מארק לעזרביץ' גלאי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מַארְק לַעֲזָרֵבִיץ' גַלַּאִי
Марк Лазаревич Галлай
RUSMARKA-1814.jpg
לידה 16 באפריל[1] 1914
סנט פטרבורג, האימפריה הרוסית האימפריה הרוסיתהאימפריה הרוסית
פטירה 14 ביולי 1998 (בגיל 84)
מוסקבה,רוסיה רוסיהרוסיה
מקום קבורה בית הקברות טרויקורובסקויה עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה האוניברסיטה הפוליטכנית של סנקט פטרבורג עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות חיל האוויר הסובייטיחיל האוויר הסובייטי חיל האוויר הסובייטי
שנות הפעילות 19411958 (כ־17 שנים)
דרגה קולונל
תפקידים בשירות
טייס טייסת קרב הנפרדת מס' 2 (השייכת לנ"מ של מוסקבה)
טייס קרב במסגרת להק הפצצות בטווח קרוב מס' 128 בחזית קלינין
טייס בלהק לטווחים ארוכים מס' 890
בוחן מטוסים
פעולות ומבצעים
עיטורים
גיבור ברית המועצות (01.05.1957; מס' 11144)[2]
עיטור כוכב הזהב
2 עיטור לנין (29.04.1944; 20.09.1947; 01.05.1957 מס' 314398)[3][2]
4 עיטור הדגל האדום ( 24.07.1941; 13.06.1942; 19.08.1944; 05.02.1947)[4][5][6][7]
2 עיטורי מלחמת המולדת מדרגה ראשונה (16.09.1945; 06.04.1985)[8][9]
עיטור אות הכבוד (13.04.1984)
מדליית הניצחון על גרמניה במלחמת העולם השנייה (מס' 108998; 24.08.1945)[10]
מדליה על ההצטיינות בקרב (05.11.1954)
אות הטייס-נסיין המוערך של ברית המועצות (17.02.1959)
וטרן העמל ומדליות אחרות
תפקידים אזרחיים
איש מחרטה
בוחן מטוסים
עמית מחקר במכון לחקר טיסות
מדריך-מתודולוג בנושא הטסת חללית
סגן יו"ר המועצה המתודולוגית של משרד התעשייה האווירית של ברית המועצות
סופר
הנצחה
יד זיכרון על קברו
לוח זיכרון הותקן ברחוב ספירידונובקה במוסקבה, על בית מספר 9, בו גר ועבד מ-1979 עד 1998
אחד מכוכבי הלכת הקטנים של מערכת השמש (מס '6719) נקרא "גלאי"
הסרט התיעודי "יחידת הגינות - גלאי אחד" (1997, הבמאי - אלדר רייזאנוב)
אנציקלופדיה יהודית קצרה
רחוב על שמו נקרא בעיר סנט פטרסבורג
בול לזכרו הונפק ברוסיה בשנת 2014
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

 

מארק לעזרביץ' גלאי (ברוסית: Марк Лазаревич Галлай‏; 3 באפריל[11] 1914 סנקט פטרבורג - 14 ביולי 1998, מוסקבה) היה טייס מבחן יהודי סובייטי, לוחם במלחמה העולם השנייה, סופר, גיבור ברית המועצות (1957).

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד למשפחה יהודית מוולקוביסק[12]. אביו, לעזר מויסייביץ' גלאי (1886–1955) היה מהנדס תחנות כוח; אמו, זינאיידה אלכסנדרובנה גלאי (לבית לוינסון, 1894 - 1986) - שחקנית בידור בלנגוראסטראדה. דודו - במאי קולנוע אוסקר מיכאילוביץ' גלאי.

עבד כאיש מחרטה, למד במכון לנינגרד למהנדסי צי אוויר אזרחי.

ב-1937 סיים את לימודיו במכון הפוליטכני של לנינגרד ובבית הספר לטייסים של מועדון האוויר של לנינגרד.

מאז 1935 טס בדאונים וצנח עם מצנח במועדון האוויר של לנינגרד. מאז 1937 עבד כמהנדס במכון האווירוהידרודינמי המרכזי, במהלך עבודתו שם סיים את לימודיו בבית הספר לטיסה ובספטמבר 1937 הפך לטייס מבחן של המכון.

לאחר תחילת פלישת ורמאכט לתוך ברית המועצות ביולי 1941, הפך לטייס קרב של טייסת הקרב השנייה הנפרדת של כוחות ההגנה האווירית של מוסקבה, שהוקמה מטייסי מבחן והשתמשה לפעילותה במטוסי מבחן. עד ספטמבר 1941, הוא השתתף בהגנה על מוסקבה מפני התקפות אוויריות של הנאצים. ביצע 9 גיחות. במהלך פשיטת הלילה הראשונה על מוסקבה ב־22 ביולי 1941 הפיל דורנייר-215. על כך הוענק לו עיטור הדגל האדום. בינואר-מרץ 1942 היה סגן מפקד טייסת גדוד תעופה של מפציצים מס' 128 וביצע 28 גיחות (בחזית קלינין). מאז מאי 1943 היה טייס גדוד התעופה לטווח הרחוק מס' 890. ביוני 1943 במסגרת צוות המטוס TB-7 הופל כשטס על קו החזית מעל השטח הכבוש באזור בריאנסק וקפץ עם מצנח. הצליח למצוא את פרטיזני חטיבת הפרטיזנים רוגנדין (מחוז בריאנסק), ו-12 יום לאחר מכן הוצא מעבר לקו הלוחמה במטוס וחזר לעסוק בטיסות ניסוי.

מאפריל 1941 עד יולי 1950 עבד בבדיקות טיס במכון לחקר טיסות. הוא בדק את המפציץ המהיר טופולב(רו') לעניין פלאטר (1941), ביצע בדיקות בכוונון מערכת השמן של מפציץ י"ר-2(רו') (1941). ביצע בדיקות טיסה של אב הטיפוס השלישי של מטוס הקרב מיג-9(רו') (בשם "F-3", הטיסה הראשונה נערכה ב־9 באוגוסט 1946). הוא בדק מאיצים התחלתיים באמצעות אבקת שרפה על מטוסי פטליאקוב Pe-2 ‏ (1943); בדיקות להבאה לרמה מקצועית של המנוע ASh-82 שבצוב(רו') במטוס לאבוצ'קין La-5 ‏ (1943), טיסות ניסוי של ה-יאק-7 עם כנף עטוף (1944); בדיקות להתאמה והבאה לרמה מקצועית מדחפים במטוס פטליאקוב Pe-2 נה אי (משמיד בגובה) (1944); טיסות ניסוי של מטוס הקרב השבוי Me-163 בגרסת הדאון (1946), מפציץ ארוך טווח טופולב Tu-4 ‏(רו') (19471949). הוא השתתף בבדיקות טיס של המטוסים I-215 (רו')(1948), מטוס ניסוי יאק-20 (1950).

בשנת 1950 פוטר מהמכון (גלאי עצמו קישר את הפיטורים עם "המאבק נגד קוסמופוליטיות") והיה מחוסר עבודה לזמן מה. בעזרת ולנטינה גריזודובובה שהייתה סגנית מנהל במכון מחקר למכ"מים מוטסים ניאי-17, מצא עבודה כטייס שם, והשתתף בניסויים עם האלקטרוניקה על מטוסי קרב ניסיוניים I-320(רו') ו- La-200(רו'). בשנים 19531958 היה טייס מבחן במשרד תכנון משותף של מיאסיש'ב. תואר גיבור ברית המועצות הוענק בשנת 1957 על האומץ והגבורה שהוצגו בבדיקת כלי טיס חדשים.

בשנת 1958 השתחרר מהכוחות המזוינים של ברית המועצות בדרגת פולקובניק (הדרגה המקבילה לאלוף-משנה). במהלך העבודה הטיס 124 סוגי מטוסים, מסוקים ודאונים.

בשנים 1958 - 1975 חזר למכון לחקר טיסות כעמית מחקר בכיר. בשנים 19601961 היה מדריך-מתודולוג בנושא הטסת חללית עם צוות הקוסמונאוטים הראשון, עבד עם הקבוצה הראשונה - "שישיית גגרין" - במעבדה מספר 47 שהייתה באחת ממחלקות המכון, שם היה הסימולטור של ווסטוק A3[13].

מאז 1959 היה סגן יו"ר המועצה המתודולוגית של משרד התעשייה האווירית של ברית המועצות. פרסם כ -30 עבודות מחקר, לימד במכון לתעופה במוסקבה והאקדמיה לתעופה אזרחית .

על בסיס ספריו צולם הסרט העלילתי "סיכון של שלושה אחוזים ".

פרסם את ספרו הראשון "דרך מחסומים בלתי נראים" בשנת 1960[14].. בשנת 1965 הפך לחבר באיגוד סופרי ברית המועצות ומאז 1975 התרכז ביצירה ספרותית לחלוטין.

נפטר ב-14 ביולי 1998. נקבר בבית העלמין טרוייקורובסקי במוסקבה (מחלקה מס '4).

יצירות ועבודות מחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

גלאי הפך לדמות סרטו התיעודי של אגרנובסקי "עיניים פקוחות", המוקדש ליצירת ה- מיג 9, מראשוני מטוסי הסילון הסובייטים ואחד מאבות-הטיפוס של הדמות המבוססת על המאמר הזה בסרטה של טטיאנה ליוזנובה "להם נכנעים השמיים" (1963)[15] .

הזיכרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אי. באלאקוב, א. סימונוב "נסייני מיגים", 1999, עמ' 26 — ISBN 5-93705-001-0
  • ו. ואסין, א. סימונוב "נסייני המכון לחקר טיסות", 2001, עמ' 12 — ISBN 5-93705-008-8
  • א. סימונוב "הנסיינים המוערכים של ברית המועצות", 2009, עמ' 54 - 55 — ISBN 978-5-904399-05-4

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]