ליאוניד רוגוזוב
 | |
| לידה |
14 במרץ 1934 Dauriya, רוסיה  |
|---|---|
| פטירה |
21 בספטמבר 2000 (בגיל 66) סנקט פטרבורג, רוסיה |
| מקום קבורה |
Kovalyovskoye cemetery |
| מדינה |
ברית המועצות, רוסיה |
| השכלה |
המכון לרפואת ילדים בסנט פטרסבורג (1959) |
| תפקידים |
רופא, כירורג, מרצה באוניברסיטה |
| תארים |
Candidate of Sciences in Medicine |
| מפלגה |
המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות |
| ילדים |
Vladislav Rogozov |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
ליאוניד איבנוביץ׳ רוגוזוב (ברוסית: Леони́д Ива́нович Ро́гозов; 14 במרץ 1934 – 21 בספטמבר 2000) היה רופא כירורג, שיצא לאנטארקטיקה עם המשלחת הסובייטית השישית (1960–1961). בהיותו איש הרפואה היחיד ובמהלך השהייה בתחנת המחקר הוא פיתח דלקת התוספתן אשר הובילה את רוגוזוב לבצע ניתוח עצמי להסרת התוספתן על מנת להציל את חייו שלו.
חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]ליאוניד רוגוזוב נולד במזרח סיביר. אביו נהרג במלחמת העולם השנייה בשנת 1943. בשנת 1953 סיים רוגוזוב את לימודיו בבית ספר תיכון והתקבל להתמחות במכון לרפואת ילדים בסנט פטרסבורג. לאחר שסיים את ההתמחות בשנת 1959 כרופא כללי, החל הכשרה קלינית להתמחות בכירורגיה. בספטמבר 1960, בגיל 26 קטע את הכשרתו, והצטרף כרופא למשלחת הסובייטית השישית באנטארקטיקה.
השירות באנטארקטיקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מספטמבר 1960 ועד אוקטובר 1962 שירת רוגוזוב באנטארקטיקה, בתפקידו כרופא היחיד בצוות של שלושה עשר חוקרים בתחנת נובולזרבסקאיה, שהוקמה בינואר 1961.
בבוקר 29 באפריל 1961 חווה רוגוזוב חולשה כללית, בחילות וחום, ומאוחר יותר כאבים בחלק הימני התחתון של בטנו. אף אחד מהטיפולים המקובלים האפשריים לא עזר. עד 30 באפריל מצבו החמיר. "מירני", תחנת המחקר הסובייטית הקרובה ביותר, הייתה יותר מ -1,600 ק"מ מנובולזארבסקאיה. בתחנות המחקר של מדינות אחרות לא היה מטוס זמין ובכל מקרה תנאי סופת שלגים קשים מנעו נחיתת מטוסים. לרוגוזוב לא הייתה ברירה אלא לבצע בעצמו ניתוח.
הפעולה החלה בשעה 02:00 שעון מקומי ב-1 במאי בעזרת נהג ומטאורולוג, שסיפקו לו כלי ניתוח והחזיקו במראה כדי שרוגוזוב יוכל לצפות באזורים שלא נראים ישירות. רוגוזוב עשה שימוש בתמיסה של 0.5% נובוקאין להרדמה מקומית של דופן הבטן. אז ביצע חתך של 10–12 ס"מ בדופן הבטן. על פי הדיווח שלו, נמצא כתם כהה בבסיס התוספתן, ורוגוזוב העריך שהוא יתפוצץ תוך יממה. חולשה כללית ובחילה התפתחו כ-30–40 דקות לאחר תחילת הניתוח, כך שהיה צורך שוב ושוב בהפסקות למנוחה. בסביבות השעה 04:00 הושלם הניתוח.
לאחר הניתוח חל שיפור הדרגתי בסימני הדלקת ובמצב הכללי של רוגוזוב. טמפרטורת הגוף חזרה לשגרה לאחר חמישה ימים, והתפרים הוסרו שבעה ימים לאחר הניתוח. רוגוזוב חזר לתפקידו הרגיל לאחר כשבועיים.
הניתוח העצמי הצית אז את דמיונו של הציבור הסובייטי. בשנת 1961 הוענק לו עיטור הדגל האדום של העמל. האירוע הביא לשינוי מדיניות, ולאחר מכן נדרשו בדיקות בריאות נרחבות של אנשי צוות במסעות כאלה. למשל, באוסטרליה רופאים שמוצבים באנטארקטיקה נדרשים להסרה מונעת יזומה של התוספתן.[1]
שנים מאוחרות
[עריכת קוד מקור | עריכה]באוקטובר 1962 חזר רוגוזוב לסנט פטרסבורג והחל לעבוד על דוקטורט. בספטמבר 1966 פרסם עבודת דוקטורט בשם כריתה של הוושט לטיפול בסרטן הוושט. בהמשך עבד כרופא בבתי חולים שונים בסנט פטרסבורג. בין השנים 1986 ל-2000 שימש כראש מחלקת הכירורגיה של מכון המחקר בסנט פטרסבורג לריאות.
רוגוזוב נפטר בשנת 2000, בן 66, בסנט פטרסבורג, מסרטן ריאות.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Lentati, Sara (2015-05-05). "The man who cut out his own appendix". BBC News (באנגלית בריטית).
- This American Life podcast episode