כתב זר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
כתב זר
Foreign Correspondent
כרזת הסרט
כרזת הסרט
כרזת הסרט
בימוי אלפרד היצ'קוק
הופק בידי ולטר ונג'ר
תסריט ג'יימס הילטון, ג'ון לי מהין, פרסי הית', ג'ון הווארד לוסון, רוברט בנצ'לי, Vincent Sheean, הרולד קלרמן, ריצ'רד מייבאום, ג'ואן הריסון, באד שולברג, בן הכט, צ'ארלס בנט, אלפרד היצ'קוק עריכת הנתון בוויקינתונים
עריכה דורותי ספנסר
שחקנים ראשיים ג'ואל מקרי
לורין דיי
ג'ורג' סנדרס
הרברט מרשל
מוזיקה אלפרד ניומן
צילום רודולף מאטה
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
חברת הפקה Walter Wanger Production עריכת הנתון בוויקינתונים
חברה מפיצה יונייטד ארטיסטס
שיטת הפצה וידאו על פי דרישה עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 16 באוגוסט 1940
משך הקרנה 120 דקות
שפת הסרט אנגלית
סוגה סרט ריגול, סרט פשע, סרט שמבוסס על ספרים, סרט מתח פוליטי עריכת הנתון בוויקינתונים
תקציב 1,484,167 דולר
הכנסות 1,598,435 דולר
פרסים מועצת ביקורת הקולנוע האמריקנית: עשרת הסרטים הטובים ביותר עריכת הנתון בוויקינתונים
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

כתב זראנגלית: Foreign Correspondent) הוא מותחן אמריקאי משנת 1940 בבימויו של אלפרד היצ'קוק, עם ג'ואל מקריי, לורין דיי, ג'ורג' סנדרס והרברט מרשל.

העלילה מתרחשת סמוך לפרוץ מלחמת העולם השנייה וקצת לאחריה, בתקופה שארצות הברית הייתה עדיין מדינה נייטרלית. כתב אמריקאי חושף באירופה רשת ריגול נאצית.

בתקופה הזאת הייתה תנועה גדולה של התבדלות בארצות הברית ולהיצ'קוק למרות שהיה תושב חדש, היה האומץ לביים סרט שקורא להפסקת ההתבדלות ולבוא לעזרת מדינות אירופה המותקפות.

היצ'קוק מופיע בסרט בהופעת קמע קצרה בתחילת הסרט כאדם הולך וקורא עיתון בתחנת הרכבת.

תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

19 באוגוסט 1939, שמועות על מלחמה שעומדת לפרוץ. עורך העיתון ניו יורק גלובס מר פאוורס (הארי דוונפורט) שולח את העיתונאי ג'ון ג'ונס (ג'ואל מקריי) לפגוש את הדיפלומט ההולנדי ון מיר (אלברט באסרמן), ראש שהוא מקור מוסמך לאפשרות המלחמה. הוא גם מפגיש אותו עם סטיבן פישר (הרברט מרשל) ראש "מפלגת השלום האוניברסלית". שניהם אינם יודעים כי פישר הוא למעשה סוכן גרמני. פאוורס מבקש מג'ונס להשתמש בשם העט האנטלי האווסטוק.

ג'ונס נפגש בתחנת הרכבת בלונדון עם העיתונאי סטבינס (ג'ור'ג בנטלי) שמדריך אותו וכן עם ון מיר שמזמין אותו לאספה בה הוא פוגש את פישר ואת בתו היפה קארול (לורין דיי). תון זמן קצר מתפתח קשר רומנטי בין השניים.

הוא מקבל הוראה לנסוע לכנס באמסטרדם בו אמור לנאום ון מיר. יורד גשם עז וכולם תחת מטריות. הוא מקבל בכניסה אדם הדומה לון מיר (מתחזה) אך אינו מכיר אותו. לפתע מתקרב צלם שמצלם את "ון מיר" ויורה בו למות. ג'ונס מתחיל מרדף אחרי הרוצח במכונית בה נוהג ידידו העיתונאי סקוט פוליוט (ג'ורג' סנדרס) וקארול. הם נעצרים ליד טחנת רוח שנראית לג'ונס חשודה. ג'ונס נשאר לבד, חודר לטחנת ורואה את ון מיר מטושטש ולידו כמה אנשים שחטפו אותו. הוא מצליח להתחבא ולהזעיק עזרה מכפר סמוך השוטרים ההולנדים מגיעים לטחנה ולא מוצאים דבר ומחליטים שג'ונס מבולבל.

ג'ונס וקארול חוזרים ללונדון ונפגשים עם פישר. הוא רוצה להיפטר מג'ונס ומזמן איש מחתרת נאצי בשם רולי (אדמונד גוון) כדי לחסל אותו. הם הולכים לטייל בלונדון ובשלב ראשון מנסה רולי לדחוף אותו לפני מכונית נוסעת אך נכשל. בשלב שני הוא משכנע אותו לעלות למגדל כנסייה גבוה אך ניסיון ההפלה שלו נכשל ובמקום ג'ונס הוא צונח אל מותו.

ג'ונס ופוליוט לוחצים על פישר שייגלה להם היכן מוסתר ון מיר. הם מביימים "חטיפה, של קארול אך הפעולה נכשלת. לבסוף עוקב פוליוט אחרי פישר ומגיע למקום המסתור של ון מיר. הנאצים רוצים להוציא ממנו פרטים על ההסכם העומד להיחתם בין הולנד לבלגיה אך הוא מסרב למרות עינויים. ג'ונס מזעיק משטרה והנאצים בורחים.

סטיבן פישר, קארול, ג'ונס ופוליוט טסים במטוס ימי לארצות הברית ופישר יודע כי יישפט שם כבוגד. המטוס מותקף על ידי מטוס גרמני ונוחת במים. פישר עוזר לאנשים להיחלץ אך לבסוף טובע. הם נחלצים על ידי ספינה אמריקאית וג'ונס מצליח להעביר את כל הפרטים על המחתרת הנאצית לעורך העיתון.

ג'ונס נשלח לסקר את המלחמה מלונדון המופצצת והמואפלת והוא משדר לאמריקאים להדליק את האורות שכעת הם האורות היחידים בעולם ולבוא לעזור בכלי נשק. הסרט מסתיים בנגינת ההמנון האמריקאי.

צוות השחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם השחקן/ית שם הדמות הערות
ג'ואל מקריי ג'ון ג'ונס עיתונאי
לוריין דיי קארול פישר
ג'ורג' סנדרס סקוט פוליוט עיתונאי
הרברט מרשל סטיבן פישר
אלברט באסרמן ון מיר דיפלומט הולנדי
רוברט בנצ'לי סטבינס עיתונאי
אדמונד גוון רולי נאצי
הארי דוונפורט מר פאוורס עורך ניו יורק גלובס
אדטארדו צ'ינאלי קרוג נאצי

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שש מועמדויות לפרס אוסקר:

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא כתב זר בוויקישיתוף