לה היר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פורטרט מאוחר של לה היר מאת לואי-פליקס אמייל

אטיין דה ויניולסצרפתית: Étienne de Vignolles‏; 1380/139011 בינואר 1443) הידוע בכינוי לה היר (La Hire) היה איש צבא צרפתי בתקופת מלחמת מאה השנים.

מקור הכינוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויניולס ידוע בדרך כלל בכינוי "לה היר", אולם מקור הכינוי אינו ידוע. משמעותו הוא "השכיר" אולם לא ידוע מדוע כונה ויניולס בשם זה. לפיכך הוצעו מספר פרשנויות אחרות לכינוי. הפרשנות המקובלת גורסת שמשמעות הכינוי היא "הזועם". "זעם" הוא l'ire בצרפתית ישנה. פרשנות אחרת גורסת שמדובר בשיבוש של עיר מוצאו של ויניולס. לה היט (la Hite) או לארהיל (Larehille).

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויניולס היה בן למשפחת אצולה קטנה מאזור גסקון. הוא נולד בתאריך לא ידוע בין השנים 13801390. המידע המסודר עליו מתחיל מ-1418, עת התגייס צבא של שארל השביעי, מלך צרפת ולחם במלחמת מאה השנים. הוא התבלט כלוחם מצטיין וכמנהיג צבאי מוכשר. הוא היה חבר קרוב של ז'אן ד'ארק, והיה אחד המפקדים המעטים בצבא הצרפתי הסדיר שהאמין בה וביכולותיה. הוא לחם לצדה במהלך המצור על אורליאן, ובהמשך פיקד על חיל החלוץ שלה במהלך קרב פאטאי. בקרב זה זכו הכוחות שבפיקודו בניצחון גדול על האנגלים. הוא נודע במנהגו להתפלל לפני כל קרב, דבר שיש המייחסים אותו להשפעתה של ז'אן. ב-24 במאי 1430, נפלה ז'אן בשבי. מלך צרפת סירב לנסות לשחרר אותה, ולה היר יחד עם ז'אן דה ברוס וז'אן פוטון דה גזנטראי הקים צבא בן 4,000 לוחמים כדי לחלץ אותה. הם צעדו לקומפיין שם הייתה ז'אן ד'ארק שבויה. הם כבשו את קומפיין רק כדי לגלות שז'אן הועברה כבר לרואן. ב-30 במאי 1431 היא הועלתה על המוקד. הם ניסו לנקום את מותה על ידי כיבוש רואן, אולם נכשלו.

לה היר המשיך להילחם באנגלים. ב-1435 הוא הנחיל להם תבוסה בקרב גרברוי, וב-1438 הוא מונה למושל נורמנדי. ב-1440 הוא כבש את פונטיז מידי האנגלים יחד עם ז'אן דה דונואה, ושנתיים לאחר מכן סייע לשארל הראשון, דוכס אורליאן בכיבוש לה רול. הוא נפטר במונטאובן ב-11 בינואר 1443, ממחלה לא ידועה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא לה היר בוויקישיתוף
  • לה היר באתר viaf (בצרפתית)
  • לה היר באתר isni (באנגלית)
  • לה היר באתר הספרייה הלאומית הגרמנית (בגרמנית)