מאניוס אקיליוס גלבריו (קונסול בשנת 191 לפנה"ס)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מאניוס אקיליוס גלבריולטינית: Manius Acilius Glabrio; המאה ה-2 לפנה"ס) היה מגיסטראט רומאי אשר שימש כקונסול בשנת 191 לפנה"ס.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוא נזכר לראשונה כטריבון הפלבס בשנת 201 לפנה"ס, וכמי שהתנגד לקונסול של אותה שנה גנאיוס קורנליוס לנטולוס, אשר ביקש לשלול מסקיפיו אפריקנוס את הפיקוד על הכוחות הרומאיים בצפון אפריקה.[1] בשנה שלאחר מכן הוא מונה לאחראי על המשחקים המקודשים (decemvir sacrorum).[2] הוא היה פראיטור במהלך שנת 197 לפנה"ס, ובמסגרת תפקידו זה בנה פסלים בדמותם של קרס, ליבר וליברה.[3] כמו כן אותה שנה הוא דיכא באכזריות, בראש ליגיון שלם, התקוממות של עבדים שפרצה באטרוריה, והורה לצלוב את מנהיגי המרד.[4]

הוא התמודד על משרת הקונסול בשנת 193 לפנה"ס, אולם נכשל.[5] הוא השיג את המשרה בסופו של דבר בשנת 191 לפנה"ס, יחד עם פובליוס קורנליוס סקיפיו נאסיקה.[6] אותה שנה הכריזה רומא מלחמה על אנטיוכוס השלישי מלך הממלכה הסלאוקית. מלחמה זו זכתה לכינוי "מלחמת אנטיוכוס". אנטיוכוס פלש ליוון, ובתגובה נשלח אקיליוס לשם עם 10,000 רגליים, 2,000 פרשים ו-15 פילים. הוא נחת באפולוניה וקבע את מפקדתו בלאריסה שבתסליה. מסע המלחמה של אקיליוס הגיע לשיאו בקרב תרמופילאי, אשר בסופו הובס אנטיוכוס ונאלץ לסגת מיוון.[7]

לאחר הניצחון בתרמופילאי, פנה אקיליוס לטהר את יוון מהכוחות הפרו-סלאוקיים האחרונים. הוא תקף את הליגה האיטולית, והטיל מצור על הירקליאה. כיבוש העיר גרם לאיטולים לבקש הפסקת אש בת עשרה ימים, שבמהלכם הבהיר נציגו של אקיליוס לאיטולים את תנאי הכניעה. כאשר האיטולים שיגרו שליח שהודיע שהם מוכנים לקבל את התנאים ו"להימסר אל אמון הרומאים", הפתיע אותו אקיליוס בדרישה חדשה: למסור לידיהם את מנהיגיהם של בני בריתם. הנציג האיטולי מחה נמרצות כנגד הדרישה, שנתפסה בעיניו כהפרה של "מוסר היוונים".[8] אקיליוס הסכים להאריך את שביתת הנשק בעוד עשרה ימים, וכשהאיטולים סירבו לתנאים, פתח במצור על נאופקטוס. עם זאת, בעצתו של טיטוס קווינקטיוס פלמינינוס, הסכים להניח את המצור ולקבל את כניעתם המחודשת של האיטולים.[9] עם סוף השנה הוא הוחלף בלוקיוס קורנליוס סקיפיו אסייתיקוס.

בשנת 189 לפנה"ס הוא הציג את מועמדותו למשרת הקנסור. היו לו סיכויים רבים לזכות בתפקיד, אולם דווקא בשל כך החל נגדו גל של השמצות. הוא הואשם בין היתר שגנב חלק מהשלל שלקח במלחמה. בשל כך, הוא פרש בסופו של דבר ולא ניגש לבחירות.[10] מכאן ואילך לא ידוע עליו דבר.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ טיטוס ליוויוס, ספר שלושים, 40.
  2. ^ Smith, Dictionary of Greek and Roman Biography and Mythology, "M'. Acilius Glabrio", 1873
  3. ^ טיטוס ליוויוס, ספר שלושים ושלושה, 25.
  4. ^ טיטוס ליוויוס, ספר שלושים ושלושה, 36.
  5. ^ טיטוס ליוויוס, ספר שלושים וחמישה, 10.
  6. ^ טיטוס ליוויוס, ספר שלושים ושישה, 1.
  7. ^ דוד גולן, "תולדות העולם ההלניסטי", הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשמ"ג (מהדורה ראשונה) תשמ"ז (מהדורה שנייה). עמ' 506.
  8. ^ דוד גולן, "תולדות העולם ההלניסטי", הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשמ"ג (מהדורה ראשונה) תשמ"ז (מהדורה שנייה). עמ' 506-508.
  9. ^ דוד גולן, "תולדות העולם ההלניסטי", הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשמ"ג (מהדורה ראשונה) תשמ"ז (מהדורה שנייה). עמ' 508.
  10. ^ טיטוס ליוויוס, ספר שלושים ושבעה, 57.