מדינה דו-לאומית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מדינה דו-לאומית היא מדינה שאוכלוסייתה כוללת שני לאומים משמעותיים בגודלם להם יש נציגות במוסדות השלטון על פי חוק ובאופן יחסי לגודלם (כגון בלגיה). זאת בניגוד למדינת לאום, שאוכלוסייתה המזוהה עם לאום אחד בלבד ויש זיקה בין השלטון לבין לאום זה, או מדינה רב-לאומית בה יש שלושה לאומים או יותר (כגון שווייץ).

במדינה דו-לאומית המדינה מתנהלת תוך נייטרליות בין הלאומים והמדינה מתייחסת אל הלאומים השונים באופן שווה.

על מנת שמדינה תחשב כמדינה דו-לאומית, הלאומיות חייבת להיות בעלת משמעות החורגת מהמשמעות הדמוגרפית, ובמדינה יש שתי קהילות נפרדות ומובחנות המקימות ביניהן דיאלוג. (אם יש מדרג היררכי בין הקהילות זו אינה מדינה דו-לאומית). כל לאום מנהל מערכת נפרדת ומקבילה של חינוך, תרבות, שפה ולעתים ממשל. השותפות לא חייבת להיות בין קהילות שוות לחלוטין, יכולה להיות שותפה זוטרה ושותפה בכירה אולם עיקרון השותפות חייב להישמר על מנת שהמדינה תחשב כמדינה דו-לאומית.

מדינה שבה יש רוב המאפשר למיעוטים להתקיים היא מדינת לאום אתנית עם מיעוטים.

בעבר, צ'כוסלובקיה הייתה מדינה דו לאומית, עד ששני הלאומים שבה נפרדו לשתי מדינות ריבוניות - צכיה וסלובקיה. יש המבקשים להפוך את ישראל למדינה דו לאומית המשותפת לפלסטינים וליהודים.

דוגמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מירון בנבנישתיכך הפכה ישראל למדינה דו-לאומית, באתר הארץ

P parthenon.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא מדע המדינה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.