מוזיאון השואה במונטריאול
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
מוזיאון להנצחת זכר השואה  |
| כתובת |
5151, chemin de la Côte-Sainte-Catherine, Montréal (Québec), H3W 1M6 |
| מיקום |
Côte-des-Neiges–Notre-Dame-de-Grâce |
| מדינה |
קנדה |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ?–1979 |
| תאריך פתיחה רשמי |
1979 |
| קואורדינטות | 45°29′21″N 73°38′11″W / 45.4891°N 73.6365°W |
|
museeholocauste | |
 | |
  | |
מוזיאון השואה במונטריאול (בצרפתית: Musée de l'Holocauste Montréal) הוא מוזיאון הממוקם במונטריאול, קוויבק, קנדה. הוא מוקדש להסברה וחינוך בנושא השואה, תוך רגישות לסכנות האוניברסליות של אנטישמיות, גזענות, שנאה ואדישות.[1] המוזיאון נוסד בשנת 1979 כמרכז הזיכרון לשואה במונטריאול והוא מוזיאון השואה הראשון והיחיד המוכר בקנדה.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
המרכז להנצחת השואה במונטריאול נוסד בשנת 1979 על ידי חברי אגודת ניצולי הדיכוי הנאצי וצעירים מקהילת יהודי מונטריאול.[2]
הוא נפתח במיקומו הנוכחי בבניין שירותי הקהילה היהודית (כיום CJA). המרכז שימש כמוזיאון עם תערוכת קבע ומרכז הנצחה.[3]
לאחר מלחמת העולם השנייה, מהגרים יהודים התיישבו במונטריאול, מה שהפך אותה לאוכלוסיית ניצולי השואה השלישית בגודלה בעולם ביחס לתושביה אחרי ישראל וניו יורק.[4] המרכז התבלט בזכות האוסף שלו הכולל חפצי אמנות ועדויות בעיקר של ניצולים מקומיים.
בשנת 2003 עבר המרכז שיפוץ במימון מענקים ממשלתיים ותרומות פרטיות וחברות כדי להרחיב ולשפר את האוסף הקיים. המרכז השיק את תערוכת הקבע הנוכחית, "ללמוד, להרגיש, לזכור".
ב-2010 הוציא הבמאי קרל לבלאן את הסרט התיעודי "לב אושוויץ", המבוסס על הספר בצורת לב המוצג במוזיאון. הסרט משחזר את ההיסטוריה של הספר ואת סיפוריהן של הנשים החתומות עליו.[5] מאוחר יותר הוא פרסם את "Artefact" ב-2012, סיפור בדיוני בהשראת הספר.
בשנת 2013 פותחה למוזיאון אפליקציה חינמית למכשירים אלקטרוניים וסמארטפונים בפלטפורמות אפל ואנדרואיד. האפליקציה משמשת בתערוכת הקבע וככלי חינוכי לכיתות שאינן יכולות לבקר במוזיאון. הוא מספק מידע מעמיק נוסף על הנושאים והאובייקטים המוצגים בתערוכה. מסכי מגע אינטראקטיביים הכוללים מפות וקווי זמן נוספו ב-2014 כדי לחדש את התערוכה.[6]
בשנת 2016 שונה שמו של המרכז ל"מוזיאון השואה במונטריאול" כדי לחזק את פתיחותו לציבור ואת המנדט שלו כמוזיאון השואה היחיד בקנדה.[7]
אוסף[עריכת קוד מקור | עריכה]
רוב אוסף המוזיאון מורכב מחפצי אמנות שנתרמו על ידי ניצולי שואה מקומיים וצאצאיהם.
עד כה מונה אוסף חפצי האמנות של המוזיאון למעלה מ-12,900 חפצים הקשורים לחיים לפני, במהלך ואחרי השואה, כאשר 85% מהאוסף עבר דיגיטיזציה.
מעל 100 חפצי אמנות מרכזיים מהאוסף מוצגים באתר האינטרנט של המוזיאון ובבסיס הנתונים של חפצי אמנות קנדה.[8] למעלה מ-4,000 חפצי אמנות נגישים באופן דיגיטלי דרך רשת המורשת היהודית הקנדית. חפצים בולטים באוסף כוללים כד המכיל אפר מאושוויץ-בירקנאו המוצג בתצוגה קבועה בחדר ההנצחה של המוזיאון, ואת "הלב מאושוויץ", ספר בצורת לב עם איחולים ליום הולדת שהכינו קבוצת נשים צעירות באושוויץ. הלב ניתן לאישה בשם פאניה פינר, שהבריחה אותו ממחנה הריכוז ולבסוף תרמה את הספר למוזיאון.[9]
המוזיאון מחזיק גם באוסף ההיסטוריה בעל-פה הגדול ביותר של סיפורי ניצולי שואה בקנדה. התוכנית להיסטוריה בעל פה של המוזיאון החלה בשנת 1994. מאז המוזיאון תיעד וארכיון למעלה מ-800 תולדות בעל פה, והוא ממשיך לעשות זאת. בשנת 2016, הוא השתתף בפרויקט היסטוריה בעל פה של אוסף קנדה שאיחד יותר מ-1,250 עדויות של ניצולי שואה ברחבי קנדה ושמר אותן בארכיון ההיסטוריה החזותית של קרן השואה של אוניברסיטת דרום קליפורניה.[10]
תערוכות[עריכת קוד מקור | עריכה]
תערוכת קבע[עריכת קוד מקור | עריכה]
To Learn, To Feel, To Remember היא תערוכת הקבע הנוכחית שהוצגה עם השיפוץ ב-2003. כשהושק הוא הציג 418 חפצים, 372 תצלומים ו-10 תחנות וידאו.[11] הוא נועד לשקף את התרבות וההיסטוריה היהודית באירופה לפני המלחמה, את הרס החיים היהודיים בתקופת הנאצים והשואה, וכיצד הניצולים שהיגרו למונטריאול וקנדה בנו מחדש את חייהם.
תערוכות נודדות[עריכת קוד מקור | עריכה]
United Against Genocide: Understand, Question, Prevent שמטרתו ללמד את הציבור על רצח עם, השלכותיו וכיצד למנוע אותו. התערוכה בוחנת את קווי הדמיון וההבדלים בין רצח העם הארמני, רצח העם הקמבודי, רצח העם של הטוטסי ברואנדה והשואה באמצעות עדויות, ראיונות וארכיונים.[12]
"ובשנת 1948 באתי לקנדה": השואה בשישה תאריכים מתמקדת בשישה תאריכים מרכזיים של השואה, מעליית המפלגה הנאצית לשלטון ועד לשחרור מחנות הריכוז. יש גם דגש על תגובתה של קנדה לשואה וחיי הניצולים בקנדה. בתערוכה נעשה שימוש בחפצי אמנות מאוסף המוזיאון ובעדויות של ניצולי מונטריאול.[13]
תערוכות וירטואליות[עריכת קוד מקור | עריכה]
במוזיאון שלוש תערוכות וירטואליות הזמינות בחינם באינטרנט.
Building New Lives עוקב אחר סיפוריהם של פליטים יהודים בקנדה לאחר מלחמת העולם השנייה ותרומתם לחברה כשהם הפכו את הקהילות בקנדה לביתם.[14]
United Against Genocide: Understand, Question, Prevent תצוגה הבוחנת את קווי הדמיון וההבדלים בין רצח עם כדי לחנך על השלכותיו ומניעתן.
סיפורי חיי השואה שמציגים ביוגרפיות ועדויות וידאו של ניצולי שואה.[15]
תוכניות[עריכת קוד מקור | עריכה]
מדי שנה מארגן המוזיאון מספר אירועים הפתוחים לקהל, לרבות הנצחה שנתית של יום השואה[16] וליל הבדולח[17] בהשתתפות ניצולים, חברי הקהילה היהודית ונכבדים. הוא גם מנציח את רצח העם של הצוענים במלחמת העולם השנייה ויום השואה הבינלאומי.
הנצחת רצח העם של רומא נערכה לראשונה בשנת 2016 בשיתוף עם "Romanipe", עמותה מקומית הנלחמת בדעות קדומות נגד צוענים ודוגלת בקנדה להכיר ברצח העם של הצוענים.[18]
המוזיאון מארגן גם אירועים לציבור המחנכים לשואה ולנושאים עכשוויים של זכויות האדם עם דוברים אורחים, סרטים, סדנאות ועדויות ניצולי שואה.[19]
חינוך ומשאבים[עריכת קוד מקור | עריכה]
המוזיאון מפתח מספר משאבים חינוכיים למורים בנושאי שואה וזכויות אדם.[20] כלים פדגוגיים, המופקים בשפות אנגלית ובצרפתית וזמינים בחינם באתר האינטרנט שלה.[21]
המוזיאון מארגן גם כנס דו-שנתי לסיוע והכשרת מחנכים בהוראה על השואה וזכויות האדם. בשנת 2017, המוזיאון קיבל מענק מקרן האינטראקציה של ממשלת קנדה לפרויקט מעבר לחומות של מוזיאון השואה במונטריאול. הפרויקט, בשיתוף עם אגודות מורים, אוניברסיטאות, מרכזי חינוך לשואה, פדרציות יהודיות והמוזיאון הקנדי לזכויות אדם, מספק למחנכים במחוזות שונים כלים ללמד על השואה, רצח עם וזכויות אדם.[22]
תפקידים ציבוריים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מאז 2012, המוזיאון נוקט בעמדות פומביות בתקשורת במטרה לנקוט עמדה בנושאים הקשורים לתולדות השואה וזכויות אדם הנוגעות לאזרחים קנדיים. הנהלת המוזיאון מוציאה הצהרות, מארגנת אירועים ושומרת על נוכחות ברשתות חברתיות במטרה לקדם גיוון ומודעות ציבורית על ידי גישור על הפער בין העבר להווה.[23]
עבודה עם ארגוני זכויות אדם וקבוצות מיעוטים היא דרך נוספת שבה המוזיאון מתייחס לנושאים עכשוויים. המוזיאון נטל על עצמו תפקיד פעיל בתמיכה בזכויות פליטים באמצעות הצהרות בתקשורת ואירועים.[24]
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של מוזיאון השואה במונטריאול- Virtual Exhibitions
- Artefacts
- Educational Resources
- Canadian Jewish Heritage Network
מוזיאון השואה במונטריאול, ברשת החברתית פייסבוק
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "Remember Us - Holocaust Memory | Montreal Holocaust Museum". Montreal Holocaust Museum. נבדק ב-2018-07-26.
- ^ Kamins, Toni (1979-09-19). "Canada's First Holocaust Memorial". Jewish Telegraphic Agency. נבדק ב-2019-08-15.
- ^ Bialystok, Franklin (2000). Delayed Impact: The Holocaust and the Canadian Jewish Community. McGill-Queen's University Press. pp. 190–194. ISBN 9780773537514.
- ^ MICHELLE MacAFEE, Stories, worn toys mark Holocaust museum, The Globe and Mail, 31 במאי 2003
- ^ "The Heart of Auschwitz". CBC - George Stroumboulopolous Tonight. 2 במאי 2011. נבדק ב-2018-07-26.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "The Montreal Holocaust Memorial Centre". www.federationcja.org. נבדק ב-2018-07-26.
- ^ A Year of New Beginnings - Annual Report
- ^ "Objects from the Holocaust | Montreal Holocaust Museum". Montreal Holocaust Museum (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2018-07-26.
- ^ Peritz, Ingrid (20 באוקטובר 2010). "The Heart from Auschwitz: Humanity in a sea of horror". The Globe and Mail. נבדק ב-2018-07-26.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Canada's 2017 Country Report to the International Holocaust Remembrance Alliance (IHRA) - Canada.ca". Canadian Heritage (באנגלית). נבדק ב-2018-07-26.
- ^ "Moving Ceremony Marks Opening of Room in Montreal Holocaust Museum | Jewish Telegraphic Agency". Jewish Telegraphic Agency (באנגלית אמריקאית). 6 ביוני 2003. נבדק ב-2018-07-26.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ New Montreal Holocaust Museum exhibit explores genocide, and how to prevent it, The Canadian Jewish News, 25 ביוני 2018
- ^ "Exposition sur l'Holocauste: Une "pertinente" leçon d'histoire au Musée régional de la Côte-Nord - Le Nord-Côtier". Le Nord-Côtier (בצרפתית). 2017-01-21. נבדק ב-2018-07-26.(הקישור אינו פעיל, April 2020)
- ^ Marchand, Laura (2018-03-30). "Arriving on Passover, a Holocaust survivor built a life in Montreal | CBC News". CBC (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2018-07-26.
- ^ "About". Holocaust Life Stories (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2018-07-26.
- ^ Cohen, Mike (2011-05-01). "Surprise appearance at Yom Hashoah by Premier Charest". The Suburban. נבדק ב-2018-07-26.
- ^ Derfel, Aaron (2014-11-10). "More than 600 people mark 76th anniversary of Kristallnacht". Montreal Gazette (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2018-07-26.
- ^ Arnold, Janice (2016-08-03). "Holocaust centre joins effort to recognize Roma genocide". The Canadian Jewish News (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2018-07-26.
- ^ "International Holocaust Remembrance Day honoured at Montreal museum | CBC News". CBC (באנגלית אמריקאית). 2018-01-28. נבדק ב-2018-07-26.
- ^ "Montreal Holocaust Memorial Centre | The History Education Network". The History Education Network (באנגלית). נבדק ב-2018-07-26.
- ^ "Resources & Training about the Holocaust | Montreal Holocaust Museum". Montreal Holocaust Museum (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2018-07-26.
- ^ Goldenberg, Joel (2017-11-01). "Housefather announces funding for new Montreal Holocaust Museum project". The Suburban (באנגלית). נבדק ב-2018-07-26.
- ^ Fogg, Sarah; Licop, Audrey. "Taking a Stand - The Montreal Holocaust Museum". Muse. Canadian Museums Association. January/February 2018: 36–42.
- ^ "What can we do?". Holocaust Remembrance Blog (באנגלית אמריקאית). 2017-05-17. נבדק ב-2018-07-26.