פוליביוס
 | |
| לידה |
200 לפנה״ס? מגלופוליס, יוון  |
|---|---|
| פטירה |
120 לפנה״ס? (בגיל 80 בערך) |
| מדינה |
הליגה האכאית |
| יצירות בולטות |
היסטוריות |
| שפות היצירה |
יוונית עתיקה |
  | |
פּוֹלִיבְּיוּס (ביוונית: Πολύβιος; בערך 202 לפנה"ס עד 120 לפנה"ס) היה היסטוריון יווני במאה ה-2 לפנה"ס. התפרסם בעקבות ספרו "היסטוריות" (אנג') או "עלייתה של האימפריה הרומית", חיבור המקיף בפירוט רב את מאורעות השנים 146-220 לפנה"ס באזור אגן הים התיכון. בנוסף, העניין בכתביו עלה הודות לרעיונותיו החדשניים המתייחסים לאיזון הפוליטי הדרוש לכינון ממשל יציב. רעיונות אלה שימשו בסיס רעיוני לתאוריות מודרניות במדע המדינה.
חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]
פוליביוס נולד כנראה בשנת 202 לפנה"ס,[1] בעיר מגלופוליס שבארקאדיה, בצפון הפלופונסוס. שמו של אביו היה ליקורטאס. חינוכו של פוליביוס מתאים לבן משפחה עתירת נכסים, ומעידה על כך גם התעניינותו ברכיבה ובציד, ובמיוחד הכשרתו הצבאית. הוא היה יווני משכיל, ופנה לעסוק בענייני המדינה.[2]
פוליביוס היה מדינאי של הליגה האכאית, שאיחדה כמעט את כל הפלופונסוס. תפקידו המדיני הראשון הידוע לנו הוטל עליו כשהיה בשנות ה-20 לחייו, אז נתמנה כחבר במשלחת אל מלך מצרים תלמי החמישי, אולם המשלחת לא יצאה בגלל מותו הפתאומי של המלך. בשנת 170–169 לפנה"ס כיהן כ"היפארכוס", מפקד הפרשים ומשנה ל"סטראטגוס", המצביא וראש המדינה של הברית האכאית.[3]
רוב פעילותו הפוליטית של פוליביוס הוקדשה לשימור עצמאותה של הליגה האכאית, בתור הנציג הבכיר של מדיניות הנייטרליות בעת המלחמה המוקדונית השלישית (171–168 לפנה"ס) בין הרומאים לבין פרסאוס, מלך מוקדון האחרון. אולם עם תבוסתו המוחלטת של האחרון ולאחר הטבח שערכו מנהיגי הסיעה הפרו-רומית באייטוליה, ביקשו הרומים מן היוונים להציג להם רשימות של אנשים "בלתי-מהימנים" שיגורשו לרומא ללא משפט. לפיכך, בשנת 167 לפנה"ס, נשלחו מאכאייה לרומא 1,000 אנשים, וביניהם פוליביוס, שגורש כנראה כתוצאה מהשתייכותו של אביו, ליקורטאס, לסיעה שהתנגדה לרומים.
מזלו של פוליביוס האיר לו פנים, וברומא פיתח ידידות עמוקה עם פובליוס קורנליוס סקיפיו אמיליאנוס. אציל ומדינאי רומי בעל השפעה רבה ברפובליקה. דרכו הכיר בעלי השפעה רבים ברומא ולמד על המדינה הרומאית, חוקתה, צבאה ומוסדות השלטון שלה. עוד ביוון כתב ספר על טקטיקה צבאית ומונוגרפיה על פילופוימן. עתה החליט לכתוב חיבור על עלייתה של רומא לשלטון על "העולם הנושב" משנת 220 לפנה"ס ועד שנת 168 לפנה"ס.[4]
בשנת 151 לפנה"ס הותר לגולים היוונים לשוב לארצם ופוליביוס חזר לאכאיה. כעבור שלוש שנים הצטרף למטה של סקיפיו בראש המצור על קרתגו, במהלך המלחמה הפונית השלישית, ונשאר שם עד לנפילת העיר. ככל הנראה ערך באותו הזמן מסע לאורך חופי אפריקה הצפונית והמערבית.[4]
בשנת 149 לפנה"ס פרצה מלחמה בין הליגה האכאית לספרטה. ספרטה פנתה לעזרת רומא, ובתגובה התקוממו האכאים נגד שלטונה. לאחר המלחמה הוטל על פוליביוס להסדיר מחדש את ענייני אכאיה, ולדבריו, הוא הצליח לשקם את עריה וגם לפייס את הרומאים בזכות נאמנותו להם.[5] ארגון הערים היווניות מחדש העניק לו יוקרה והכרה ברחבי האימפריה.
בשנים שלאחר מכן, חזר לרומא והקדיש את זמנו להשלמת יצירותיו. מדי פעם היה יוצא למסעות ברחבי אגן הים התיכון כדי לצפות באתרים היסטוריים העשויים להעשיר את ידיעותיו ולהוות מקור אמין לספריו. נראה כי הוא גם בדק ארכיונים וראיין חיילים לשעבר, כדי להבהיר פרטים על מאורעות רלוונטיים.
בשנות חייו האחרונות ערך כנראה מסעות שונים. ייתכן שהשתתף בשנת 133 לפנה"ס במצור על נומאנטיה בספרד, במטה הפיקוד הרומי של סקיפיו. אם כך, הרי שבהזדמנות זו חצה את הרי האלפים כדי ללמוד מקרוב את צעדיו של המצביא הפוני חניבעל, כפי שהוא מספר בספרו (ספר ג, 48), אך ייתכן גם שערך את המסע הזה ומסעות אחרים בזמן שירותו בפמליה של סקיפיו, שכן סקיפיו היו מפקד בכיר גם בספרד בשנת 151 לפנה"ס.[5]
פוליביוס מת בגיל 82.[2] לאחר מותו זכה לכבוד רב באכאיה. כעבור כ-300 שנה עדיין ישבה שם משפחה שהתייחסה אליו. בשנת 1880 נתגלה פסל, שהיה כנראה אנדרטה של פוליביוס.[5]
היסטוריוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אין לבני־האדם דרך טובה יותר לתיקון מעשיהם מהבנת העבר
— פוליביוס, היסטוריה, ספר ראשון, פרק 1 (תרגום: בנימין שימרון)[6]
לפוליביוס הייתה תפיסת עולם ברורה לגבי הדרך שבה צריך לכתוב את ההיסטוריה. הוא טען כי היסטוריון חייב לאסוף ידיעות ממקורות שונים, להשוות ביניהן ולבסוף, בעזרת שיפוט ביקורתי, להחליט מה באמת התרחש. הוא הציג מתודה היררכית לכתיבה ההיסטורית ומבחינה זו, היא אינה שונה במהותה מזו הנהוגה בימינו. בנוסף, פוליביוס טוען כי מטרת כתיבת ההיסטוריה היא לעולם דידקטית ונועדה לתרגל את המדינאים וללמד את הקוראים איך להתמודד עם מאורעות קשים.
הוא הסתייג מכותבים שביקשו להציג את ההיסטוריה בדרמטיות בהחמיצם את המטרה הראשונית – האמת. באחד מספריו הוא אף מפליג וטוען כי "האמת להיסטוריה היא כמאור עיניים ליצור החי". פוליביוס טיפל בהיסטוריה פוליטית וצבאית, הוא טען כי לא ניתן להבין את ההתפתחויות הפוליטיות והצבאיות מבלי להכיר את המוסדות החברתיים והדתיים. ברם, הוא אינו מבקש להציג את ההיסטוריה כהתפתחות תבונית, יש בכתביו מקומות רבים בהם הטיכה (Τύχη) – אלת המזל מתערבת בגורל בני-האדם ומחוללת את המאורעות ההיסטוריים. הוא גם מצביע על התועלת הרבה העשויה לצמוח מהקריאה בספריו. את האירועים הקפיד להציג בסדר כרונולוגי (על-פי המנהג היווני של התייחסות לזמן ביחס לתחרויות האולימפיות, קרי, כל 4 שנים) בכפוף לנושא הנדון שהוא מציג מעין חתך רוחב וקופץ מזירה לזירה. על אף שהוא מצהיר כי הוא חותר להציג את המאורעות כפי שהם, בכל הקשור לאכאיה או בסקיפיו אימיליאנוס כתיבתו מתאפיינת במגמתיות ברורה.
כתבים
[עריכת קוד מקור | עריכה]חיבורים רבים שכתב פוליביוס (במיוחד בנושאי טקטיקה צבאית) אבדו. "ההיסטוריוֹת" היה חיבורו הגדול ביותר, אשר כלל 40 כרכים. בספר זה הוא מראה כיצד הפכה רומא לשליטה הבלעדית של האויקומנה (οἰκουμένη), דהיינו, העולם התרבותי המאוכלס המוכר ליוונים. חיבור זה, הקיף את מאורעות השנים 146-220 לפנה"ס, ושני ספריו הראשונים משמשים כמעין מבוא לתקופה של 220-264 לפנה"ס הכוללת את מאורעות המלחמה הפונית הראשונה. מבין כל אלה, נשמרו בשלמות רק חמישה ספרים וחלק מן הספר השישי. להצגת המלחמה הפונית הראשונה משתמש פוליביוס בחיבוריו של היווני פילינוס מאקראגאס, שחי במאה השלישית לפנה"ס וכמקור רומי הסתמך על כתביו של פאביוס פיקטור, אשר נלחם במלחמה הפונית השנייה. שני היסטוריונים יווניים שליוו את חניבעל במסעו סיפקו את המקור הפוני למלחמה המוצגת בכתבי פוליביוס. בנוסף, הוא גם השתמש בכתביו של לוקיוס קינקיוס אלימנטוס, מי שהיה לפרייטור בשנת 209 ונפל בשביו של חניבעל.
השפעה
[עריכת קוד מקור | עריכה]היסטוריונים רומים מאוחרים יותר, כמו ליוויוס ודיודורוס סיקולוס שביקשו להציג את התקופה הקדומה, השתמשו בכתביו של פוליביוס כמקור. בתקופת הקיסרות המוקדמת, אנו עדים לירידה בפופולריות כתביו - טקיטוס הפגין בוז גמור כלפי תיאורו של פוליביוס את עקרונות "המשטר הממוזג" כשיטה אידיאלית. ואילו כותבים שאהדו בכתבם את השלטון הקיסרי כלל לא התייחסו לכתביו.
השפעתו של פוליביוס ניכרת בחיבורו של יוסף בן מתתיהו, "מלחמת היהודים". תולדות חייו אף דומות לאלו של יוספוס ונראה כי הזדהה עמו: עירו התנגדה לרומאים, הוא עצמו נתפס והובא לרומא כבן ערובה, קשר קשרי ידידות עם מדינאים רומיים בכירים, השתכנע שהאימפריה הרומית בלתי מנוצחת, וכתב את תולדותיה - הכוללות גם את האירועים שהתרחשו בימיו ובארצו, במטרה להרתיע את נתיניה מלמרוד בה.[7]
עבודותיו של פוליביוס נשמרו בקונסטנטינופול והוצגו בצורה מסולפת, חלקים מספריו אף שולבו כמבואות לתאוריות פוליטיות ואדמיניסטרטיביות. אולם בתקופת הרנסאנס, כחלק מהתעניינות החדשה בכתבים הקלאסיים, עלתה גם ההתעניינות בכתבי פוליביוס. יצירותיו הוצגו תחילה בפירנצה והיוו תרומה חשובה להתפתחות השיח ההיסטורי-פוליטי של בני התקופה. בתקופה זו, מקיאוולי מזכיר בחיבורו "דיונים" את פוליביוס ונראה כי הוא ייחס חשיבות רבה לכתביו. תרגומים של כתביו לצרפתית, גרמנית ואיטלקית הופיעו לראשונה במאה ה-16 וכתוצאה מכך חל גידול משמעותי בקרב קהל קוראי פוליביוס. עם זאת, ממכתבים שנשמרו מתקופה זו אנו מגלים כי כתבי פוליביוס היו נפוצים בעיקר אצל המלומדים במערב הנוצרי. תפישת עולמו הפוליטית של פוליביוס תאמה את משנתם של הוגים רפובליקנים רבים – מקיקרו, דרך שארל מונטסקייה ועד לאבות המייסדים של ארצות הברית. מאז עידן האורות, פוליביוס שימש כמקור יוצא מגדר הרגיל לחקר הציוויליזציה ההלניסטית והרומית המוקדמת.
פוליביוס על היהודים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתיאורו את המאבק בין האימפריות התלמיית והסלאוקית, פוליביוס מתעכב פעמים רבות על אירועים הקשורים לארץ ישראל.[8] דרך ספריו של יוסף בן מתתיהו, ידוע לנו על שתי התייחסויות של פוליביוס ליהודים בארץ ישראל.
בספר "קדמוניות היהודים" מספר יוסף על חבירת היהודים בארץ ישראל לאנטיוכוס השלישי במלחמה הסורית החמישית: "אקדים ואביא (את העדות) שמעיד פוליביוס איש מגאלופוליס על (אמת) דברינו אלה. שכן כך הוא אומר בספר השישה-עשר של ספר דברי-הימים שלו בזו הלשון: 'סקופאס שר-צבא תלמי עלה על חבלי (הארץ) העליונים והכניע בימות החורף את עם היהודים. ...לאחר שנוצח סקופאס על ידי אנטיוכוס, כבש הלה את הבשן ואת השומרון ואת אבל ואת גדר, וכעבור זמן קצר עברו אליו היהודים היושבים סביב המקדש הקרוי ירושלים שעליו יש בידינו להגיד יותר, ובייחוד על גילוי (האל) בקודש, אלא שנדחה את הסיפור לזמן אחר'. אלה הדברים שסיפר פוליביוס".[9] יוסף מצטט באופן מפורש את הספר ה-16 של פוליביוס, שכלל את אירועי השנים 200-201 לפנה"ס. מכיוון שהוא מצא את קרב בניאס ואת כיבוש יהודה שבא אחריו מתוארים באותו ספר של פוליביוס, יש לתארך אותם ללא מאוחר משנת 200 לפנה"ס.[10] ניתן לראות שפוליביוס כלל בטיפולו במלחמה הסורית החמישית בספר ה-16 תיאור של המצב הפוליטי והצבאי ביהודה.[8] תיאורו של פוליביוס את ירושלים כמקדש הותיר את רישומו על סופרים מאוחרים יותר, כמו ליוויוס.[11]
בספר "נגד אפיון" מונה יוסף היסטוריונים שונים שהחזיקו בדעה כי אנטיוכוס הרביעי הפר ברית עם היהודים ושדד את בית המקדש מתוך חסרון כיס: "על זאת מעידים סופרים רבים ואנשי-מעלה, כמו פוליביוס איש מגלופוליס... כלם מספרים פה אחד, כי אנטיוכוס היה זקוק לכסף, ועל כן הפר את ברית שלומו עם היהודים ונצל את בית המקדש, אשר היה מלא כלי זהב וכסף".[12] בהקשר זה של פעולותיו של אנטיוכוס אפיפנס בירושלים, ניתן להניח שפוליביוס העניק מעין סקירה כללית על היהודים, כשהוא מקצה מקום מרכזי למקדשם ולדתם.[8]
מהדורות ותרגומים של ספרו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- פוליביוס, היסטוריה. כרך ראשון - ספרים א-ו. תרגם וכתב מבואות בנימין שימרון. ירושלים, מוסד ביאליק, תשנ"א (1991).
- Polybius, Histories. Translated by Evelyn S. Shuckburgh. London and New York, . Macmillan, 1889. Reprint Bloomington 1962. Digitized copy in: Perseus.
- Polybius. The Histories. Translated by W.R. Paton (Ancient Greek and English). Loeb Classical Library. Cambridge, MA, Harvard University Press; London, William Heinemann, 1922-1927. Digitized copy in: LacusCurtius.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- דוד אשרי, "פוליביוס", בתוך: קניין לדורות: היסטוריונים יוונים וכתיבת היסטוריה ביוון וברומא, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, ירושלים תשס"ד, עמ' 127–142.
- בנימין שימרון, "פוליביוס האיש וההיסטוריון", בתוך: דוד אשרי (עורך), לא לשם שעשוע בלבד – היסטוריוגרפיה יוונית, מוסד ביאליק, ירושלים, תשס"ו 2005, עמ' 302–331.
- פרנק ו' וולבנק, "פוליביוס בין יוון לרומא", בתוך: דוד אשרי (עורך), לא לשם שעשוע בלבד – היסטוריוגרפיה יוונית, מוסד ביאליק, ירושלים, תשס"ו 2005, עמ' 332–351.
- פרנק ו' וולבנק, "פוליביוס, הספר השישי", בתוך: דוד אשרי (עורך), לא לשם שעשוע בלבד – היסטוריוגרפיה יוונית, מוסד ביאליק, ירושלים, תשס"ו 2005, עמ' 352–371.
- מנחם שטרן - Menahem Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Jerusalem, 1976, Vol. I, XVIII. Polybius, pp. 110-116
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פוליביוס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- כתבי פוליביוס בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
פוליביוס (203-120 לפנה"ס), דף שער בספרייה הלאומית- פוליביוס, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ בנימין שימרון, "מבוא: פוליביוס האיש וההיסטוריון", בתוך: פוליביוס, היסטוריה, עמ' 13: נולד כנראה בשנת 202 לפנה"ס, אך לדעת אחרים נולד בין השנים 208–202 לפנה"ס.
- 1 2 בנימין שימרון, "מבוא: פוליביוס האיש וההיסטוריון", בתוך: פוליביוס, היסטוריה, עמ' 13.
- ↑ בנימין שימרון, "מבוא: פוליביוס האיש וההיסטוריון", בתוך: פוליביוס, היסטוריה, עמ' 14.
- 1 2 בנימין שימרון, "מבוא: פוליביוס האיש וההיסטוריון", בתוך: פוליביוס, היסטוריה, עמ' 15.
- 1 2 3 בנימין שימרון, "מבוא: פוליביוס האיש וההיסטוריון", בתוך: פוליביוס, היסטוריה, עמ' 16.
- ↑ בתוך: יצחק חן, ראשיתה של אירופה, האוניברסיטה הפתוחה, כרך ג, יחידה 7, עמ' 184.
- ↑ תרגום ליזה אולמן למלחמת היהודים ברומאים, מבוא מאת יונתן פרייס, עמ' 38.
- 1 2 3 Menahem Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol. I, XVIII. Polybius, p. 110
- ↑ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 12, פרק ג, פסקה ג, סעיפים 136-135; Polybius, Historiae, XVI, 39:1, 3, 4
- ↑ Menahem Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol. I, XVIII. Polybius, p. 114
- ↑ Menahem Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol. I, XVIII. Polybius, p. 111
- ↑ יוסף בן מתתיהו, נגד אפיון, מאמר שני, פרק ז.
| תרבות יוון העתיקה | ||
|---|---|---|
| תרבות יוון העתיקה | מיתולוגיה • אמנות • פיסול • קדרות • הומוסקסואליות • זנות • חקלאות • כלכלה • מטבח • משפט • עבדות • פדרסטיה • רפואה • מלחמה |  |
| פילוסופיה ביוון העתיקה | פיתגורס • הרקליטוס • פארמנידס • פרוטגורס • אמפדוקלס • דמוקריטוס • סוקרטס • אפלטון • אריסטו • זנון מכתיון • אפיקורוס | |
| מתמטיקה | ארכימדס • אוקלידס • תאלס • פיתגורס • דיופנטוס • ארטוסתנס • תלמי | |
| ספרות | הומרוס • האיליאדה • האודיסאה • הסיודוס • פינדארוס • הרודוטוס • תוקידידס • קסנופון • פוליביוס | |
| תיאטרון | אייסכילוס • סופוקלס • אוריפידס • אריסטופאנס • מושגים | |
| ספורט | המשחקים האולימפיים • תרבות הגוף • המשחקים הפיתיים • המשחקים האיסתמיים • המשחקים הנמאיים • המשחקים הפאן-אתנאיים • גימנסיון | |
| אדריכלות | מקדש יווני • הסדרים הקלאסיים • הפרתנון • מקדש ארטמיס • אקרופוליס • האגורה • מקדש זאוס באולימפיה • מקדש הפייסטוס • מקדש ארטמיס | |
| פורטל יוון העתיקה | ||
| אנציקלופדיות | |
|---|---|
| בקרת זהויות |
|