רומן חניכה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

רומן חניכהגרמנית: Bildungsroman), נקרא בעברית לעתים גם "רומן התחנכות", הוא סוגה ספרותית שהתפתחה בתקופת הנאורות בגרמניה. המונח נטבע על ידי הפילולוג הגרמני יוהאן קרל סימון מורגנשטרן (Morgenstern) בהתייחסותו לספרו של גתה "וילהלם מייסטר" (1795 - 1796), שנחשב לספר הראשון בסוגה זו. רומן החניכה עוסק בהיבטים הפסיכולוגיים, המוסריים והחברתיים של התבגרות הגיבור.

מאפיינים של רומן החניכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לרומן החניכה הקלאסי מיוחסים מספר מאפיינים:

  • הרומן מתאר את חיי הגיבור מילדותו ועד בגרותו.
  • קיימת סיבה ליציאתו של הגיבור למסע. אי שביעות רצון הנובעת מאובדן או אסון אחר מונעים אותו מלחיות בחיק משפחתו.
  • תהליך ההתבגרות הוא ארוך, קשה והדרגתי. התהליך כרוך בהתנגשות מתמדת בין מאוויי הגיבור לבין הסדר החברתי.
  • בסופו של דבר הגיבור מקבל את ערכי החברה ומשתלב בתוכה.

החל מסביבות תחילת המאה ה-20 עברה סוגת רומן החניכה שינויים והתפתחויות. למשל, ביותר ויותר רומני חניכה, תהליך גדילת הגיבור והשתלבותו בחברה אינו מגיע לידי השלמה. כך לדוגמה ב"תוף הפח" של גינטר גראס, "דמיאן" של הרמן הסה, "מוטל בן פייסי החזן" של שלום עליכם או "ספר הדקדוק הפנימי" של דויד גרוסמן. תופעה זו בסוגת רומן החניכה לעתים מכונה "אנטי-בילדונגסרומן", ולעתים נתפסת כהתפתחות בתוך מסגרת הסוגה, בהתאם לרוח הזמן.

דוגמאות נבחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]


P literature.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא ספרות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.