הממלכה הסלאוקית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הממלכה הסלאוקית
Seleucid persia map.PNG
יבשת אסיה
שפה נפוצה ניב קוינה של יוונית עתיקה, שפות שונות
עיר בירה אנטיוכיה, סלאוקיה על החידקל
משטר מלוכני
הקמה
תאריך
מלחמות הדיאדוכים
312 לפנה"ס
פירוק
תאריך
מסע פומפיוס למזרח
63 לפנה"ס
ישות קודמת האימפריה של אלכסנדר הגדול
ישות יורשת שונות; בעיקר הרפובליקה הרומית והאימפריה הפרתית
אוכלוסייה בעבר 14-18 מיליון (הערכה מודרנית)[1] (נכון ל-281 לפנה"ס)
מטבע דרכמה, כיכר
יוון העתיקה
הפרתנון
פורטל יוון העתיקה
תקופת המעבר
Musée national de Céramique, cratère, Théra 02.jpg

איוניםדוריםהפלישה הדורית    

התקופה הארכאית
Corythian plate with Chimera, 590-575 BC, Monsters. Fantastic Creatures of Fear and Myth Exhibition, Palazzo Massimo alle Terme, Rome (12817719165).jpg

פוליסהקולוניזציה היווניתטיראניההומרוסהסיודוס   

התקופה הקלאסית
Discobulus.jpg

מלחמת פרס-יווןאתונה העתיקהספרטהתבאיהתיאטרון ביוון העתיקה

התקופה ההלניסטית
Laocoön and His Sons.jpg

התרבות ההלניסטיתהממלכה הסלאוקיתמוקדוןמצריםיווןפונטוספרגמוןאפירוס

היסטוריה צבאית
Greek-Persian duel.jpg

פלנקסהופליטהצבא הספרטניהצבא המקדוני

נושאי רוחב
Messene 02.jpg

אדריכלותאמנותדתהחברהכלכלהמטבחתיאטרוןמיתולוגיהמתמטיקהפילוסופיהספורטספרות

הממלכה הסלאוקית הייתה מדינה הלניסטית שנוסדה בשנת 312 לפנה"ס על ידי סלאוקוס הראשון ונשלטה על ידי בית סלאוקוס, שבשיא כוחה חלשה על מסופוטמיה, אסיה הקטנה, סוריה, ארץ ישראל, והמישור האיראני עד נהר האינדוס, ולזמן קצר אף בתראקיה. הייתה זו המדינה הגדולה ביותר בשטחה בעולם ההלניסטי.

הממלכה נוצרה במהלך מלחמות הדיאדוכים, שקרעו לגזרים את האימפריה שכבש אלכסנדר מוקדון.

במהלך המאה ה-3 וה-2 לפנה"ס, ניהלה מלחמות רבות נגד הממלכות ההלניסטית האחרות ובייחוד נגד מצרים התלמיית.

המלכים האחרונים לבית סלאוקוס, פיליפוס השני וסלאוקוס השביעי, שמרו על כיסאם עד שנות ה-60 של המאה הראשונה לפנה"ס; אך הממלכה הסלאוקית איבדה למעשה את רוב כוחה ושטחה קודם לכן, זאת בעקבות עלייתה של האימפריה הפרתית במזרח הממלכה, כיבושי בית תלמי בדרומה של הממלכה, מלחמות אזרחים וירושה רבות, והתפשטותה של רומא למזרח החל מ-192 לפנה"ס, ועד הדחת אנטיוכוס ה-13, אחרון השליטים משושלת סלאוקוס, בידי פומפיוס בשנת 64 לפנה"ס.

במהלך שלטונה של הממלכה הסלאוקית על ארץ ישראל, פרץ בארץ ישראל מרד החשמונאים, שבעקבותיו הצליחו היהודים להשיג עצמאות מדינית ראשונה מאז חורבן בית ראשון.

עלייתה של הממלכה הסלאוקית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מותו של אלכסנדר מוקדון ב323 לפנה"ס, שטחי האימפריה הפרסית אשר בשליטתו חולקו בין הגנרלים אשר שירתו אותו על ידי פרדיקס, אשר תפס את מקומו של אלכסנדר לזמן קצר אחר מותו, במה שנודע מאז כחלוקת בבל (the Partition of Babylon).  החלוקה גררה מחלוקות בין הגנרלים, ולאחר חלוקה נוספת, מפקד חיל הפרשים סלאוקוס הראשון תפס את מקומו כמלך בבל בשנת 312 לפנה"ס, אשר נחשבת כשנת היווסדה של הממלכה הסלאוקית.

התרחבות המממלכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סלאוקוס, אשר היה בעל אמצעים צבאיים וחוזק פוליטי, החל להשתלט על איזורים נרחבים במזרח התיכון ואסיה המערבית של ימינו. בשיא התרחבות האימפריה מזרחה, הגיע סלאוקוס להודו (פקיסטן של ימינו), שם נלחם על טריטוריה במשך שנתיים.[2] סיום הקרבות הביא הסכם בין סלאוקוס וצ'נדרגופטה מאוריה, קיסר הודו, אשר מסר לסלאוקוס 500 פילי מלחמה בתמורה לתום העוינות וחלק נרחב מהאדמות המזרחיות אותן כבש.[3] לאחר מכן, פנה סלאוקוס להרחבת הגבול המזרחי של ממלכתו, וכבש את צפון סוריה ואנטוליה (רובה של טורקיה של ימינו), בקרב איפסוס (301 לפנה"ס), אשר סימל את התפוררותה הסופית של אימפריית אלכסנדר מוקדון.[4]

היחלשות הממלכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר כיבוש אסיה הקטנה, החל סלאוקוס להתקדם לעבר יוון, ובכך להשלים את כיבוש ממלכתו של אלכסנדר מוקדון המנוח.[5] אך בשנת 281 לפנה"ס נרצח סלאוקוס בידי תלמי קראונוס שחשק בכס מלכות מוקדון אשר היה שייך לסלאוקוס. יורשיו של סלאוקוס לא צלחו במטרת שימורה של הממלכה, ובין השנים 281-223 שטחים רבים של הממלכה הכריזו על עצמאותם או נכבשו על ידי יריבי הממלכה.

ירידת כוחה של הממלכה פסק עם עלייתו של אנטיוכוס השלישי לכס המלכות בשנת 223 לפנה"ס, בהיותו בן 19. במהלך כהונתו, אנטיוכוס השלישי כבש חזרה את כל השטחים אשר היו בידי סלאוקוס הראשון. בנסיונו להשתלט על שטחים מיוון, נכנס אנטיוכוס למסלול התנגשות עם האימפריה הרומית אשר הביא לסכסוך שהסתיים עם תבוסת צבאו של אנטיוכוס, ולמעשה לתחילת סוף קיומה של ההממלכה הסלאוקית.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏G. G .Aperghis, The Seleukid Royal Economy: The Finances and Financial Administration of the Seleukid Empire, Cambridge University Press, 2009, pp. 56-57
  2. ^ Appian, History of Rome, The Syrian Wars 55
  3. ^ Pliny, Natural History VI, 22.4
  4. ^ "Kingdoms of the Successors of Alexander: After the Battle of Ipsus, B.C. 301"‎‎‎‎‎‎. World Digital Library‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎. 1800–1884
  5. ^ Grainger, John D. "An Empire Builder—Seleukos Nikator", History Today, Vol. 43, No. 5. (1993), pp. 25–30
P La Liberte.png ערך זה הוא קצרמר בנושא היסטוריה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.