שארל הראשון, דוכס אורליאן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שארל הראשון, דוכס אורליאן

שארל הראשון דוכס אורליאן (24 בנובמבר 1394 - 5 בינואר 1465), נכדו של שארל החמישי ואביו של לואי השנים עשר, מלכי צרפת.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שארל היה בנם של לואי הראשון, דוכס אורליאן (בנו של שארל החמישי, מלך צרפת) ושל ולנטינה ויסקונטי, בתו של דוכס מילאנו. ילדותו עברה בצילם של מעשי האיבה בין בית אורליאן לבין בית בורגונדיה, שנאבקו על השלטון בצרפת. ב-1407 נרצח אביו בידי עושי דברו של ז'אן הראשון, דוכס בורגונדיה, ובהיותו בן 14 שנה בלבד, ירש שארל את התואר דוכס אורליאן. בשנה שלאחריה נפטרה אמו ברוב יגון על רצח בעלה, ושארל נשבע לנקום את מות אביו. עם מות אמו ירש את התואר רוזן אסטי, שזיכה אותו בנחלותיה של אמו באיטליה.

ב-1415 לקח שארל חלק בקרב אז'נקור, בו הובסה צרפת בידי הנרי החמישי, מלך אנגליה. הוא נפל בשבי, נלקח לאנגליה והוחזק במבצר ואלינגפורד (שעל נהר התמזה ליד אוקספורד) במשך 25 שנה. אף כי שוביו אפשרו לו תנאי מעצר נוחים, בהתאם למעמדו הרם, הם סירבו לשחררו תמורת כופר נפש בעקבות צוואתו של הנרי החמישי, שראה בו נצר למלכי צרפת שלחמו נגד אנגליה במלחמת מאה השנים. בתקופת שביו הארוכה התמסר שארל לכתיבת שירים שביטאו את יגונו, ובהם כינה את שביו "יער של צפייה ארוכה".

ב-1440 השתחרר משביו תמורת כופר נפש, הודות למאמציו של פיליפ השלישי, דוכס בורגונדיה, ששנה קודם לכן חתם על הסכם שלום עם אנגליה. ב-26 בנובמבר באותה שנה נשא לאישה את מארי דה קלב, אחייניתו של דוכס בורגונדיה, שילדה לו שתי בנות ובן (העתיד להיות לואי השנים עשר, מלך צרפת). ב-1447 נסע לאיטליה כדי להבטיח את זכותו לנחלותיה של אמו שבחבל לומברדיה, ובשנה שלאחריה שב לצרפת, פרש לארמון בלואה (שעל גדות הנהר לואר), והפך שם לפטרון האמנות.

שארל נפטר בארמון אמבואז ב- 1465, ונקבר בכנסיית סנט סובה שבעיר בלואה.

דוכס אורליאן מופיע במחזהו של שייקספיר "הנרי החמישי" בשם הדוכס מאורליאן.