פרנק ודקינד
 | |
| לידה |
24 ביולי 1864 הנובר, ממלכת הנובר, הקונפדרציה הגרמנית  |
|---|---|
| פטירה |
9 במרץ 1918 (בגיל 53) מינכן, הקיסרות הגרמנית |
| עיסוק |
מחזאי, סופר, עיתונאי, תסריטאי, שחקן, שחקן תיאטרון, מחבר, משורר |
| בן/בת זוג | Tilly Wedekind |
| צאצאים | פמלה ודקינד, Kadidja Wedekind |
| לאום |
גרמנים |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת ציריך, אוניברסיטת מינכן, אוניברסיטת לוזאן |
| שפות היצירה |
גרמנית |
  | |
בנימין פרנקלין ודקינד (בגרמנית: Benjamin Franklin Wedekind; 24 ביולי 1864 - 9 במרץ 1918) היה מחזאי גרמני אשר נמנה עם אבות האקספרסיוניזם.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ודקינד נולד בהנובר ועבד במספר משרות בטרם החל לעבוד בקברט ולהפוך למחזאי.
המחזה החשוב הראשון פרי עטו, "Frühlings Erwachen", משנת 1891 (תורגם לעברית כ"האביב מתעורר"), העוסק במיניות ובהתבגרות מינית, חולל שערורייה.
שני המחזות "רוח האדמה" (1895) ו"תיבת פנדורה" (1904), המוכרים גם כ"מחזות לולו", הם, כפי הנראה, שני מחזותיו הידועים ביותר. שניהם שימשו מאוחר יותר כבסיס עלילתי לאופרה "לולו" מאת אלבן ברג.
"תיבת פנדורה" שימש אף כבסיס לסרט אילם הנושא שם זה מאת ג.וו. פאבסט (1929). יצירתו של ודקינד, אשר תדיר מבקרת את ההתנהגות וההליכות בחברה הבורגנית, ובעיקר בכל הנוגע ליחס למין, נחשבת אקספרסיוניסטית.
בתו, פמלה[1], נישאה לשחקן שארל רנייה. נכדו הוא המוזיקאי והסופר אנטול רנייה, שהיה בעלה של הזמרת נחמה הנדל.
