יהדות ברית המועצות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

המונח יהדות ברית המועצות מתייחס ליהודים שהתגוררו בסובייטים ובאזורים השונים של ברית המועצות בתקופת קיומה של מדינה זו, בין 1922 ל-1991. קהילות אלו שונות האחת מן השנייה בהיסטוריה שלהן, במנהגיהן ובמסורות התפילה שלהן, אבל משותפת להן חוויית החיים תחת משטר קומוניסטי, שדיכא גילויי דת כמדיניות כללית, ובפרט גילויי דת יהודיים, ושבחלק משמעותי מהתקופה המדוברת היו יחסיו עם מדינת ישראל עוינים.

פעילות השלטונות כנגד הדת היהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

כחלק מהאידאולוגיה של הפרדת דת ומדינה בה נקטו הקומוניסטים, עוד לפני התבססותה של ברית המועצות כיישות מדינית ולאחר מהפכת אוקטובר ב-1917, נקטו הרשויות במדיניות אנטי-יהודית במובן הדתי של המילה יהדות, וזאת אף על פי שלנין עצמו הביע התנגדות לאנטישמיות. ב-1919 כחלק ממדיניות כוללת נגד ארגוני דת ביטלו הרשויות את ארגונן של מועצות הקהילות היהודיות, שהיו אחראיות על תחזוקת בתי כנסת. מחלקה יהודית מיוחדת הוקמה במפלגה השלטת, שתפקידה היה טיפול והפקת תעמולה נגד היהדות כדת, ונגד הרבנים ואנשי הדת. כ-5,000 בתי כנסת היו קיימים טרם המהפכה הבולשוויקית בשטח שתפסה ברית המועצות, וכמעט כולם נסגרו לאחר תקופת הטיהורים הגדולים של סטלין.

במהלך התקופה פעלו בתי כנסת ספורים שהיו בפיקוח ומעקב מצד השלטונות ונעשו ניסיונות, לרוב במחתרת, לשמר הווי דתי יהודי.

פעילות השלטונות כנגד הלאומיות היהודית והציונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשורר היהודי אוסיפ מנדלשטם, כפי שצולם על ידי הנ.ק.ו.ד. לאחר מעצרו הראשון

מתוך ראיית עולם של מדינה חילונית המאגדת את כל אזרחיה במסגרות מחייבות, ועל מנת לדכא שאיפות ציוניות, פעלה ברית המועצות הן באמצעות דיכוי פוליטי (משפטי ראווה, מעצרים, הגליות לסיביר וכדומה) והן באמצעות ניסיון ליצור ישות פוליטית יהודית אלטרטיבית, תחת חסותה וכנפיה של המדינה הסובייטית ובשטחה. ב-1930 התקבלה החלטה להקים את המחוז היהודי האוטונומי, וב-1934 הוקם המחוז שבירתו בירוביג'ן. הוחלט כי השפה הרשמית במחוז תהייה יידיש (גם כניסיון להניא את יהדות ברית המועצות מלפנות לעברית).‏[1] למרות מאמצי המשטר, מעולם לא גדל אחוז היהודים שהתגוררו במחוז את גבול 30% מסך התושבים, ולאחר התפרקותה של ברית המועצות נפלה האוכלוסייה לרמה של 1.2% יהודים ב-2003).

מסעות הטיהורים של סטלין[עריכת קוד מקור | עריכה]

באמצע שנות ה-30 החל סטלין במסע טיהורים במפלגה הקומוניסטית ובחברה הסובייטית, שבמוקדו עמדו גם יהודים רבים. מנהיגים רבים נרצחו או הוגלו, וארגונים תרבותיים ודתיים נסגרו.

יהודי ברית המועצות במלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, ולמרות טיהורי סטלין, הצטרפו יהודים רבים לצבא האדום. ליהדות ברית המועצות התווספו יהודים שנמלטו מפני הנאצים מגרמניה וממדינות אחרות, רובם יהודים קומוניסטים.

עם פלישת גרמניה לברית המועצות ביוני 1941 החלו ארבע עוצבות המבצע (איינזצגרופן) של האס-אס ומסייעיהן מקרב האוכלוסייה המקומית, בעיקר אוקראינים, לרצוח יהודים בשטחים הכבושים, בעיקר בבורות הרג.

בסוף 1941, נוכח הצורך בכוח אדם, החליטו הגרמנים להשאיר יהודים בחיים כעובדי כפייה במפעלי נשק, תחמושת וציוד. חלק מהיהודים נכלאו בגטאות כדי לנצל אותם כעובדי כפייה, ורבים מהם נספו בגטאות ובמפעלים, עקב תנאי המחיה הקשים.

בתחילת 1942 התחדשו הרציחות ההמוניות בבורות הרג. בין הגדולים שבהם היו הבורות במאלי טרוסטינץ, בבאבי יאר ובפונאר. כשני מיליון יהודים שהתגוררו בשטחי ברית המועצות אותם כבש הוורמאכט, נספו בשואה.

קהילות יהודיות בברית המועצות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמרים

  • דימיטרי שומסקי, ההיסטוריוגרפיה על יהודי ברית המועצות כשטח הפקר של ההיסטוריוגרפיה היהודית המודרנית: הרהורים בעקבות 'העידן היהודי', ציון, 72,(4), 2008, עמ' 470-457.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראו למשל: שמואל אטינגר, תולדות עם ישראל בעת החדשה, תל אביב: הוצאת דביר, תשכ"ט 1969, עמ' 262-247.
  2. ^ ביקורת: דוד אליהו פישמן, [ביקורת], ציון 76 (2), 2011, עמ' 254-250.