מאגס מקירנה
לידה |
המאה ה־4 לפנה״ס מוקדון | ||||
---|---|---|---|---|---|
פטירה |
250 לפנה״ס קירנה, לוב | ||||
בת זוג | אפאמה השנייה | ||||
| |||||
מאגַס (ביוונית: Μάγας; ? - 250 לפנה"ס) היה אציל מוקדוני, בנו המאומץ של תלמי הראשון מלך מצרים. הוא מונה בידי תלמי למושל קירנאיקה (בלוב של ימינו), אולם הצליח להוביל את קירנאיקה לעצמאות משלטון מצרים.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מאגס היה בנו של המצביא המוקדוני פיליפוס אשר שרת בצבאו של אלכסנדר הגדול, ושל ברניקי הראשונה.[1] היו לו שתי אחיות קטנות - אנטיגונה ותיאוקסנה. בשנת 318 לפנה"ס, מת אביו, ואמו ברניקי נסעה למצרים ביחד עם מאגס ואחיותיו כדי לשמש כבת לוויה לקרובת משפחתה אורידיקה בתו של אנטיפטרוס, שהייתה אשתו של תלמי הראשון. תלמי התאהב בברניקי ונשא אותה לאשה בשנת 316/317 לפנה"ס. היא הייתה אשתו הרביעית. תלמי אימץ את בניה של ברניקי, וכך הפך מאגס לנסיך מצרי.
ייתכן שהוא שימש ככהן של אפולו, שכן בכתובת בת התקופה נזכר כהן אפולו בשם "מאגס בן פיליפוס".[2] בלחץ ברניקי, מינה תלמי את מאגס למושל העיר קירנה בשטחי לוב של ימינו.[3] מאגס נכנס לתפקידו סביב שנת 300 לפנה"ס.[2] ככל הנראה הוא זכה בתפקיד לא רק בשל מעמדו כבנו המאומץ של המלך, אלא גם כי הצליח לדכא מרידה שם.[4] בשנת 283 לפנה"ס, מת אביו החורג, ואחיו הצעיר של מאגס, תלמי השני ("פילדלפוס") עלה לשלטון. תלמי ביצע "טיהורים" רצחניים במערכת הממשל המצרית, ואלו רק החריפו בשנת 277 לפנה"ס כאשר תלמי נישא לאחותו ארסינואה השנייה.[5] מאגס חשש שתורו קרב ובא, ולפיכך פתח במרד נגד שלטון אחיו.[6] בשנת 276 לפנה"ס, הצליח מאגס לבסוף להעניק עצמאות לכל אזור קירנאיקה, ולהכריז על עצמו כמלך קירנה. תלמי לא וויתר בקלות, והפעיל סוכנים ברחבי ממלכתו של מאגס. כה גדול היה פחדו של מאגס מפני מהפכה, עד שכאשר היה יוצא למסעות מלחמה הוא היה מפרק מהחומות את אמצעי ההגנה השונים, וסוגר על מנעול ובריח את כלי הנשק. כך שאם תתחולל מהפכה בהיעדרו יוכל לכבוש את השלטון חזרה במהירות.[7]
כדי לחזק את שלטונו, נישא מאגס בשנת 275 לפנה"ס[8] לאפאמה השנייה, בתו של אנטיוכוס הראשון מלך האימפריה הסלווקית.[9] בשנת 274 לפנה"ס, מאגס ואנטיוכוס פלשו יחד למצרים משתי נקודות שונות. מטרות הפלישה לא ברורות, אולם ככל הנראה מאגס חלם להכתיר עצמו כמלך מצרים במקום אחיו.[10] מגאס הגיע עד פאראיטויון,[11] אלא שאז ככל הנראה בעידודם של סוכנים מצריים בקירנה,[12] שבט המארמארידים פתח במרד, ומגאס נאלץ לסוב על עקביו כדי לדכא אותו.[13] במקביל, גם אנטיוכוס נחל תבוסה מול הצבא המצרי.
למרות התבוסה, תלמי לא ביצע פלישה לממלכתו של מאגס. זאת מכיוון ששכירי החרב הגאלים בצבא המצרי התמרדו. הודות לכך, מגאס הצליח לשמר את עצמאותו ולא הסתבך בעוד מלחמות. אגאתרכידס טוען שהוא מלך חמישים שנה, ובשל העובדה שלא היו לו הרבה מלחמות, הוא התמכר כל כך לתענוגות עד שבסופו של דבר הוא נחנק מהשומן של עצמו ומחוסר פעילות גופנית.[14] מקובל להעריך שהוא מת בסביבות שנת 250 לפנה"ס. לפני מותו הוא ארס את בתו ברניקי השנייה לתלמי השלישי במטרה לסיים את הסכסוך הקירני-מצרי אחת ולתמיד. עם זאת, אשתו אפמאה העדיפה לשדך את בתה לנסיך המוקדוני דמטריוס הנאה, שרשמית היה בעלה של ברניקי ובפועל היה מאהב שלה.[15]
ברניקי לא הייתה מסוגלת לשאת את המצב המשפיל, והנהיגה קשר שבמהלכו נרצח דמטריוס. בשנת 245 לפנה"ס היא נישאה לתלמי השלישי, וכך שבה קירנה סופית לרשות מצרים.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מאגס מקירנה באתר Ptolemic Dynasty (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ פאוסניאס, "תיאורה של יוון", 1.6.8.
- ^ 1 2 מאגס מקירנה באתר Ptolemic Dynasty
- ^ פאוסניאס, "תיאורה של יוון", 1.7.1.
- ^ דוד גולן, תולדות העולם ההלניסטי, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשמ"ג (מהדורה ראשונה). עמ' 212, הערה 115.
- ^ דוד גולן, תולדות העולם ההלניסטי, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשמ"ג (מהדורה ראשונה). עמ' 213, הערה 116.
- ^ דוד גולן, תולדות העולם ההלניסטי, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשמ"ג (מהדורה ראשונה). עמ' 212-213.
- ^ פוליאנוס, "סטראטגמטה", ספר שני, 28, 1.
- ^ דוד גולן, תולדות העולם ההלניסטי, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשמ"ג (מהדורה ראשונה). עמ' 213.
- ^ אוסביוס, כרוניקה, ספר ראשון, 248. פאוסניאס, "תיאורה של יוון", 1.7.3.
- ^ דוד גולן, תולדות העולם ההלניסטי, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשמ"ג (מהדורה ראשונה). עמ' 266-267.
- ^ פוליאנוס, "סטראטגמטה", ספר שני, 28, 2.
- ^ דוד גולן, תולדות העולם ההלניסטי, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשמ"ג (מהדורה ראשונה). עמ' 140.
- ^ פאוסניאס, "תיאורה של יוון", 1.7.2.
- ^ אגאתרכידס, "היסטוריה של אירופה", ספר שישה עשר. מצוטט בתוך: אתנאיוס, "משתה החכמים", ספר שנים עשר, 74.
- ^ יוסטינוס, ספר עשרים ושישה, 3.