התמחות (רפואה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

התמחות היא שלב מתקדם בהכשרתו של רופא, הנערך לאחר שהרופא קיבל רישיון לעסוק ברפואה, ובו רוכש הרופא ידע וניסיון באחד מתחומי הרפואה, כגון רפואה פנימית או אונקולוגיה.

התמחות בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל, מסלול הכשרתו של רופא מתחיל בלימודים אקדמיים, המחולקים לשלב טרום-קליני ושלב קליני. השלב הקליני מתבצע במחלקות בבתי חולים המסונפים לבתי ספר לרפואה. התואר האקדמי של הרופאים, דוקטור לרפואה (Medical Doctor,‏ MD), מתקבל לאחר סיום הלימודים ותקופת התנסות מעשית המכונה בישראל ״סטאז'״. לאחר שהסטודנט עומד בכל הדרישות ומקבל את התואר האקדמי MD, עליו לפנות לרשויות המוסמכות (בישראל - משרד הבריאות) בבקשה לקבל רישיון לעסוק ברפואה.

סמכויותיו וחובותיו של רופא בעל רישיון מוגדרים בחוק (בישראל - פקודת הרופאים[1]). רופא בשלב זה מכונה ״רופא כללי״, והוא יכול להמשיך את הכשרתו כרופא מתמחה באחד המסלולים המוגדרים בישראל על ידי המועצה המדעית של ההסתדרות הרפואית.

משך ההתמחות הוא 4–7 שנים בהתאם לתחום. הרופא המתמחה מועסק על ידי מוסד רפואי שהוכר על ידי המועצה המדעית ומשרד הבריאות להכשרת מתמחים. בתקופת ההתמחות חלים על המוסד המעסיק רופאים מתמחים חובות המוגדרות על ידי המועצה המדעית ומעוגנות בתקנות משרד הבריאות ובהסכמי העבודה עם המעסיקים. הרופא המתמחה עובד במוסד הרפואי תחת הדרכה ופיקוח של רופאים מומחים בתחום התמחותו. עם זאת, רופא מתמחה הוא רופא בעל רישיון, והוא נושא באחריות ובסמכות המוגדרות בחוק לכל רופא. במהלך ההתמחות ובסופה נדרש המתמחה לעמוד בבחינות של המועצה המדעית.

מתמחה שסיים את משך ההכשרה באופן הנדרש ועבר את בחינות ההסמכה, יכול לפנות למועצה המדעית בבקשה להכרה כמומחה. המועצה דנה בבקשתו המלווה באסמכתאות ובהמלצות הנדרשות. במידה והוחלט כי המתמחה עמד בכל הדרישות, ממליצה המועצה המדעית למשרד הבריאות להכיר ברופא כמומחה. משרד הבריאות מנפיק לרופא רישיון מומחה. לעתים ממשיך הרופא להתמחות-על או לתקופת התמקצעות נוספת, הנמשכת בדרך כלל 1–3 שנים.

הרופאים המתמחים מאיישים את בתי החולים בכל שעות היממה ומבצעים את מרבית העבודה הקלינית, תחת פיקוח והדרכה של רופאים מומחים. בשעות הערב והלילה מאוישות מרבית המחלקות בבתי החולים על ידי רופאים מתמחים בלבד (תורנות), והרופאים המומחים זמינים לייעוץ טלפוני או להגעה לבית החולים במידת הצורך (כוננות).

תנאי ההעסקה של רופאים מתמחים ומידת הנוכחות של רופאים מומחים בבתי החולים בשעות הערב והלילה עוברים שינויים תכופים בעשורים האחרונים. המגמה היא בעיקרה הגדלת מספר המומחים הנוכחים בערב ובלילה מחד, והקלת העומס על המתמחים מאידך.

מסלולי התמחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל מוכרים 55 מסלולי ההתמחות הבאים: רפואה פנימית, קרדיולוגיה, המטולוגיה, אימונולוגיה קלינית ואלרגולוגיה, מחלות ריאה, גסטרואנטרולוגיה, אנדוקרינולוגיה, נפרולוגיה, רפואת ילדים, נוירולוגיה, פסיכיאטריה, כירורגיה כללית, כירורגיית ילדים, נוירוכירורגיה, כירורגיה של בית החזה, כירורגיה אורתופדית, כירורגיה פלסטית, כירורגיה אורולוגית, מחלות עור ומין, רפואת אף אוזן גרון וכירורגיה של ראש צוואר, מחלות עיניים, הרדמה, יילוד וגינקולוגיה, רדיולוגיה אבחנתית, אונקולוגיה, רפואת המשפחה, בריאות הציבור, רפואה פיזיקלית ושיקום, מיקרוביולוגיה קלינית, ביוכימיה קלינית, אנטומיה פתולוגית, רפואה גרעינית, גריאטריה, רפואה משפטית, פסיכיאטריה של הילד והמתבגר, מינהל רפואי, נאונטולוגיה, גנטיקה רפואית, ראומטולוגיה, כירורגיה של היד, כירורגיית כלי דם, מחלות זיהומיות, רפואה תעסוקתית, טיפול נמרץ כללי, נוירולוגיית ילדים והתפתחות הילד, קרדיולוגיית ילדים, מחלות ריאה ילדים, המטואונקולוגיית ילדים, גסטרואנטרולוגיית ילדים, נפרולוגיית ילדים, אנדוקרינולוגיית ילדים, טיפול נמרץ ילדים, פרמקולוגיה קלינית, רפואה דחופה, רפואה לשיכוך כאב, רפואה פליאטיבית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ פקודת הרופאים, באתר "נבו"