לטאת החומה האיטלקית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קריאת טבלת מיוןלטאת החומה האיטלקית
Podarcis sicula rb.jpg
מצב שימור
נכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חששconservation status: least concern
ללא חשש (LC)‏[1]
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: זוחלים
סדרה: קשקשאים
משפחה: לטאיים
סוג: Podarcis
מין: לטאת החומה האיטלקית
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Podarcis siculus
רפינסק, 1810
תחום תפוצה
Mapa Podarcis siculus cutted.png
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

לטאת החומה האיטלקית, לטאת החורבות או לטאת איסטנבול (Podarcis sicula, מהמילים היווניות שפירושן 'זריז' ו'רגל') היא מין של לטאה במשפחת הלטאיים והיא קרובתה של לטאת חומה לילפורד. לטאה זו היא אנדמית לבוסניה והרצגובינה, קרואטיה, צרפת, איטליה, סרביה, מונטנגרו, סלובניה ושווייץ, והובאה גם לספרד, טורקיה וארצות הברית.[2] לטאת החומה האיטלקית היא מין הלטאה הנפוץ ביותר בדרום איטליה.[3]

ב-2008 פורסם מחקר[4] המפרט שינויים מורפולוגיים והתנהגותיים ברורים בקרב פרטים של לטאת החומה האיטלקית, שינויים המצביעים על "אבולוציה מהירה" של אוכלוסיות של לטאת החומה האיטלקית.[5][6]

בית גידול[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתי הגידול הטבעיים ללטאה זו הם חורש ים-תיכוני של שיחים, באזורים סלעיים, חופים חוליים, גנים כפריים, שטחי מרעה, מטעים ואזורים עירוניים.

תת-מינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במין לטאת החומה האיטלקית עשרות תת-מינים. דפוסי התפוצה הנוכחיים של תת-המינים השונים מפורשים כתולדה של אירועים טבעיים, כולל התכנסות לאזורי מקלט קרחוניים, לאזורים בהם היו קרחונים בעבר, וכן כתולדה של הפצה בידי אדם.

הסתגלות מהירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1971 הועברו עשר לטאות מתת מין זה מן האי הקרואטי פוד קופישטה (Pod Kopište) לאי פוד מרקארו (Pod Mrčaru), כ-3.5 ק"מ מזרחה משם. שני האיים שוכנים בים האדריאטי בסמוך ללאסטובו (Lastovo), שם נוסדה אוכלוסיית לטאות חדשה, בצוואר בקבוק גנטי (אנ'). שני האיים דומים בנתוניהם - גודל, גובה, אקלים, מחסור בטורפים יבשתיים - ואוכלוסיית הלטאה מתת מין זה התרחבה במשך עשרות שנים ללא התערבות אנושית, ואפילו הביסה את מתחרתה, לטאת Podarcis melisellensis, שמאז נכחדה באי זה.

בשנת 1990 שבו מדענים לאי פוד מרקארו ומצאו כי הלטאות שם שונות מאוד מאלה שבפוד קופישטה. ניתוח מיטוכונדריאלי אימת את דמיונן הגנטי של אוכלוסיות הלטאות בשני האיים ואישר כי מקורן של לטאות פוד מרקארו הוא באוכלוסיית הלטאות של פוד קופישטה. עם זאת, אוכלוסיית הלטאות של פוד מרקארו תוארה כגדולה יותר בממוצע, בעלת גפיים אחוריות קצרות יותר, מהירות מרבית נמוכה יותר ותגובות שונות להתקפות מדומות מצד טורפים לעומת אוכלוסיית הלטאות המקורית מפוד קופישטה. שינויי מורפולוגיה והתנהגות אלה יוחסו ל"עצימות נמוכה יותר של תקיפה" ולהגנה טובה יותר על ידי צמחייה במרקארו.

בשנת 2008 גילה ניתוח כי אוכלוסיית הלטאות במרקארו היא בעלת מורפולוגיית ראש שונה באופן משמעותי (ראשים ארוכים, רחבים וגבוהים יותר) ועוצמת נשיכה גדולה יותר לעומת אוכלוסיית הלטאות המקורית מקופישטה. שינוי זה בצורת הראש הוא ככל הנראה תגובה לשינוי בתזונה: מזונן של לטאות אלה בקופישטה הוא בעיקר חרקים, אך הלטאות במרקארו אכלו צמחים בשיעור גבוה יותר באופן משמעותי. ייתכן שהשינויים בסגנון הליקוט תרמו לגידול בצפיפות האוכלוסייה של הלטאות ובהפחתה בהתנהגותן הטריטוריאלית של הלטאות במרקארו.

הבדל נוסף שנמצא בין שתי האוכלוסיות היה הגילוי שבלטאות מרקארו נוספו שסתומים במעי (ששמם cecal valves (אנ')), הקיימים בין המעי העקום והמעי הגס. תפקידם של השסתומים הוא להאט את מהירות מעברו של המזון. כמו כן נוספו במעי איברים המעבירים למזון חומרי התססה. מיקרואורגניזמים במעי ממירים תאית לחומרים מזינים שאותם לטאות יכולות לעכל. בנוסף, החוקרים גילו כי נמטודות היו נפוצות במעי הלטאות במרקארו אך נעדרו מאלה שבקופישטה, שלהן לא היו cecal valves. שסתומים אלה קיימים בפחות מ-1% של כל המינים המוכרים של זוחלים קשקשאים, והם תוארו כ"חידוש הסתגלותי, תכונה חדשה שלא הייתה קיימת באוכלוסייה המייסדת והתפתחה לאחרונה בקרב לטאות אלה".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לטאת החומה האיטלקית באתר הרשימה האדומה של IUCN
  2. ^ Isailovic, J.C.; Vogrin, M.; Corti, C.; Mellado, V.P.; Sá-Sousa, P.; Cheylan, M.; Pleguezuelos, J.; Sindaco, R.; Romano, A. & Avci, A. (2009)."Podarcis sicula". הרשימה האדומה של IUCN) איגוד השימור העולמי).
  3. ^ De Falco M, Sciarrillo R, Virgilio F, et al. (August 2004). "Annual variations of adrenal gland hormones in the lizard Podarcis sicula". J. Comp. Physiol. A Neuroethol. Sens. Neural. Behav. Physiol. 190 (8): 675–81
  4. ^ Herrel A, Huyghe K, Vanhooydonck B, et al. (March 2008). "Rapid large-scale evolutionary divergence in morphology and performance associated with exploitation of a different dietary resource". Proc. Natl. Acad. Sci. U.S.A. 105 (12): 4792–5.
  5. ^ "Science Daily: Lizards Undergo Rapid Evolution After Introduction To A New Home"
  6. ^ "National Geographic: Lizards Rapidly Evolve After Introduction to Island"