמו ואחותו, היו מעורבות:

"אחותי מרגוט, שהייתה איתו [סנטיאגו נסאר] על הרציף, מצאה אותו במצב רוח מצוין, משתוקק להמשיך בחגיגה, אף על פי שגלולות האספירין לא הקלו עליו כלל. "הוא לא נראה מצונן, וחשב רק על מחיר החתונה," אמרה לי."

במהלך הספר אנחנו למדים לא רק על משפחתו ועל כך שכנראה הכיר את סנטיאגו נסאר ואף היה מיודד איתו, אלא גם שככל הנראה הוא חקר את כל התקרית שנים לאחר המעשה. המספר מספר לעיתים קרובות על אירועים שסיפרו לו אנשים שונים שהיו מעורבים בפרשה וכמו כן גם די ברור שהוא חקר אנשים אלו ואחרים על מנת להגיע לאמת בנוגע לאירועים שהתרחשו. ניתן לראות זאת במקומות רבים בטקסט, למשל:

"את כל השאר סיפרה לי בגילוי-לב גמור, אפילו את אסון ליל הכלולות. [...] האמת היא שדיברה על אסונה בלי כל בושה כדי להסוות את אסונה האחר, האמיתי, שבער בקרבה. איש לא היה חושד, עד שהיא עצמה החליטה לספר לי זאת, שביארדו סן רומאן לא מש מחייה לרגע מאז שהחזיר אותה לביתה."

דמות המספר בספר הוא משתתף לא פעיל אך יודע פרטים רבים מכיוון שחקר והעמיק בנוגע לאירועים שהתרחשו בסיפור ואף חווה את חלקם על בשרו. אין הוא מספר יודע-כל משום שידיעותיו מוגבלות למה שחקר, ראה במו עיניו ושמע מאנשים שונים עמם שוחח.

ישנן רמיזות לכך שהמספר הוא מרקס עצמו, על פי השמות של חברי המשפחה שלו למשל, אם כי זה לא מופיע במפורש.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]