מזייפי המטבעות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Gnome-edit-clear.svg
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: ויקיזיציה.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית.
מזייפי המטבעות
Les faux-monnayeurs
מזיפי המטבעות.jpg
מידע כללי
מאת אנדרה ז'יד
שפת המקור צרפתית
סוגה רומן
מקום התרחשות פריז עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה
תאריך הוצאה 1925
מספר עמודים 281
הוצאה בעברית
הוצאה הוצאת סימן קריאה
תאריך 1977
תרגום יהושע קנז
פרסים
רשימת 100 הספרים של המאה של לה מונד עריכת הנתון בוויקינתונים
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית 001906911, 001921865
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

כללי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מזייפי המטבעותצרפתית: Les faux-monnayeurs) הוא רומן צרפתי משנת 1925 מאת אנדרה ז'יד, אשר פורסם לראשונה ב-Nouvelle Revue Française. התרגום העברי נעשה בידי יהושע קנז. מבחינות רבות, ספר זה נחשב כמבשר ה"רומאן החדש".

מזייפי המטבעות מציג מספר ניכר של דמויות גברים הומוסקסואלים או ביסקסואלים - המתבגר אוליבייא, ברנאר, עמיתיו ללימודים גונתראן ופיליפה, ולבסוף הסופר המבוגר קומטה דה פאסוואן, ואדואר הנדיב. חלק חשוב מהעלילה הוא תיאור אפשרויות מערכות יחסים הומו-אירוטיות שליליות או חיוביות.

עם הופעתו זכה הרומן לקבלת פנים צוננת, ככל הנראה בשל התמות ההומוסקסואליות והמבנה הבלתי רגיל שלו, לתקופתו. עם זאת, הרומן זכה למוניטין בשנים שלאחר מכן ובאופן כללי נחשב כיצירת מופת בקאנון המערבי של הספרות.

הכנת הרומן, הכולל מכתבים, גזירי עיתון וחומרים אחרים, תועדה על ידי ז'יד בשנת 1926 ב-"Journal of The Counterfeiters".

תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרכז העלילה עומדת דמותו של ברנאר - חברו ללימודים של אוליבייא המתכונן למבחני הבגרות שלו. ברנאר מגלה כי הוא ממזר ומשתמש בכך כאמתלה לבריחה מן הבית. הוא מבלה לילה במיטתו של אוליבייא (שם הם מנהלים שיחה על מיניות במהלכה אוליבייא חושף ביקורו אצל זונה, אשר לא מצא כחוויה מהנה במיוחד). לאחר שברנאר גונב את המזוודה השייכת לאדואר, דודו של אוליבייא, הוא נהפך למזכירו האישי. אוליבייא מקנא ומסיים בזרועותיו של קומטה דה פאסוואן, אדם ציני ושטני, והשניים נוסעים יחדיו לים התיכון.

בסופו של דבר, ברנאר ואדואר מחליטים שאינם מתאימים זה לזה כפי שציפו, וברנאר עוזב לטובת משרה בעיתון, ולבסוף מחליט לחזור לבית אביו. אוליבייא הופך תחתיו למזכירו האישי של אדואר, ולאחר ערב רב אירועים במהלכו הוא מביך אותו בצורה גמורה, אוליביה מסיים את הערב במיטתו של אדואר, והשניים סופסוף מממשים את תשוקתם שעד כה לא העזו לגלות.

עלילות משנה שונות נשזרות סביב אלמנטים אלה. סיפורו של אחיו הצעיר של אוליבייא, ז'ורז', ומעורבותו עם זייפני מטבעות, וסיפורו אחיו הבכור, ונסאן, ויחסיו עם לורה, אישה נשואה, עימה הביא ילד מחוץ לנישואין.

במובנים מסוימים מזכיר הרומן את התימות העולות במחזה של פרנק ודקינד "האביב המתעורר", כמו למשל אופן השיחה והפעולה, שאינו מותאם לגילם, של המתבגרים בספר, ולצד זאת אי כשירותם של המבוגרים (במיוחד של האבות), כמו גם המוטיבים של התפתחות וזהות מינית מבולבלת. מזייפי המטבעות חולק עם המחזה את התפישה fh מערכות יחסים הומוסקסואליות טובות יותר, תחת תנאים מסוימים, מהטרוסקסואליות, כאשר האחרונות לפיו מובילות באופן בלתי נמנע לתוצאות הרסניות.

זיהוי אפשרי של דמויות בספר עם דמויות בשר ודם[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלבד זיהוי של ז'יד עצמו עם חלק מהדמויות, דמויות אחרות ברומן מזוהות עם אנשים אמיתיים. קומטה דה פאווסאן נתפס כמרמז לז'אן קוקטו, אוליביה למארק אלגרה, ולורה לבת דודתו של ז'יד, ובהמשך אשתו, מדליין. אלפרד ג'רי נוכח גם הוא בסצנת המסיבה תחת שמו האמיתי ואובו רוי מוזכר גם הוא. מסיבות אלו, נראה כי עלילת הרומן מתקיימת בין 1896 (הפרמיירה של אובו רוי) לבין 1907 (מותו של ג'רי). רישום ביומנו של אדואר בפרק 12 בחלקו השלישי, מציין שנת בציר של יין משנת 1904, מאשר את החשד לטווח ספציפי יותר של זמן שבו ממוקם ככל הנראה הרומן.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • André Gide: The Counterfeiters. ISBN 0394718429
  • André Gide: Journal of The Counterfeiters.
  • List of books portraying paedophilia or sexual abuse of minors
  • "Gide's Rhetoric of Acceptance in Les Faux-monnayeurs" by Eric Mader
  • "Gide's Fictional Technique" by Justin O'Brien
  • "La Séduction du lecteur-André Gide" by Maya Nestelbaum, Sorbonne Paris IV

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]