מאיר אמיגו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מאיר אמיגו או משה מאיר אמיגו (חי במאה ה-18) היה איש עסקים, נדבן יהודי-טורקי ומנהיג קהילתי שהתיישב בבאנות באנאט בעיר טימשוואר (כיום טימישוארה ברומניה) באימפריה ההבסבורגית, ועמד בראש הקהילה היהודית המאוחדת בעיר. נודע בשפת הלאדינו בכינוי "אל ריי צ'יקו" (המלך הקטן), בזכות עושרו המופלג, היה בזמנו איש העסקים העשיר ביותר בטמשוואר[1] וזכה לכבוד בחצר הקיסרית מריה תרזה בווינה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאיר אמיגו נולד בתחילת המאה ה-18 בקונסטנטינופול (אסטנבול), בירת האימפריה העות'מאנית במשפחה יהודית ספרדית. בשנת 1736 יחד עם עוד ארבע משפחות של יהודים ספרדים התיישב בעיר טמשוואר, כיום טימישוארה, בירת חבל באנאט, שנכבשה שני עשורים קודם - בשנת 1716 על ידי הצבא ההבסבורגי ששם קץ לשלטון הכיבוש המוסלמי העות'מאני באזור. אמיגו הפך לראש הקהילה שאיחדה בתוכה את היהודים הספרדים והאשכנזים. קהילת יהודי ספרד בטמשוואר נחשבה החשובה באימפריה אחרי הקהילה הספרדית בווינה. אמיגו היה איש העסקים העשיר בעיר וסחר בנכסים גרמניים ובסחורות טורקיות[2] בשנים 1758-1759 החזיק אמיגו 7% ממניות החברה Priviligierte Société de Temesvar ואחר כך היה בעל המניות הראשי בחברה החלופית Banater Kommerzkompanie הוקמה בווינה שפעלה עד .1780[3]

שמר על קשרים רבים בעיר הולדתו, איסטנבול, ובו זמנית היה ידיד קרוב לדייגו ד'אגילר יהודי "קונברסו" (אנוס) שהתגורר בווינה ואיש עסקים ידוע. ד'אגילר שהחזיק במונופול הסחר בטבק באוסטריה, מינה אותו לסוכן שלו. למעשה את הרשות להתיישב בטימישוארה קיבל אמיגו ושותפיו בעזרת אישור קיסרי מיוחד שהושג הודות להתערבות ד'אגילר. בשנת 1716 נמצאו בעיר 144 יהודים לצד קהילות נוצריות - שכללה 466 סרבים ו35 ארמנים[4] . בתוקף אישור שהושג על ידי ד'אגילר עוד בימי הקיסר קרל השישי, עד שנת 1762 השתמשו היהודים בטמשוואר בחדר תפילה שאורגן במגדל שליד שער פורפורוזה של העיר. אמיגו והרב וולף יעקב (יאקאב) קיבלו בשנת 1760, אישור מלכותי לבנות שני בתי כנסת, ספרדי ואשכנזי, לא רחוק משם, ב"חצר היהודים" (Judenhof), במקום שבו נבנה לימים הבניין המפואר של הקהילה היהודית של טמשוואר במאות ה-19–20. בתי הכנסת נפתחו בשנת 1762. על חוזה הבנייה חתמו מאיר אמיגו, דוד טויטזק וסלומון פוליצר. בשנת 1752 אמיגו רכש בית ברחוב הנקרא כיום אוג'ניו דה סבויה מס. 9, פינת הרחוב מרצי. (בתחילת המאה ה-20 נבנה במקום בית זה "בית טלגון" בסגנון סצסיון).

ב-1748, כתגובה לחזרת דייגו ד'אגילר ליהדות, ביקש הארכיבישוף של מדריד מהקיסרית מריה תרזה לגרש גם את יהודי וינה. אגילר ואמיגו פנו ליהודה ברוך, יהודי המקורב לסולטן, ועקב פנייתם, איים הסולטן בגירוש הנתינים האוסטרים החיים בטורקיה במקרה שצו הגירוש בווינה יצא לפועל. בנסיבות אלה, החצר הקיסרית התקפלה ויהודי וינה נשמו לרווחה. לא הייתה אפשרות לעומת זאת למנוע את גירוש יהודי פראג שנערך בשנת 1745, אולם סיפור נמנע הוצאת צו לגירוש יהודי מורביה, אולי עקב התערבותם של ד'אגילר ואמיגו בחצר הסולטן ושנגמר בעקבות שליחותו של היהודי בשם קורונל שהביא לווינה מכתב מרתיע מהסולטן.[5] עם זאת העדיף ד'אגילר לבסוף לעקור ללונדון, בעוד אמיגו נשאר בטמשוואר. מאיר אמיגו נפטר בטמשוואר (טימישוארה). בנו, יוסף, ואחיו יהודה ובני האח, יצחק ומנחם, מילאו גם בהמשך תפקיד חשוב בחיי הקהילה היהודית. יצחק אמיגו שעמד בראש קהילת יהודי טמשוואר בשנים 1784–1788 סייע בשנת 1791 ליהודים פליטים מבלגרד שמצאו מקלט בטמשוואר בעקבות המלחמה העות'מאנית-ההבסבורגית באותה שנה. האחרון מבני אמיגו שכיהן כראש הקהל בטמשואר היה יוסף מאיר אמיגו בשנים 1808–1810.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Kayserling, Meyer . "Amigo, Meir". In Singer, Isidore; et al. (eds.). The Jewish Encyclopedia. 1. New York: Funk & Wagnalls. p. 520 1901
  • M. Loewy, Skizzen zur Geschichte der Juden in Temesvár (1890), 71–84
  • Jakab Singer - Timișoarai zsinagogák în Almanahul evreiesc, Judisches Jahrbuch, Zsidó évkönyv II, 36-37, pp.209-217
  • Sonja Jordan Die kaiserliche Wirtschaft im Banat im 18.Jahrhundert in Buchreihe der Sūdostdeutschen Historische Kommission, R. Oldernburg München 1967
  • Tiberiu Schatteles - Evreii din Timișoara în perspectiva istorică, Hasefer, București 2013
  • Valeriu-Alexandru Moraru Istoria comunitățtilor sefarde din România de la începuturi și până azi, Presa Universitară Clujeană 2014
  • Ionel Popescu Comunitățile evreiești din Banat în secolele XVIII-XIX, Edutra Excelsior Art 2007

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • .Magyar zsidó lexikon. Szerk. Ujvári Péter. Budapest: Magyar Zsidó Lexikon. 1929. 34. o.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ T.Schatteles עמ' 67
  2. ^ C.O von Haugwitz מצוטט על ידי A.Fournier עמ' 403, ב-T.Schatteles עמ' 81
  3. ^ SJordan. מצוטטת ב- T,Schatteles עמ' 88
  4. ^ Orthmayer-Szentklárai , עמ' 377 , מצוטט על ידי T,Schatteles עמ' 45
  5. ^ M.Kayserling 1901