מוות של דיו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מוות של דיו
Tintentod
עטיפת הספר בעברית
עטיפת הספר בעברית
מידע כללי
מאת קורנליה פונקה
איורים קורנליה פונקה עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת המקור גרמנית
סוגה פנטזיה, רומן חניכה
הוצאה
הוצאה Germany Cecilie Dressler
תאריך הוצאה 2007
הוצאה בעברית
הוצאה סדרת מרגנית
תרגום חנה לבנת
מספר עמודים 657
סדרה
סדרת ספרים לב של דיו
ספר קודם כשף של דיו
ספרי ספין אוף The Color of Revenge
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מוות של דיוגרמנית: Tintentod) הוא ספר פנטזיה לצעירים פרי עטה של קורנליה פונקה. הספר יצא לאור בשנת 2007 ובעברית בשנת 2012 בתרגומה של חנה לבנת. זהו הספר השלישי בטרילוגיית "לב של דיו", והוא ממשיך את הספרים "לב של דיו" ו"כשף של דיו".

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העלילה מתחדשת כמה שבועות לאחר הנקודה שבה "כשף של דיו" עצר; במשימה של פאריד ומגי להשיב את אצבע אבק, שמת בסוף "כשף של דיו", בחזרה לחיים.
ב"מוות של דיו" אנחנו פוגשים שוב את ראש פתן המושחת, שליט חלקו הדרומי של עולם הדיו, כעת בן אלמוות אך נרקב לאיטו. אנחנו פוגשים גם את גיסו, השרוך, מלך אומברה, ואת יד ימינו הנאמן, החלילן, השולטים בעיר אומברה ובכפרים הקטנים שמסביבה. הם מכבידים את המיסים ובוזזים את הכפרים ככל שידם משגת. שלושת החברים למשפחת פולכארט, מגי, רזה ומורטימר, יחד עם הילד שעתיד להיוולד למשפחתם, מתגוררים במשק שליו ונטוש שמזמן נשכח מעיני אחרים. פאריד, שוויתר על האש שלו בעקבות המוות של אצבע אבק, עובד בשביל אורפיאוס, שמתעשר מיום ליום. אורפיאוס מתייחס אליו כמו לעבד, מבטיח לקרוא את אצבע אבק המת בחזרה לחיים. פנוליו, הסופר, מוותר על הכתיבה בתחילת הספר והופך יותר ויותר שיכור וסנילי. הוא נרגז מאד לנוכח כל השינויים שאורפיאוס מכניס בספר ומהשאלות הבלתי-פוסקות שלו על הנשים הלבנות. אומברה נמצאת תחת איום מתמיד מצד אנשיו של ראש פתן, שהרגו כמעט כל זכר בוגר בעיר וחוטפים ילדים על בסיס קבוע על מנת להעביד אותם במכרות. האדם היחיד שעומד בדרכם הוא העורבני הכחול האגדי, שודד שיצר פנוליו בסדרת שירים שכתב בהשראת דמותו של מו, שעכשיו "תקוע" בתור העורבני הכחול ומסובך בצרות יותר מאי פעם.

בינתיים, אורפיאוס, שכופה על הסיפור שינויים בלי סוף, מצליח לארגן פגישה בבית הקברות של השודדים כדי שהעורבני הכחול יחזיר את אצבע אבק לחיים וימות בתהליך. מו מסכים ומזמן את הנשים הלבנות, שמביאות אותו אל עולם המתים לפרק זמן לא ידוע שמתברר בהמשך כשלושה ימים. בזמן הזה, מגי מאמינה שאביה מת ורותחת מכעס הן על פאריד והן על אמה, רזה. בעולם המתים, מו פוגש את המוות בכבודו ובעצמו, שעושה איתו עסקה: המוות ישחרר מאחיזתו את אצבע אבק וגם את מו, בתנאי שמו יסיים את מה שהתחיל ויכתוב את שלוש המילים בספר הלבן, הספר שעושה את ראש פתן לבן אלמוות. אם הוא ייכשל, המוות ייקח אותו, את אצבע אבק, ואת מגי, מאחר שהיא הייתה מעורבת חלקית בכריכת הספר הלבן. מו מתעורר מעולם המתים ומביא איתו את אצבע אבק. כעת שניהם עשויים כמעט ללא חת, פניו של אצבע אבק אינן מצולקות עוד, ושניהם הפכו לבלתי נפרדים.

מו מוצא את עצמו נהנה מתפקיד העורבני הכחול, ואין לו כוונה לעזוב את עולם הדיו למרות הפצרותיהן של מגי ורזה. מגי מוצאת את עצמה מתרחקת יותר ויותר מפאריד, ולבה נמשך אחר נער אחר בשם דוריה, חבר במחנה השודדים של הנסיך השחור. העלילה ממשיכה כשכמעט כל ילדי העיר אומברה נחטפים בידי החלילן, שמאיים לקחת אותם אל המכרות, שם ימותו בוודאות. מו, שידוע כעת כמעט אך ורק בתור העורבני הכחול, לא יכול לקבל זאת ומשחרר אותם תוך שהוא מסגיר את עצמו בתמורה. הוא מגלה שבתו של ראש פתן, ויולאנטה, הידועה בתור "המכוערת", דווקא נמצאת בצד שלו. היא מבריחה אותו בבטחה אל מחנה השודדים בעודה מסתירה את נאמנויותיה מהחלילן ומבנה הצעיר יאקופו, הנאמן לראש פתן ומעריץ את החלילן. החלילן נשלח לרדוף אחר הילדים. השרוך רודף אחר להקת השודדים, אך פנוליו מציל אותם כשהוא כותב על קינים ענקיים של בני אדם בצמרות העצים.

מו מתגנב בחשאי עם אצבע אבק ועם ויולאנטה ולגיון החיילים-ילדים שלה אל המצודה שבאגם, שם מוחזק הספר הלבן. בינתיים, אורפיאוס מעמיד את עצמו לשירותיו של ראש פתן בתקווה שהוא בוחר בצד המנצח, אבל הוא לא, כי למו יש כמה תכסיסים בשרוול. בנוסף, הוא סובל מביקוריה המעיקים של מורטולה, שאיבדה את שפיותה ועדיין מנסה להשיב לחיים את בנה המת, קפריקורן. העורבני הכחול ואצבע אבק נתקלים בקשיים במצודה, והתוכניות שלהם משתבשות. מו, אצבע אבק, ובריאנה – בתו של אצבע אבק – כולם נכלאים בסופו של דבר. למען שלומה של בריאנה, אצבע אבק בוגד לרגע במו. בנקודה הזו, רזה מגיעה בצורת סנונית, מצילה את מו מלאבד את שפיותו ומחדשת את נאמנותו של אצבע אבק. רזה ואצבע אבק מחפשים לשווא אחר הספר הלבן בזמן שהעורבני הכחול, שנלכד שוב בידי החלילן, עובד על יצירת ספר לבן חדש עבור ראש פתן. יאקופו בוגד בסבו, ראש פתן, ונותן למו את הספר הלבן המקורי כדי שיוכל לכתוב בו את שלוש המילים ובכך להרוג את ראש פתן.

"מוות של דיו" מסתיים כשאורפיאוס, שמוצא את עצמו בצד המפסיד, נס אל ההרים שבצפון, פנוליו חוזר לכתוב שוב, ופאריד מחליט לנדוד עם כוח האש המחודש שלו ושואל את מגי אם תצטרף אליו. מגי, שכעת מאוהבת בדוריה, נפרדת ממנו לשלום ומאחלת לו בהצלחה בדרכו. ויולאנטה, שכעת ידועה בכינוי "רבת החסד", הופכת לשליטתה של אומברה, וילד חדש נולד למשפחת פולכארט בעולם הדיו, ילד שמשתוקק לבקר בעולם שבו נולדו הוריו ואחותו, עולם שבו יש כרכרות חסרות סוסים ומכונות מעופפות.

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

"מוות של דיו" התקבל בביקורות מעורבות עד שליליות. בביקורת של ה"פאבלישרס וויקלי" (אנ') נכתב: "השאלות המטא-בדיוניות המעניינות – האם אנחנו יכולים לשנות את ייעודנו? לעצב את גורלנו בידינו? – נרמסות תחת ההתרחשויות המסוכנות הרודפות זו את זו בקצב מסחרר, ובכל זאת הנבלים לא מממשים את מלוא הפוטנציאל שלהם. ומה שעוד יותר מאכזב הוא שמגי, שהכרנו בספרים הקודמים כנערה נחושה ולוחמת, שנמצאת ממש בתחילתו של גיל ההתבגרות, לא עושה הרבה חוץ מלבחור בין שני מחזרים. נראה שפונקה שכחה שהספר הראשון בסדרה יועד במקור לילדים".[1] הביקורת של "קירקוס רוויוז" (אנ') הייתה מעט חיובית יותר ונאמר בה ש"פונקה מספרת את הסיפור בצורה מרתקת כתמיד", אך גם הם הסכימו ש"נראה שהקהל הטבעי של הסאגה המהורהרת הזאת הוא בני נוער ומבוגרים, ולא אותם ילדים שגמעו בשקיקה את 'לב של דיו'".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]