מבחן שילינג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מבחן שילינג (Schilling test) הוא בדיקה רפואית ללוקים בחוסר של ויטמין B12, שמטרתה לבדוק האם החוסר נגרם עקב בעיות בספיגה במערכת העיכול, ואם כן - האם הסיבה היא חוסר של פקטור פנימי (כפי שקורה באנמיה ממארת[1]), או לא.

קיימות מספר גרסאות לבדיקה זו.

שלב ראשון של הבדיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשלב הראשון של הבדיקה, מקבל הנבדק לשתות ויטמין B12 מסומן באמצעות איזוטופ רדיואקטיבי של קובלט (בדרך כלל משתמשים באיזוטופ 57Co או 58Co).

במקביל מקבל הנבדק זריקה של ויטמין B12 רגיל לא רדיואקטיבי.

הנבדק אוסף שתן של 24 שעות.

  • תוצאה תקינה: נבדק ללא הפרעות בספיגה של ויטמין B12, יפריש את רוב הוויטמין B12 הרדיואקטיבי שהוא שתה - לשתן, ואז לפחות 10% מהוויטמין B12 בשתן יהיה הרדיואקטיבי.
  • תוצאה לא תקינה: לנבדק עם הפרעות בספיגה (עקב אנמיה ממארת או עקב סיבות אחרות) - פחות מ-5% מהוויטמין B12 בשתן יהיה רדיואקטיבי, ובמקרה כזה ממשיכים לשלב השני.

שלב שני של הבדיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוזרים על הבדיקה כמו בשלב הראשון, אך הפעם הנבדק שותה גם פקטור פנימי - בנוסף לוויטמין B12 רדיואקטיבי.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ למרות השם - אנמיה ממארת איננה מחלה ממארת.
  2. ^ או סיבות אחרות לחוסר של פקטור פנימי: לאחר כריתת קיבה, עקב דלקת קיבה ניוונית Atrophic Gastritis, או עקב חוסר מולד של פקטור פנימי (נדיר).