להאר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
להאר מההתפרצות של הר הגעש גלונגגונג ב-1982

להאר הוא סוג של מפולת בוץ[א] או זרם סחופת[ב] המורכב מתרחיף של חומרים פירוקלסטיים, שברי סלעים ומים הזורם במורד הר געש, בדרך כלל לאורך ערוצי נהרות, בעוצמה רבה כשהוא סוחף איתו את כל הנקרה בדרכו ועלול לגרום לנזקים ולאבדות בנפש גם במרחק גדול מהר הגעש.[1]

אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המונח היא גרסה מקוצרת של הביטוי "ברלהאר" (berlahar), שמקורן בשפה המלאית מאינדונזיה.[2] "להאר" פירושו לבה במלאית, ו"ברלהאר" פירושו "פולט לבה".

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

להאר היא כאמור מילה באינדונזית המתארת נחשולי בוץ או זרמי סחופת געשיים.[3] התכונות של הלהארים דומות לאלה של בטון: הצמיגות דומה, צפיפות החומר כמעט זהה, בתנועה הם מתנהגים כנוזל וכשהם נעצרים הם מוצקים.[4] להארים יכולים להיות גדולים מאוד: הנפח המשוער של הלהאר של אוסקאולה (Osceola) שנוצר לפני 5,600 שנים בהר ריינייר במדינת וושינגטון היה 2.3 קילומטרים מעוקבים. להאר זה יצר קיר בוץ בגובה של 140 מטרים בקניון של הנהר וייט (White River) וכיסה שטח של מעל ל-330 קמ"ר.[5] להאר יכול להרוס כמעט כל מבנה העומד בדרכו, והוא מסוגל לחצוב לעצמו נתיב – עובדה המקשה על ניבוי מסלולו האפשרי. כאשר הוא יוצא מגבולות הערוץ שבו הוא זורם מאבד הלהאר מכוחו במהירות: אפילו בקתות רעועות עומדות על תילן לאחר שנקברו עד לגובה הגג בבוץ. הצמיגות של הלהאר קטֵנה עם חלוף הזמן מיצירתו בהתאם לכמות הגשם היורדת עליו, אם כי הוא מתמצק במהירות כשהוא מפסיק לנוע.

זרמים של להאר יכולים להיות קטלניים בשל האנרגיה האצורה בהם ובשל מהירותם. הם מסוגלים לנוע במהירות של עד 100 קילומטרים לשעה ולמרחק של יותר מ-300 קילומטרים, תוך כדי גרימת הרס רב בדרכם.[6] הלהאר מהתפרצות הר הגעש נוואדו דל רואיס (Nevado del Ruiz) בקולומביה ב-1985 גרם לטרגדיה של ארמרו: מותם של כ-23,000 מתושבי העיירה ארמרו (Armero) ומהעיירות הסמוכות שנקברו תחת חמישה מטרים של בוץ ושברי סלעים.[7] באסון טנגיוואי (Tangiwai disaster), שהתרחש בניו זילנד ב-1953, נהרגו 151 איש לאחר שרכבת אקספרס נפלה בערב חג המולד לתוך הנהר והנגיהו (Whangaehu), משום שלהאר הרס את הגשר מעל הנהר. על פי מחקר שבדק את כל מקרי המוות כתוצאה מפעילות געשית בין 1783 ל-1997 נגרמו 17.1% ממקרי המוות כתוצאה מלהארים.[8] להארים יכולים לגרום לאבדות בנפש גם שנים אחרי שהתרחשה ההתפרצות הגעשית, כפי שקרה בטרגדיה של קבאלנטיאן (Cabalantian): ב-1 באוקטובר 1995 קבר להאר את העיירה קבאלנטיאן באי לוזון שבפיליפינים תחת שישה מטרים של בוץ וסלעים וגרם למותם של מאות תושבים, ארבע שנים לאחר התפרצותו של הר הגעש פינטובו.

גורמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתן לראות על סמך קו הבוץ שנשאר על גזעי העצים (לקנה מידה להשוואה שימו לב לדמות במעיל הגשם הצהוב) בגדות הנהר מאדי (Muddy River) לאחר התפרצות הר סנט הלנס ב-1980 עד לאיזה גובה הגיע הלהאר במקום זה.

להארים יכולים להתרחש יחד עם ההתפרצות (באנגלית syneruptive), או במנותק ממנה, לאחר ההתפרצות (posteruptive) או בלא קשר להתפרצות. על מנת שייווצר להאר דרושים ארבעה מרכיבים:

  1. מים בכמות רבה: מעיינות הידרותרמיים, שלג וקרח המתמוססים במהירות, מים הסכורים מתחת לקרחון, אגמי לוע וגשמים
  2. חומרים בלתי מלוכדים בשפע: אפר געשי, סלעים פירוקלסטיים, סחופת קרחונים, קרקע רופפת וכו'
  3. מדרונות תלולים ואזורים שטוחים יחסית במקור הלהאר
  4. מנגנון הפעלה.

להארים נוצרים במקרים הבאים:

בנוסף, אף שתופעת הלהארים משויכת בדרך כלל לתוצאות של פעילות געשית, להארים יכולים להתרחש אפילו בלי שתתרחש פעילות געשית. דבר זה קורה כאשר התנאים בשלים להתמוטטות ותנועה של בוץ שמקורו במרבצים של אפר געשי שהצטבר.

  • רעידות אדמה מתחת להר הגעש או בקרבתו עלולות לזעזע את החומרים הגעשיים, לנתק אותם ממקומם ולגרום להם להתמוטט תוך יצירת מפולת של להאר.
  • גשמים או טייפונים עלולים לגרום לגושים גדולים של בוץ שהתקשה להתנתק ולזרום במדרון במהירות של יותר מ-30 קמ"ש, תוך גרימת תוצאות הרסניות.

מקומות בסיכון[עריכת קוד מקור | עריכה]

תמרור המורה על דרך נסיגה במקרה של התפרצות געשית או להאר

כמה הרים בעולם, כולל הר ריינייר בארצות הברית, הר רואפהו בניו זילנד והר גלונגונג באינדונזיה נחשבים מסוכנים במיוחד בשל סכנת הלהארים.

כמה עיירות בעמק הנהר פויאלופ (Puyallup) במדינת וושינגטון, כולל אורטינג (Orting) נבנו על משקעים של להארים שהם בני 500 שנים בלבד. על פי התחזית צפוי לזרום להאר בעמק כל 500 עד 1,000 שנים, ולכן העיירות אורטינג, סומנר (Sumner), פויאלופ, פייף (Fife) ועיר הנמל טקומה מצויות בסיכון ניכר. סוכנות הסקר הגאולוגי של ממשלת ארצות הברית (United States Geological Survey בראשי תיבות USGS) התקינה צופרי אזעקה מפני להארים במחוז פירס (Pierce) שבמדינת וושינגטון, שיופעלו כאשר יהיה צורך להזהיר את התושבים שיש להימלט מפני זרם הסחופת המתקרב.

בדומה, התקינה מחלקת השימור של ניו זילנד (New Zealand Department of Conservation) מערכת אזהרה בפני להארים על הר רואפהו, שתפקדה בהצלחה ב-18 במרץ 2007 כאשר התריעה לגורמים הרלוונטיים על להאר קרב.

מאז אמצע יוני 1991, כאשר התפרצויות סוערות גרמו ללהארים הראשונים בהר פינטובו מזה 500 שנים, הותקנה בהר מערכת לניטור והתרעה על להארים. מדי גשם ששידרו טלמטריה ברדיו סיפקו מידע על כמות המשקעים באזורים שישמשו כמקור ללהארים, מכשירים שהוצבו על גדות הנחלים מדדו גלי קול וזיהו תנודות בקרקע, כאשר להארים עוברים בערוץ, ומגדלי תצפית מאוישים אישרו שלהארים זורמים במורדות פינטובו. מערכת זו אפשרה להתריע כנגד רוב, אבל לא כל, הלהארים העיקריים בפינטובו, והצילה מאות תושבים.[9] אמצעים פיזיים שהתקינה הממשלה הפיליפינית התבררו כבלתי מספקים, והם לא עצרו את נחשולי הבוץ, שהגיעו לגובה של 6 מטרים, מלהציף כפרים רבים סביב הר פינטובו בין 1992 ל-1998.

דוגמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

נוואדו דל רואיס[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלהאר מההתפרצות של נוואדו דל רואיס ב-1985 שקבר את העיירה ארמרו (Armero) בקולומביה

ב-13 בנובמבר 1985 התפרץ הר הגעש נוואדו דל רואיס בקולומביה, אחרי 69 שנים שבהן היה שקט. זרמים פירוקלסטיים שהתפרצו מלוע הר הגעש המסו את הקרחונים שעל ההר ושילחו ארבעה להארים עצומים במורד ההר במהירות של 60 קילומטרים בשעה. הלהארים צברו מהירות בערוצי הנחלים והתכנסו לתוך ששת הנהרות הראשיים שלמרגלות הר הגעש. הם קברו את העיירה ארמרו המצויה במרחק 73 קילומטרים מהר הגעש וגרמו למותם של יותר מ-20,000 איש מתוך 29,000 תושבים שהתגוררו בעיירה.[10] אבדות בנפש בעיירות סמוכות, בייחוד בצ'ינצ'ינה (Chinchiná), הגדילו את מספר ההרוגים ל-23,000. אלו היו הלהארים הקטלניים ביותר בהיסטוריה.[11] כתבות טלוויזיה ותמונות של אומריה סנצ'ס (Omayra Sánchez), נערה בת 13 שנלכדה בלהאר כך שראשה היה מעל למים והיא שוחחה עם הכתבים וחייכה אליהם עד שמתה כעבור 60 שעות שבהן לא הצליחו לחלץ אותה, שודרו ברחבי העולם הפכו לסמל הטרגדיה. תמונות נוספות של הלהארים ועוצמת האסון תפסו את תשומת הלב העולמית והובילו למחלוקת על חלקה היחסי של הממשלה הקולומביאנית באסון. בשלט שנישא בהלוויה ההמונית באיבגו (Ibague) נכתב "הר הגעש לא יכול להרוג 22,000 איש. הממשלה הרגה אותם".[ג]

הר פינטובו[עריכת קוד מקור | עריכה]

תמונות של עמק נהר לפני ואחרי שהתמלא בלהארים מהר פינטובו
ערך מורחב – פינטובו

ביוני 1991 התפרץ הר הגעש פינטובו באי לוזון שבפיליפינים, אחרי שהיה שקט במשך 450 שנים. זו הייתה ההתפרצות השנייה בגודלה במאה ה-20 (מדד ההתפרצות הגעשית היה 6), והיא גרמה לשינוי זמני במזג האוויר.[ד] ההתפרצות עצמה גרמה למותם של שישה אנשים, אבל זרמי הלהאר שבאו בעקבות ההתפרצות גרמו למותם של יותר מ-1,500 איש. עין הטייפון שקיבל את הכינוי יוניה (Yunya) עברה מעל להר הגעש תוך כדי התפרצותו ב-15 ביוני 1991. הגשמים מהטייפון גרמו לזרם שכלל מים, אפר געשי וגושי סלעים לנוע במורד הנהרות הסובבים את הר הגעש. העיר אנחלס (Angeles City) ניזוקה מהבוץ הטובעני כאשר להאר שזרם בערוצים של הנחל סאפאנג באלן (Sapang Balen) והנהר אבאקן הגיע למרכז העיר. מעל ל-6 מטרים של בוץ הרסו או גרמו נזקים לכפרים ועיירות רבים בסביבה. הבוץ שזרם במורד נהר סקוביה במבן (Sacobia Bamban) הרס את כל המבנים בנתיבו, כולל גשרים וסכרים עם הנהר פארואה (Parua) בקונספסיון (Concepcion). ערוצו של הנהר טרלאק (Tarlac) העובר בעיר טרלאק התמלא בלהאר בגובה של קרוב ל-7 מטרים ואיבד את היכולת להוביל מים.

בבוקר ה-1 באוקטובר 1995, ארבע שנים אחר כך, ניתק חומר פירוקלסטי שהיה צמוד למדרונות של הפינטובו והרים סמוכים, זרם בשל גשמים כבדים במורד, והפך ללהאר בגובה 8 מטרים. זרם הבוץ גרם למותם של מאות תושבים בעיירה קבאלנטיאן (Cabalantian). הממשלה הפיליפינית תחת פידל ראמוס, הנשיא הקודם של הפיליפינים, הורתה על בניית סכר גדול בניסיון להגן על התושבים מפני נחשולי בוץ נוספים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • James W. Vallance, Lahars at Encyclopedia of volcanoes, Editors: Haraldur Sigurdsson, B. F. Houghton, Academic Press, 2000, ISBN 012643140X, Pages 601-616

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא להאר בוויקישיתוף

ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ באנגלית mudflow – תופעה המתרחשת לאחר הפשרת שלגים או לאחר גשמים כבדים באזורים צחיחים או צחיחים למחצה כאשר עקב רוויה של חומר חרסיתי הוא ניתק מהמדרון וזורם במהירות.
  2. ^ באנגלית debris flow – זרם בוץ המעורב בשברי סלעים.
  3. ^ בין האנשים שנרתמו לעזרת העיירה ההרוסה היה אייבי נתן שהקים בית חרושת ללבנים בסמוך לעיירה.[12]
  4. ^ השפעת ההתפרצות הורגשה גם בישראל בדמות חורף גשום במיוחד שבמהלכו הוצפו נתיבי איילון כמה פעמים.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]