מהפכת הנאו-בעת'

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מהפכת הנאו-בעת' היא מהפכה פנים מפלגתית אשר נערכה כאשר הנאו-בעת', הפלג השמאלני והמרכסיסטי של מפלגת הבעת' בסוריה, השתלט בהפיכה אלימה על סוריה על חשבון הפלג הימני של המפלגה. ההפיכה התרחשה בפברואר 1966, כאשר מי שהוביל אותה הוא סלאח ג'דיד בראש חבורת אנשי צבא בכירים, כנגד השליט דאז אמין אל-חאפט'. לאחר ההפיכה הוביל ג'דיד שורת רפורמות, שכללו הלאמות ומדיניות מרכסיסטית נגד בעלי האדמות המסורתיים. כמו כן ג'דיד ביצע טיהורים נרחבים בתוך הצבא והמנהל האזרחי בסוריה, והציב את תומכיו בתפקידי מפתח שונים. לאחר שההפיכה נערכה, חלו שינויים בשלטון: מונה נשיא וראש ממשלה מהמנהיגות הישנה האליטיסטית – האשם אל-אתאסי אשר היה ראש הממשלה כבר ב-1928, שהיו מנהיגי בובה בידי הדמויות הצבאיות. כמו כן הפרלמנט המשיך לפעול כשהוא מחוסר סמכויות, וכך נשמרת חזות של משטר דמוקרטי.

תומכי ג'דיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'דיד נעזר בהפיכתו בגורמים דרוזים, סונים (סוידאני), ועלאוים (חאפט' אל-אסד). חאפט' אל-אסד נבחר להיות שר ההגנה, לאחר שהיה מפקד חיל האוויר- החיל החזק ביותר במדינה. חרף היותו סוני, סוידאני היה קצין צבאי שהושפע מאוד מהאידאולוגיה המרכסיסטית, ועל כן התאים מאוד לתפיסת הנאו-בעת'. הוא קיבל את תפקיד הרמטכ"ל לאחר ההפיכה. הקבוצה השליטה שעולה היא מלכתחילה מאוד מפוצלת, הן מבחינה עדתית והן מבחינה אידאולוגית.

אידאולוגית הנאו-בעת'[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניגוד לבע'ת הישן (הימני), אשר היה בנוי בעיקר מקבוצות בורגניות ומשכילות, הנאו-בעת' היה מורכב משכבות אוכלוסייה נמוכות אשר הגיעו מהאזור הכפרי. על כן, התפיסה המרכסיסטית הייתה הרבה יותר חריפה, נוטה למעשים קיצוניים ומיליטנטיים על מנת לקדם את ההפיכה השוויונית. 'הקבוצות הישנות' דיברו על סוציאליזם כעל צדק סוציאלי, שוויון, ריכוזיות. הנאו-בעת' דיבר במונחים מרכסיסטיים מהפכניים, על תפיסה מדעית לכאורה של צדק אבסולוטי ודטרמיניזם מעמדי, ועל כן הסוציאליזם וההלאמות נעשו בצורה חדה יותר ורבה יותר. הבעת' הישן היה נאמן לאסלאם ואף הציב את הדת כחלק חשוב מן הערביות, ולעומתו הנאו-בעת' לא היה טולרנטי לאסלאם, דגל בגישור על-עדתי ועל-דתי בחברה – למצוא את הדבק החילוני בחברה הסורית ולהוציא את הדת מהלכסיקון. הבעת' הישן היה הרבה יותר פאן-ערבי, ואילו הבעת' החדש הלך יותר לכיוון של 'סוריות', כאשר הם רואים את ביסוס סוריה כשלב ראשון לפני הגשמת החזון הפאן-ערבי.

השוואת חוקות הבעת' של 1950-1964 לחוקה של 1969[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1950 ו-1953, בחוקה יש משפט שאומר: "דת נשיא הרפובליקה היא דת האסלאם". ב-1964 תחת חאפט' אמין המשפט נותר. ב-1969 המשפט מוחלף, ונהיה: "חכמת המשפט האסלאמי היא מקור ראשי לחקיקה", מה שמותיר מקום למקורות אחרים חוץ אסלאמיים לחקיקה. כמו כן שבועת הנשיא משתנה: ב-1953-1964, השבועה היא בשם "אללה אכבר", וב-1969 השבועה היא "אני נשבע בכבודי ובאמונתי". אנו רואים משינויים אלה את ההבדל בגישה בין הבעת' הישן לבין הנאו-בעת', ואת ירידת כוחם של הסונים.

מדיניות הבידוד של ג'דיד בעולם הערבי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'דיד הדגיש את הסוריות על חשבון הפאן ערביות. תחילה, הוא עשה הכול על מנת להתקרב לברית המועצות ובהתחלה גם למצרים. כמו כן, החל מ-1967 התחיל תהליך של הסתה פנימית נרחבת כנגד ישראל, כאשר הוא ניסה להסיט את תשומת הלב מהבעיות הפנימיות. במלחמת ששת הימים סוריה הוכתה בצורה קשה ביותר, כאשר רמת הגולן אבדה לטובת הישראלים, וסוריה ביקשה הפסקת אש. לאחר המלחמה, סוריה החרימה את ועידת חרטום בה העולם הערבי החליט על מדיניותו כלפי ישראל, כאשר היא מאשימה את שאר העולם הערבי בנקיטת יד רכה מדי כלפי ישראל-והחל משלב זה סוריה נמצאה בבידוד בעולם הערבי.

ג'דיד תמך בהתארגנויות של הפליטים הפלסטינים בתוך ארצו, והחשובה ביותר – א-צאעקה (מכת-ברק בערבית). הארגון מוקם למעשה על ידי מפלגת הבעת', והוא כלי בידי השלטון כנגד מדינת ישראל.

המאבק בין ג'דיד לאסד ועליית אסד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים הראשונות ג'דיד vצליח לעמוד בשלטון, ואף בלם ניסיון הפיכה של הדרוזים בתוך הבעת'. האתנו פוליטיקה היא הדבר המרכזי בסוריה, והעלאוים נמצאו בשלטון מרגע זה. אולם, נוצר קונפליקט פנים-עלאוי בין אסד לבין ג'דיד. אסד לא אהב את המקום המבודד של סוריה בתוך העולם הערבי, והתחיל לנקוט מדיניות סמויה של מינוי נאמנים לתפקידי מפתח בצבא, לדוגמה- מוסטפא תלאס מונה לרמטכ"ל. מבחינה אידאולוגית, ג'דיד שם את הסוציאליזם במרכז על חשבון הפאן ערביות ואפילו על חשבון הצבא, ואילו אסד אמר שצריך לחזק את הצבא ושם במרכז את המאבק נגד ישראל, וכי חייבים לחזק את הקשרים הבין ערביים על מנת להצליח בעמידה האיתנה מול ישראל.

ב-1969 אסד ביצע הפיכה ראשונה ותפס את השלטון, אולם תחת לחץ של ברית המועצות הסכים להחזיר לג'דיד את השלטון. ב-1970 התרחש ספטמבר השחור, והתעורר ויכוח בין אסד לג'דיד- ג'דיד רצה להיכנס לירדן ולעזור לפלסטיניים, והצבא אכן נכנס, אך אסד מנע את תמיכת חיל האוויר הסורי ואפשר את ניצחון ההאשמים כנגד הסורים והפלסטינים. ועידת מפלגה החליטה לגרש את אסד מן השלטון, מה שהביא את אסד לבצע הפיכה ולתפוס את השלטון- והפעם לתמיד.