מאתוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מאתוס (ימין) וספנדיוס (שמאל). איור מתוך "שלמבו".

מאתוסיוונית: Μάθως) היה לובי אשר הנהיג את מרד השכירים בקרתגו בין 240-238 לפנה"ס. הוצא להורג לאחר דיכוי המרד.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאתוס היה לובי ששרת כשכיר חרב בצבא קרתגו, במהלך המלחמה הפונית הראשונה.[1] אולם לאחר קרב אייגוסה הסתיימה המלחמה בהפסד קרתגי, המנוצחים נאלצו לשלם פיצויי מלחמה בסך 3,200 כיכרות. עקב כך היה האוצר הקרתגי מרוקן, ולא היה באפשרות קרתגו לשלם את השכר לשכירי החרב שלחמו בצבאה. המפקדים הקרתגיים רצו להעביר את השכירים לאפריקה בקבוצות קטנות, כדי שיהיה קל יותר לשלם להם את המגיע להם. אולם מועצת הזקנים קיוותה שאם ירוכזו השכירים במקום אחד, יהיה קל יותר לשכנע אותם לוותר על התשלום. על כן קובצו כל השכירים בעיר סיקה, ונשלח אליהם חנו למשא ומתן. הייתה זו טעות לשלוח אל השכירים את חנו שהיה זר להם, במקום את חמילקרת ברקה שאותו הכירו והעריצו.

המשא ומתן נכשל, והשכירים איימו לעלות על קרתגו אם לא ישולם להם שכרם במלואו. הקרתגים נבהלו ושלחו את גיסקו למשא ומתן במקום חנו. גיסקו הצליח יותר מקודמו, והצליח להגיע להסכם עם החיילים. אולם מאתוס חשד שהקרתגים למעשה מתכננים לחכות עד שהשכירים יקבלו את שכרם ויתפזרו ואז להיפטר מהם. שותף לדעתו זו היה ספנדיוס עבד קמפני נמלט שחשש שיוסגר לאדוניו הרומאי. בעזרת טרור והסתה הצליחו השניים להפוך למנהיגים הלא רשמיים של השכירים. גיסקו הרגיש בדבר, ופעם העליב את החיילים הלובים כשהודיע להם שיבקשו את שכרם ממאתוס.[2] הלובים נעלבו והחלו לבזוז את כספם של השליחים הקרתגים. מאתוס וספנדיוס שרצו לנצל את ההתלהבות, הלהיבו את השכירים והשביעו אותם להילחם יחד עמם בקרתגו. את גיסקו ואנשיו השליכו למאסר.

המרד התלקח במהירות, מרבית ערי אפריקה שהיו משועבדות לקרתגים הצטרפו בהתלהבות למרד, וסיפקו למאתוס כסף ואספקה. רק הערים אוטיקה, והיפקארה, שמרו על נאמנותם לקרתגו. כעונש יצא ספנדיוס לצור על אוטיקה, ומאתוס על היפקארה. הקרתגים מינו את חנו כמפקד, אולם הוא נכשל והפסיד את היפקארה למאתוס ואת אוטיקה לספנדיוס. הקרתגים מיהרו והחליפו אותו בחמילקרת ברקה. חמילקרת הוכיח שההחלפה הייתה מוצלחת, הוא הביס את ספנדיוס בקרב מקאר, ולאחר מכן ערקו 2,000 נומידיים ממחנה השכירים תחת הנהגתו של נארוואס[3] אל מחנהו של חמילקרת. בינתיים החלו מאתוס וספנדיוס לצור על קרתגו עצמה. אולם חמילקרת ונארוואס ניתקו את כל דרכי האספקה שלהם, וגרמו להם מחסור כבד. בלית ברירה עזבו ספנדיוס, אוטאריטוס, וזארזאס את המצור.[4] אולם חמילקרת טמן להם מלכודת והשמיד את הכוח שלהם בקרב משור. אוטאריטוס וזארזאס נהרגו, ספנדיוס נלקח בשבי.

חמילקרת ונארוואס יצאו להחזיר לשליטה את הערים המורדות. וחמילקרת הפקיד את המשימה של הסרת המצור בידי חניבעל. זה האחרון צלב את ספנדיוס לעיני חייליו של מאתוס, וזאת כדי להחליש את רוחם. אולם חניבעל נהג ביהירות וברשלנות, מאתוס שם ליבו לכך וערך גיחה על מחנהו. הוא הרג את מרבית חייליו, ובזז את ציודו. הוא הוריד את גופתו של ספנדיוס מהצלב וצלב עליו את חניבעל.

חמילקרת הגיע למקום באיחור, אולם מששמע על כך איחד את כוחותיו עם אלו של חנו. מאתוס ספג כמה כישלונות בקרבות ליד לפטיס מגנה, והחליט להגיע לקרב סופי. בקרב הפסיד מאתוס לחנו וחמילקרת, ונפל בשבי. הוא הוצג לראווה בתהלוכת ניצחון שנערכה בקרתגו. ובני העיר "נקמו את נקמתם במאתוס בכל דרך של עינויים". כהגדרת פוליביוס.[5]

מאתוס בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאתוס התפרסם במיוחד בשל הרומן ההיסטורי של גוסטב פלובר "שלמבו"[6] בספר, מאתוס מתאהב בגיבורת הסיפור, בתו של חמילקרת.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ פוליביוס, ספר ראשון, 69.
  2. ^ פוליביוס, ספר ראשון, 70.
  3. ^ פוליביוס, ספר ראשון, 78.
  4. ^ פוליביוס, ספר ראשון, 84. אוטאריטוס היה מפקד המורדים הגאלים. על זארזאס לא ידוע דבר.
  5. ^ פוליביוס, ספר ראשון, 88.
  6. ^ תרגם לעברית אריה חשביה, הוצאת לדורי, 1967