קירנאיקה
 דגל קירנאיקה | |
 | |
| מדינה / טריטוריה | לוב |
|---|---|
| ערים בחבל ארץ | בנגאזי, אל-ביידא (לוב), טוברוק, דרנה, אג'דאביא, |
| העיר הגדולה | בנגאזי |
| שפה רשמית | ערבית |
| על שם |
Barce  |
| שטח | 855,370 קמ"ר |
| דת | אסלם |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בחבל ארץ | 1,613,749 (2006) |
| ‑ צפיפות | 1.9 נפש לקמ"ר (2006) |
| קואורדינטות | 32°31′49″N 21°12′53″E / 32.530316°N 21.2146°E |
  | |
קירנאיקה (ביוונית: Κυρηναϊκή, יוונית קוינה: Κυρηναϊκή – קורנקיה; בברברית: ⴱⴰⵔⵇⴰ, ובערבית: برقة – "בַּרְקַה", מיוונית Βάρκη – בַּרְקֶה) היא אזור החוף המזרחי של לוב, שהיה ידוע גם בשם פנטפוליס ("חמש ערים") בעת העתיקה, והיא היוותה חלק מהפרובינקיה הרומית כרתים וקירנאיקה, בהמשך חולקה לפנטפוליס לוב ולסיקה סיבית. בתקופה האסלאמית, האזור זכה לכינוי ברקה, על שם העיר בארכה.
קירנאיקה היה גם שמה של מחוז בחלוקה האדמיניסטרטיבית של לוב האיטלקית מ־1927 עד 1943, ואז תחת שלטון צבאי ואזרחי בריטי מ-1943 עד 1951, ולבסוף תחת ממלכת לוב מ-1951 עד 1963. במובן רחב יותר, השם קירנאיקה מתייחס לכל החלק המזרחי של לוב, שבין קו האורך E16 ל-E25, כולל מחוז כופרה. קירניאקה גובלת בטריפוליטניה בצפון מערב ובפזאן בדרום מערב.
מלחמת האזרחים בלוב בשנת 2011 החלה בקירנאיקה, נשלטה ברובה על ידי מועצת המעבר הלאומית (שבסיסה בבנגאזי) לאורך רוב המלחמה.[1] בשנת 2012, גוף המכונה מועצת המעבר של קירנאיקה הכריז באופן חד צדדי על קירניקה כאזור אוטונומי של לוב.[2][3]
העת העתיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הברברים היו התושבים הקדומים בקירנאיקה,[4] ובאזור התיישב כנראה השבט "בַּרַכִּי".[5] שרידי השפות הברבריות שדוברו על ידי אבותיהם נמצאים עדיין בשפת האוג'ילה. הברברים הקדומים ייסדו מספר ערים ומושבות, הן על החוף והן בנאות המדבר הפנימיים.
בעת העתיקה שכנה באזור העיר היוונית ברקה (אנ').[5]
בשנת 74 לפסה"נ הפכה קירינאיקה לפרובינקיה רומית.[6]
יהודי קירנאיקה היו אלו שפתחו מרד התפוצות בשנת 115 לספירה.[7]
התקופה המוסלמית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 643 לספירה נכבשה קירנאיקה על ידי הערבים בראשות החליף עומר בן אל-ח'טאב, ומאז נקראה בארקה על-שם העיר ההלניסטית שנהייתה לבירת המחוז. לאחר נפילת הח'ליפות היא שמרה על שם זה, כמסופחת למצרים על ידי הח'ליפות הפאטימית עד לסיפוחה על ידי האימפריה העות'מאנית בשנת 1517; בנגאזי ודרנה היו לערים המרכזיות.
התקופה המודרנית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1911 הקימה איטליה מושבה בשם החוף הרביעי, שכללה את אזור פזאן בדרום-מערב ואת טריפוליטניה בצפון-מערב. בשנת 1951 הפכה לוב לממלכה עצמאית, ובשנת 1969 הפכה ל"רפובליקה הערבית הסוציאליסטית הלובית" תחת שלטון הרודנות של מועמר קדאפי.
יהודי קרנאיקה בעת החדשה היו רובם אוכלוסייה ותיקה בני המקום, וחלקם הקטן, בעיקר בעיר טוברוק בני משפחות אמידות שחלקם הגיעו מאירופה ובעיקר מאיטליה. במלחמת העולם השנייה סבלו רדיפות והגליה ולחלופין שחרור והשבה למקומם בשלושה גלי כיבוש בידי הכוחות האיטלקים הפשיסטים והגרמנים הנאצים, ושחרור בידי הבריטים. בגל השחרור הראשון פגשו היהודים את חיילי הבריגדה העברית והדבר השפיע מאוד על הכיוון הציוני של האוכלוסייה היהודית. לאחר המלחמה סבלו היהודים מפרעות עם סיום המלחמה בשנת 1945, שוב בשנת 1949 אחרי הקמת המדינה, ושארית הנותרים שלא עלו לישראל סבלו מפרעות בעקבות מלחמת ששת הימים.
נציגות ישראלית רשמית לצורך קליטת העלייה מלוב נפתחה תחת המשטר הבריטי בשנת 1949 ועד לעצמאות המדינה רוב היהודים הועלו בארץ ויושבו במושבים של הפועל המזרחי.
האזור מאוכלס בשבטים המהווים קבוצה, שבשנות שלטונו של קדאפי, בניה נודו מהשלטון, ממשרות בכירות בשירות הציבורי ובצבא וממוקדי הכוח הכלכליים. עובדה זו גרמה לחבל להיות מוקד תסיסה כנגד שלטונו של קדאפי במהלך ההתקוממות בלוב.
אוכלוסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
גידול אוכלוסיית קירנאיקה לאורך השנים תאם את הגידול הכללי באוכלוסיית לוב.
| שנה | מספר תושבים | אחוז מאוכלוסיית לוב |
|---|---|---|
| 1954 | 291,236 | 27% |
| 1964 | 450,954 | 29% |
| 1973 | 661,351 | 29% |
| 1984 | 1,033,534 | 28% |
| 1995 | 1,261,331 | 26% |
| 2006 | 1,613,749 | 29% |
היהודים[עריכת קוד מקור | עריכה]
יהודי קרנאיקה בעת העתיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
.jpg)
על-פי המסורת התיישבו יהודים באל־ג'בל אל־אח'דר, בקירנאיקה שבלוב, זמן־מה לאחר חורבן בית ראשון במאה ה-6 לפנה"ס. העקבות הארכאולוגיים הראשונים של נוכחות יהודית בשטחי לוב של ימינו מתאימים למסורת זו: על חותם שנמצא בחורבות קירנה שבאזור האמור, מופיע כיתוב בעברית: "לעבדיו בן יש". לא ניתן לתארך את החותם במדויק, ולכן עלינו להתבסס על הידיעה שהעיר נוסדה במאה ה-7 לפנה"ס, ועל ההנחה שהחותם נוצר עד המאה ה-4 לפנה"ס, אז היה סוגו בשימוש.
יוסף בן מתתיהו מצטט מקורות לפיהם הציב תלמי הראשון – ששלט במצרים במאה ה-3 לפנה"ס – יהודים-לוחמים לשמירה על קירנה שבגבול ממלכתו.[8] הגירה נוספת לאזור התרחשה מספר דורות לאחר מכן – במאה ה-2 לפנה"ס, בעת שלטונו של אנטיוכוס אפיפנס בארץ ישראל. בתקופה זו חי היהודי יאסון מקירנה, שכתב סדרה בת חמישה כרכים, ואלו סוכמו בהמשך בספר מקבים ב. כמאה שנים לאחר מכן כתב סטראבון, המצוטט אצל יוסף בן מתתיהו, על חשיבות הנוכחות היהודית באזור:
"ארבעה (סוגי תושבים) היו בעיר, אנשי קירני: ... האזרחים... האיכרים... הגרים התושבים, ורביעי של היהודים. עם זה כבר חדר לכל עיר ועיר, ואין למצוא על־נקלה מקום בעולם הנושב שלא קיבל את הגזע הזה ואינו נתון לשלטונו.
— סטראבון, Historica Hypomnemata, אצל יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 14, סעיפים 115–118 (תרגום אברהם שליט)
על פי כתבי דיו קאסיוס, לאחר חורבן הבית השני, פרץ בשנים 115–117 בקירנאיקה מרד של היהודים ברומאים הידוע כמרד התפוצות. אש המרד הגיעה עד למצרים. היסטוריון מצרי מעיד על בריחה של יהודים אל ביצות הנילוס. הממשל הרומי הצליח לדכא את המרידות וחלק ניכר מאוכלוסיית היהודים באזור נהרג, נמכר לעבדים, או ברח לאזור המדבר בדרום המדינה. ממצאים ארכאולוגיים מהמאות ה־12 וה־13 המאפיינים יהודים נמצאו בהרי נפוסה, בדרום לוב.
יהודי קירנאיקה בעת החדשה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעיר דרנה שבקירנאיקה היה ספר תורה עתיק שהפך מוקד עליה לרגל, ומקור לסיפורי אגדה על תולדתיו. יום הילולה לספר תורה זה נקבע לערב ראש חודש אלול (כלומר יום לפני ראש החודש).[9]
בשנות מלחמת העולם השנייה והשואה, יהודי קירנאיקה היו נתונים למצב הפכפך, כיבוש חוזר ונשנה של האזור בידי האיטלקים ובני בריתם הגרמנים, ולעומתם צבאות בריטניה וארצות הברית. כאשר הכוחות הנאציים שלטו, הם השתמשו ברבעים היהודיים כמקום לתותחי נ"מ וכך חילות האוויר של בנות הברית הפציצו את האזור, החריבו בתי כנסת והרגו יהודים רבים. היה גם תיעוד של השחתת בתי עלמין ושימוש במצבות האבן לצורך ביצורים. בעת הכיבוש הגרמני הוגלו יהודי לוב למחנה ג'ארני, וחלקם הוגלו משם למחנות ההשמדה באירופה ושם נרצחו.[10]
בית הכנסת בעיר טוברוק חולל בזמן הכיבוש הפשיסטי, אך בדצמבר שנת 1940 כבשו הבריטים את קירנאיקה, ולאזור הגיעו חיילים ארצישראליים שהתקבלו בשמחה רבה כמושיעים בידי הקהילה היהודית בטוברוק.[11] בשנת 1941 כאשר האזור נכבש שוב בידי האיטלקים יהודי טוברוק גורשו מן העיר, ובשנת 1942 רוב בני העיר הוגלו למחנה הריכוז ג'אדו (Giado) בלוב.[12]
מתוך כ-2000 יהודי בנגאזי שרדו רק כמה מאות בסוף המלחמה.[13]
באביב ה'תש"ב (1942) הגברים של קהילת דרנה הוגלו בידי האיטלקים למחנה הריכוז ג'אדו שבלוב, ולקחו את ספר התורה העתיק איתם. יהודים אלו שוחררו שנה לאחר מכן בידי הבריטים וחזרו למקומם בדרנה עם ספר התורה. הספר הגיע ארצה אחרי מלחמת ששת הימים, דרך איטליה והוא כיום בבית כנסת שערי צדק בנתניה.[9]
קהילת יהודי טוברוק נוסדה רק עם כיבושה בידי איטליה בשנת 1911, ובה חיו בין היתר סוחרים יהודים אמידים בלא רובע מיוחד ליהודים, יהודי העיר גם לא שמרו על חזות יהודית, אלא התלבשו והסתפרו כאיטלקים, אך היו כולם דתיים כלומר שומרי מסורת, התפללו בבית הכנסת היחיד בעיר ושילמו את מיסיהם אליו.[12]
עם תום מלחמת העולם השנייה, גברה מאוד העוינות של האוכלוסייה המוסלמית ליהודים, וגם בממשל הבריטי המקומי, אולי מפני שחלק מן הקצינים שהוצבו בלוב היו קודם לכן בארץ ישראל המנדטורית והכירו את פעילות המחתרות נגדם.[14]
בתאריך 4 בנובמבר 1949 פרצו מהומות והפגנות בלבנון ובסוריה אשר כללו פרעות נגד היהודים שנותרו שם, והפגנות גדולות נגד מדינת ישראל החדשה. המהומות דווחו בהרחבה בתקשורת הערבית כמו בעיתון אל אהרם המצרי, ובעיתון המקומי אל לובי. באותה הזדמנות פרסמו את התוכניות שהוצעו לגבי ישוב היהודים בקירנאיקה ובמיוחד דברי רוזוולט לצ'רצ'יל במלחמת העולם השנייה. בעקבות זאת ערכו התושבים המוסלמים בטריפוליטאנה פרעות ביהודי הערים. בקירנאיקה נותר שקט, כי השבט השולט במקום שלט באוכלוסייה. בקרב יהודי לוב ואצל פלוגת החיילים הארצישראליים שהיו בטריפולי אותה שעה התקבלה הדעה שהמעשה היה פרי תכנון של קצינים עוינים ליהודים בצבא הבריטי, שלא התארגנו לכך בקירנאיקה.[14]
יהודי קירנאיקה הועברו בשנת 1949 לעיר טריפולי (לוב) שם שהו שנתיים ואז הועלו ארצה יחדיו ב"עליה הגדולה מלוב" עד סמוך לעצמאות לוב בסוף שנת 1951.[12] נותרו היהודים האמידים והעשירים, בעלי אזרחות איטלקית, אך בעקבות פרעות שנערכו לאחר מלחמת ששת הימים, ביולי 1967 נטשו אחרוני היהודים את לוב, והוציאו חלק מרכושם בדרכים עקלקלות כדי להימנע מהמגבלות של השלטון.[14]
ציטוט מדברי בן-גוריון: "גם כאשר גאתה העלייה מאוד, מעל ומעבר, לא היה ניתן להחזיר הגלגל לאחור, למרות הקשיים הרבים, שנערמו בקליטה בארץ".
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- קירנאיקה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Endgame in Tripoli, The Economist, Feb 24th 2011
- ^ East Libya declares self-government, Al Jazeera
- ^ Wire Staff, Eastern Libyan leaders declare semi-autonomy, CNN, March 7, 2012
- ^ Libya and the West: From Independence to Lockerbie, 2003
- ^ 1 2 Harry Thurston Peck, Harpers Dictionary of Classical Antiquities, Barca
- ^ יהודה ורומא, האוניברסיטה הפתוחה, כרך ד, יחידה 9 (כתבה: לאה רוט-גרסון), עמ' 89.
- ^ ראו בהרחבה #יהודי קירנאיקה
- ^ יוסף בן מתתיהו, נגד אפיון, מאמר שני, פרק ד: "וכאשר כבש את קיריני ורצה להכין את מלכותו גם ביתר ערי לוב, שלח אליהם אנשים יהודים לשבת".
- ^ 1 2 על ספר התורה "צגייר דרנה" (אתר לבלוב – ליהודי לוב)
- ^ יד ושם, יהודי לוב ובו קטע המוקדש לקירנאיקה.
- ^ החיילים הארצישראליים (אתר מוזיאון הלוחם היהודי)
- ^ 1 2 3 תולדות יהודי טוברוק באתר אור שלום לשימור והנחלת מורשת יהודי לוב.
- ^ ראו בהרחבה: קהילת יהודי בנגאזי
- ^ 1 2 3 פרעות בלוב