לאחר הניצחון בתרמופילאי, פנה אקיליוס לטהר את יוון מהכוחות הפרו-סלאוקיים האחרונים. הוא תקף את הליגה האיטולית, והטיל מצור על הירקליאה. כיבוש העיר גרם לאיטולים לבקש הפסקת אש בת עשרה ימים, שבמהלכם הבהיר נציגו של אקיליוס לאיטולים את תנאי הכניעה. כאשר האיטולים שיגרו שליח שהודיע שהם מוכנים לקבל את התנאים ו"להימסר אל אמון הרומאים", הפתיע אותו אקיליוס בדרישה חדשה: למסור לידיהם את מנהיגיהם של בני בריתם. הנציג האיטולי מחה נמרצות כנגד הדרישה, שנתפסה בעיניו כהפרה של "מוסר היוונים".[8] אקיליוס הסכים להאריך את שביתת הנשק בעוד עשרה ימים, וכשהאיטולים סירבו לתנאים, פתח במצור על נאופקטוס. עם זאת, בעצתו של טיטוס קווינקטיוס פלמינינוס, הסכים להניח את המצור ולקבל את כניעתם המחודשת של האיטולים.[9] עם סוף השנה הוא הוחלף בלוקיוס קורנליוס סקיפיו אסיאטיקוס.
בשנת 189 לפנה"ס הוא הציג את מועמדותו למשרת הקנסור. היו לו סיכויים רבים לזכות בתפקיד, אולם דווקא בשל כך החל נגדו גל של השמצות. הוא הואשם בין היתר שגנב חלק מהשלל שלקח במלחמה. בשל כך, הוא פרש בסופו של דבר ולא ניגש לבחירות.[10] מכאן ואילך לא ידוע עליו דבר.
