כרץ
 כרץ
| |
|---|---|
 | |
| מיון מדעי | |
| על־ממלכה: | איקריוטים |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | תולעים נימיות |
| מחלקה: | Chromadorea |
| סדרה: | כרצאים |
| משפחה: | כרציים |
| סוג: | כרץ |
| שם מדעי | |
 Ascarisליניאוס, 1758 | |
כֶּרֶץ (שם מדעי: Ascaris) הוא סוג תולעת טפילית ממערכת התולעים הנימיות. התולעת הבוגרת שוכנת במעי הפונדקאי וגורמת למחלת הכרצת, כשהמין Ascaris lumbricoides מזהם בעיקר בני אדם והמין Ascaris suum מזהם בעיקר חזירים.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ישנן עדויות לנוכחות ביצי כרץ בקופרוליטים המתועדים לתקופת הברונזה.[1]
המין Ascaris lumbricoides נקרא בתחילה Lumbricus teres ותואר לראשונה בפרוטרוט על ידי אדוארד טייסון ב-1683. הסוג כרץ תואר כסוג שאליו משתייך מין זה על ידי קארולוס ליניאוס ב-1758. בשנת 1782 תיאר יוהאן אוגוסט אפרים גצה את המין Ascaris suum, לרבות הקשר שלו לחזירים. נוכח הדמיון הגנטי הרב בין שני המינים הללו, ישנם חוקרים הרואים בהם מין אחד.[2]
מורפולוגיה ותפקוד[עריכת קוד מקור | עריכה]
התולעת הבוגרת היא בעלת צורה גלילית וכישורית וצבעה לבן או ורדרד. הזכר מגיע לאורך של 15–30 ס"מ, בעוד הנקבה ארוכה יותר ומגיעה ל-20–35 ס"מ. דופן התולעת עשוי קוטיקולה, אפידרמיס ושריר.
הנשימה מתבצעת בפעפוע ומערכת העצבים כוללת טבעת עצבית ומיתר עצבים אורכיים רבים. הרבייה היא זוויגית בלבד.
מחזור החיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הנקבה הבוגרת מטילה במעי המאכסן כ-200 אלף ביצים מדי יום, ואלה מופרשות בצואה אל הקרקע ויכולות להישאר בה במשך חודשים ושנים. בעוד שהביצים שאינן מופרות לא זוכות להתפתח, הביצים המופרות מתפתחות לכדי פגיות, אשר בוקעות במעי הדק לאחר אכילתן. משבוקעות הפגיות הן חודרות דרך דופן המעי אל כלי הדם המתנקזים לווריד שער הכבד ומגיעות אל הכבד, שם הן משילות את הקוטיקולה. מהכבד, לאחר כשבוע מבליעת ביצי התולעת,[3] הפגיות נודדות עם זרם הדם אל הריאות. בריאות הפגיות חודרות לחלל הנאדיות וממשיכות לנדוד במעלה עץ הסמפונות וקנה הנשימה לעבר מכסה הגרון, אז הן נבלעות חזרה ומגיעות שוב למעי הדק, כעשרה ימים לאחר תחילת הזיהום. במעי הדק הפגיות הופכות לתולעים בוגרות, שם הן יכולות לחיות במשך שנה עד שנתיים, כשלאחר כחודשיים–שלושה מעת הזיהום התולעים מטילות את ביציהן.[4]
גורם מחלה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – כרצת
הכרץ, על פי רוב מהמין Ascaris lumbricoides, גורם למחלה באדם, אשר כתלות בשלב ההתפתחותי של התולעת מביאה לביטויי מחלה שונים. בשלב החריף, לאחר בקיעת הביצים המעי ועם נדידת הפגיות בגוף, הפגיות מעוררות תגובת רגישות יתר מסוג I ותגובה חיסונית מסוג 2 עם ייצור מוגבר של נוגדנים מסוג IgE ואאוזינופיליה, עד כדי ביטויים של דלקת ריאות אאוזינופלית, תסמונת לפלר ואסתמה.
בשלב הכרוני התולעים הבוגרות במעי, בפרט אם עומס התולעים גבוה, מתחרות על חומרי המזון במעי ועלולות לגרום לאיבוד חלבונים ולמחסור בוויטמין A, כמו גם לאנמיה, שיכולה להיות מוסברת על ידי הדלקת הכוללת במעי ודימום מדרכי העיכול העליונות. התולעים עצמן, הגם שהן עשויות להגן מפני זיהומי מעיים אחרים, משנות את המאזן החיידקי במעי ועלולות לנוע ולגרום לדלקות באתרים שונים במערכת העיכול, כגון התוספתן, כיס המרה, הלבלב והקיבה. ריבוי התולעים גם עלוול לגרום לחסימת מעיים, או התפשלות מעיים בילדים.
כחלק ממנגנוני ההגנה של הכרץ, הוא מפריש מעכבים של אנזימי עיכול ופרוטאזות אחרים שמקורם בתגובה החיסונית. דוגמה לכך היא האנזים מעכב קרבוקסיפפטידאז (ACI), אשר נקשר לאתר הפעיל של מטאלוקרבוקסיפפטידאזות, ובכך חוסם את הביקוע של חלבוני התולעת. באותו אופן מעוכב האנזים טריפסין.
הטיפול במחלה הוא על ידי תרופות אנטיהלמינתיות, כגון אלבנדזול או מבנדאזול.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- כרץ, באתר ITIS (באנגלית)
- כרץ, באתר NCBI (באנגלית)
- כרץ, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
- כרץ, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- כרץ, באתר GBIF (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Barsch E, Kowarik K, Rodler K, Hörweg C, Reschreiter H, Sattmann H, Walochnik J. First molecular data on the human roundworm Ascaris lumbricoides species complex from the Bronze and Iron Age in Hallstatt, Austria. Sci Rep. 2023 Jul 25;13(1):12055. doi: 10.1038/s41598-023-38989-8.
- ^ Leles D, Gardner SL, Reinhard K, Iñiguez A, Araujo A. Are Ascaris lumbricoides and Ascaris suum a single species? Parasit Vectors. 2012 Feb 20;5:42. doi: 10.1186/1756-3305-5-42.
- ^ Christina Dold, Celia V. Holland, Ascaris and ascariasis, Microbes and Infection, Volume 13, Issue 7, 2011, Pages 632-637, ISSN 1286-4579, https://doi.org/10.1016/j.micinf.2010.09.012.
- ^ Jourdan PM, Lamberton PHL, Fenwick A, Addiss DG. Soil-transmitted helminth infections. Lancet. 2018 Jan 20;391(10117):252-265. doi: 10.1016/S0140-6736(17)31930-X.
