לטאת החומה האיטלקית
 לטאת החומה האיטלקית
| |
|---|---|
| |
| מצב שימור | |
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | זוחלים |
| סדרה: | קשקשאים |
| משפחה: | לטאיים |
| סוג: | Podarcis |
| מין: | לטאת החומה האיטלקית |
| שם מדעי | |
 Podarcis siculusרפינסק, 1810 | |
| תחום תפוצה | |
| |
| |
לטאת החומה האיטלקית, לטאת החורבות או לטאת איסטנבול (Podarcis sicula, מהמילים היווניות שפירושן 'זריז' ו'רגל') היא מין של לטאה במשפחת הלטאיים והיא קרובתה של לטאת חומה לילפורד. לטאה זו היא אנדמית לבוסניה והרצגובינה, קרואטיה, צרפת, איטליה, סרביה, מונטנגרו, סלובניה ושווייץ, והובאה גם לספרד, טורקיה וארצות הברית.[2] לטאת החומה האיטלקית היא מין הלטאה הנפוץ ביותר בדרום איטליה.[3]
ב-2008 פורסם מחקר[4] המפרט שינויים מורפולוגיים והתנהגותיים ברורים בקרב פרטים של לטאת החומה האיטלקית, שינויים המצביעים על "אבולוציה מהירה" של אוכלוסיות של לטאת החומה האיטלקית.[5][6]
בית גידול[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתי הגידול הטבעיים ללטאה זו הם חורש ים-תיכוני של שיחים, באזורים סלעיים, חופים חוליים, גנים כפריים, שטחי מרעה, מטעים ואזורים עירוניים.
תת-מינים[עריכת קוד מקור | עריכה]
במין לטאת החומה האיטלקית עשרות תת-מינים. דפוסי התפוצה הנוכחיים של תת-המינים השונים מפורשים כתולדה של אירועים טבעיים, כולל התכנסות לאזורי מקלט קרחוניים, לאזורים בהם היו קרחונים בעבר, וכן כתולדה של הפצה בידי אדם.
הסתגלות מהירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1971 הועברו עשר לטאות בוגרות מתת המין הזה (5 זוגות) מן האי הקרואטי פוד קופישטה (Pod Kopište) לאי פוד מרקארו (Pod Mrčaru), כ-3.5 ק"מ מזרחה משם. שני האיים שוכנים בים האדריאטי בסמוך ללאסטובו (Lastovo), שם נוסדה אוכלוסיית לטאות חדשה, בצוואר בקבוק גנטי. שני האיים דומים בנתוניהם – גודל, גובה, אקלים, מחסור בטורפים יבשתיים – ואוכלוסיית הלטאה מתת המין הזה התרחבה במשך עשרות שנים באי מרקארו ללא התערבות אנושית, ואפילו הביסה את מתחרתה, לטאת Podarcis melisellensis, שמאז נכחדה באי זה.
בשנות ה-90 שבו מדענים לאי מרקארו ומצאו כי הלטאות שם שונות מאוד מאלה שבאי קופישטה. אומנם, בדיקות DNA מיטוכונדרי אישרו שהלטאות מתת המין הזה שחיות באי מרקארו דומות מאוד גנטית לאוכלוסיית המקור מהאי קופישטה, אך הלטאות מהאוכלוסייה החדשה במרקארו תוארו כגדולות יותר בממוצע, בעלות גפיים אחוריות קצרות יותר, מהירות מרבית נמוכה יותר ותגובות שונות להתקפות מדומות מצד טורפים לעומת אוכלוסיית הלטאות המקורית בקופישטה. שינויי מורפולוגיה והתנהגות אלה יוחסו ל"טרִיפה בעצימות נמוכה יותר" ולהגנה טובה יותר על ידי צמחייה במרקארו.
בשנת 2008 גילה ניתוח כי אוכלוסיית הלטאות במרקארו היא בעלת מורפולוגיית ראש שונה באופן משמעותי (ראשים ארוכים, רחבים וגבוהים יותר) ועוצמת נשיכה גדולה יותר לעומת אוכלוסיית הלטאות המקורית מקופישטה. שינוי זה בצורת הראש הוא ככל הנראה תגובה לשינוי בתזונה: מזונן של לטאות אלה בקופישטה הוא בעיקר חרקים, אך הלטאות במרקארו אכלו צמחים בשיעור גבוה יותר באופן משמעותי. ייתכן שהשינויים בסגנון הליקוט תרמו לגידול בצפיפות האוכלוסייה של הלטאות ובהפחתה בהתנהגותן הטריטוריאלית של הלטאות במרקארו.
הבדל נוסף שנמצא בין שתי האוכלוסיות הוא שבמעי של לטאות מרקארו התגלו שסתומים אילאוצקליים. שסתומים אלה, שנמצאים בין המעי הדק למעי הגס, מאיטים את מהירות מעבר המזון במעי, ויוצרים במעי חדרי התססה, שמאפשרים למיקרואורגניזמים קומנסליים להמיר תאית לחומרים מזינים שהלטאות יכולות לעכל. בנוסף, החוקרים גילו כי במעי הלטאות במרקארו יש לעיתים קרובות נמטודות, בעוד שבלטאות בקופישטה, שאין להן שסתומים אילאוצקליים, לא נמצאו נמטודות. השסתומים האילאוצקליים, שקיימים בפחות מ-1% מהמינים הידועים של זוחלים קשקשאים, תוארו כ"חידוש הסתגלותי, תכונה חדשה שלא הייתה קיימת באוכלוסיית המקור והתפתחה לאחרונה בקרב לטאות אלה".
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- לטאת החומה האיטלקית, באתר NCBI (באנגלית)
- לטאת החומה האיטלקית, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
- לטאת החומה האיטלקית, באתר GBIF (באנגלית)
- אבולוציה - לא רק תהליך איטי, ד"ר ארז גרטי, אתר מכון דוידסון לחינוך מדעי, 12 בפברואר 2017.
- הוכחה לאבולוציה: מבנים אנטומיים חדשים בלטאות ב-36 שנים, ד"ר רועי צזנה, אתר הידען, 23 באפריל 2008.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ לטאת החומה האיטלקית באתר הרשימה האדומה של IUCN
- ^ Isailovic, J.C.; Vogrin, M.; Corti, C.; Mellado, V.P.; Sá-Sousa, P.; Cheylan, M.; Pleguezuelos, J.; Sindaco, R.; Romano, A. & Avci, A. (2009)."Podarcis sicula". הרשימה האדומה של IUCN) איגוד השימור העולמי).
- ^ De Falco M, Sciarrillo R, Virgilio F, et al. (August 2004). "Annual variations of adrenal gland hormones in the lizard Podarcis sicula". J. Comp. Physiol. A Neuroethol. Sens. Neural. Behav. Physiol. 190 (8): 675–81
- ^ Herrel A, Huyghe K, Vanhooydonck B, et al. (March 2008). "Rapid large-scale evolutionary divergence in morphology and performance associated with exploitation of a different dietary resource". Proc. Natl. Acad. Sci. U.S.A. 105 (12): 4792–5.
- ^ "Science Daily: Lizards Undergo Rapid Evolution After Introduction To A New Home"
- ^ "National Geographic: Lizards Rapidly Evolve After Introduction to Island"