רומן חניכה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

רומן חניכהגרמנית: Bildungsroman), נקרא בעברית לעתים גם "רומן התחנכות", הוא סוגה ספרותית שהתפתחה בתקופת הנאורות בגרמניה. המונח נטבע על ידי הפילולוג הגרמני יוהאן קרל סימון מורגנשטרן (Morgenstern) בתייחסותו לספרו של גתה 'וילהלם מייסטר' (1795-96), שעד היום נחשב לספר הראשון בסוגה זו. רומן החניכה עוסק בהיבטים הפסיכולוגיים, המוסריים והחברתיים של התבגרות הגיבור.

מאפיינים של רומן החניכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לרומן החניכה הקלאסי מיוחסים מאפיינים שונים:

  • הרומן מתאר את חיי הגיבור מילדותו עד בגרותו.
  • קיימת סיבה ליציאתו של הגיבור למסע. אי שביעות רצון הנובעת מאבדן או אסון אחר מונעים אותו מלחיות בחיק משפחתו.
  • תהליך ההתבגרות הוא ארוך, קשה והדרגתי. התהליך כרוך בהתנגשות מתמדת בין מאוויי הגיבור לבין הסדר החברתי.
  • בסופו של דבר הגיבור מקבל את ערכי החברה ומשתלב בתוכה.

החל מסביבות תחילת המאה העשרים עברה סוגת רומן החניכה שינויים והתפתחויות. למשל, ביותר ויותר רומני חניכה, תהליך גדילת הגיבור והשתלבותו בחברה אינו מגיע לידי השלמה. כך לדוגמה ב"תוף הפח" של גינטר גראס, "דמיאן" של הרמן הסה, "מוטל בן פייסי החזן" של שלום עליכם או "ספר הדקדוק הפנימי" של דויד גרוסמן. תופעה זו בסוגת רומן החניכה לעתים מכונה "אנטי-בילדונגסרומן", ולעתים נתפסת כהתפתחות בתוך מסגרת הסוגה, בהתאם לרוח הזמן.

דוגמאות נבחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

P literature.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא ספרות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.