מאלכ אבן אנס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מאלכ אבן אנס
مالك بن أنس
Մալիք իբն Անաս.jpeg
לידה 711
אלמדינה
פטירה 795 (בגיל 84 בערך)
אלמדינה
מדינה בית אומיה, בית עבאס עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה אל-בקיע עריכת הנתון בוויקינתונים
השקפה דתית אסלאם
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מַאלכּ בִּן אַנַס (בערבית: مالك بن أنس) (711795) מוכר יותר בכינוי "האימאם מַאלִכּ".

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאלכ בן אנס היה מראשי פוסקי השריעה, איש הפיקה ותאולוג ערבי - מוסלמי. נולד בשנת 711 לספירה ונפטר בשנת 795 לספירה. נולד וגדל בעיר אלמדינה, והפך להיות מגדולי המומחים בהיסטוריה בתחום איסוף וקטלוג החדית'.

כאדם שנולד למשפחה אמידה ויציבה כלכלית, הוא לא נדרש לעבוד לפרנסתו. ומכיוון שהוא נמשך מאוד ללימודי האסלאם, הוא הקדיש את כל חייו ללימוד, להתעמקות, ולהתמחות בשריעה בכלל, ובפיקה בפרט.

אביו של מאלכ היה אנס בן מאלכ אבו עאמר אלאסבחי אלחמירי. אימו הייתה אלעאליה בת שריק אלאזדיה. למאלכ היו 3 בנים ובת: יחיא, מחמד, חמאד ופאטמה.

האימאם מאלכ רכש את השכלתו במה שהיה מושבם של גדולי החכמים, אלמדינה, וחי בין צאצאיו וממשיכי דרכו של הנביא מוחמד.

מאלכ הוא האימאם השני (מבחינה כרונולוגית) מבין ארבעת האימאמים הגדולים והנחשבים ביותר בהלכה האסלאמית, והוא היה מבין הראשונים שסידרו את ההלכה האסלאמית בצורה סיסטמטית. עמדותיו ושיטת פסיקותיו נחשבות לאבני היסוד של האסכולה המאלכית.

מעמדו בקרב חכמי האסלאם כל כך רם ונישא, עד כי אמרו עליו "אם מזכירים את החכמים, אז מַאלִכְּ הוא הכוכב"[1].

ספרו "אלמואטא" (الموطأ)[2] נחשב לאחד מהספרים החשובים ביותר בעולם ההלכה האסלאמי, ואף אמר עליו האימאם א-שפעי שהוא הספר הכי מאומת על פני האדמה לאחר הקוראן.

הזכרתו בחדית'[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנביא מוחמד אמר בחדית' שאומת על ידי האימאם מוחמד בן עסא א-תירמיד'י: "בקרוב אנשים יעלו על הגמלים שלהם ויצאו לחפש ידע, והם לא ימצאו מישהו בעל יותר ידע מאשר החכם של אלמדינה". רבים מגדולי החכמים לאורך ההיסטוריה האסלאמית, אמרו שהם בטוחים שמדובר באימאם מאלכ[3] .

מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאלכ נפטר בגיל 84, באלמדינה, בשנת 795, והוא נקבר בבית הקברות "ג'נת אלבקי" אשר בקרבת מסגדו של הנביא מוחמד. למרות שהייתה מצבה סביבה קברו, אשר מוסלמים רבים נהגו לבקר בה מתוך כבוד אליו, נהרס המצבה ושוטח הקבר על ידי ממלכת סעודיה כחלק מהקמפיין שלהם להריסת אתרי מורשת אסלאמיים לאחר כינון הממלכה הסעודית בשנת 1932.

עמדותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסונה של הנביא[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאלכ החשיב את ההליכה בדרכו של הנביא מוחמד ("הסונה") כדבר בעל חשיבות עליונה בחייו של כל מוסלמי. הוא אף אמר "הסונה היא כמו תיבת נח: מי שיעלה עליה, ינצל, ומי שיתרחק ממנה, יטבע"[4].

האמונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר הוא נשאל בנוגע לאמונה, אמר שהאמונה מורכבת ממילים וממעשים.

ידע[עריכת קוד מקור | עריכה]

האימאם מאלכ אמר בנוגע לידע: "אכן, הידע הזה (הידע הרוחני) הוא הדם והבשר שלכם, ואתם תתושאלו על זה ביום תחיית המתים. אז שימו לב ממי אתם לוקחים את זה (את הידע)". כמו כן, גם אמר האימאם: "מי שיש לו ידע, לא צריך להפסיק לחפש עוד ידע". בנוסף, הוא אמר גם "זה לא הידע שצריך לבוא אליך, אלא אתה שצריך לבוא אל הידע", והוסיף "זה לא מועיל לאף אדם משכיל להפסיק לרכוש ידע חדש". האימאם תיאר את הידע במילים "ידע הוא לא הרבה מידע, ידע הוא אור שאללה מניח בלבו של המאמין האמיתי"[5].

כבוד והתנשאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

האימאם מאלכ אמר בנוגע לכבוד: "אכן, כאשר בן אדם מתחיל לשבח את עצמו, הכבוד שלו מתחיל לעזוב אותו"[5]

המנהג של אנשי אלמדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחד האספקטים הכי מיוחדים במתודולוגיה של האימאם מאלכ, הייתה השענותו על מנהגם של אנשי אלמדינה כמקור וכבסיס להלכה. בהלכה האסלאמית, המקורות העקריים הם הקוראן והסונה, ולאחר מכן מקורות ההלכה משתנים מאסכולה לאסכולה. אצל האימאם מאלכ, וגם עבור ממשיכי דרכו, מנהגם של תושבי אלמדינה היה נחשב למקור השלישי בחשיבותו בתחום פסיקת ההלכה.[6]

מוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין המורים והמדריכים של האימאמים מאלכ, אפשר למצוא את: אבן הרמז, אשר היה השייח' הראשון שלו. נאפע מולא אבן עמר, זיד בן אסלם, אבן שהאב א-זהרי, אבו א-זנאד, עבד א-רחמן בן אלקאסם בן מחמד בן אבו בכר א-צדיק, איוב א-סחתיאני, ת'ור בן זיד א-דילי, אבראהים אבן אבו עבלה אלמקדסי, חמיד א-טוויל, רביעה בן אבו עבד א-רחמן, השאם בן ערווה, יחיא בן סעד אלאנסארי, עאישה בת סעד אבן אבו ווקאס, עאמר בן עבד אללה בן א-זביר בן אלעוואם, אבו אלאסווד מחמד בן עבד א-רחמן בן נוופל אלאסדי אלקרשי.[7]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Gibril F. Haddad, The four imams and their schools, London: Muslim academic trust, 2007
  2. ^ הספר "אלמואטא" של מאלכ בתרגום לאנגלית
  3. ^ החדית' על האימאם מאלכ
  4. ^ Gibril F. Haddad, The four imams and their schools, Muslim academic trust, 2007, עמ' 175
  5. ^ 5.0 5.1 אמירותיו של מאלכ
  6. ^ J. Schacht, “Mālik b. Anas”, in Encyclopaedia of Islam, Second Edition, s.v.
  7. ^ עבד אל-ע'ני א-דקר, מאלכ בן אנס (عبد الغني الدقر, الامام مالك بن أنس) דמשק: דאר אל-קלם, מה' 3, 1998, עמ' 61–62.