יהושע קנז

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יהושע קנז, 1991

יהושע קנז (נולד ב-2 במרץ 1937 בשם יהושע גלס) הוא סופר, עורך ומתרגם ישראלי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יהושע קנז נולד בפתח תקוה. בנעוריו הושפע מהכנענים, ובעקבות זאת שינה את שם משפחתו לשם המקראי "קנז". למד פילוסופיה ושפות רומאניות באוניברסיטה העברית בירושלים וספרות צרפתית בסורבון.

קנז ידוע בעיקר בזכות הרומנים שפרסם, אך הרבה מהשפעתו נזקפת גם לעבודתו כעורך: בשנות השישים והשבעים היה מעורכי הרבעון הספרותי "קשת" ובשנות השמונים ערך עם יורם ברונובסקי את הירחון "מחברות לספרות". כמו כן ערך את מוסף הספרות של העיתון "הארץ", עמו הוא קשור שנים רבות. קנז, המסרב להתראיין ושומר בקנאות על חייו הפרטיים, חי מספר שנים בפריז. ספריו תורגמו למספר שפות והוא נחשב לסופר המחובק על ידי הביקורת והממסד הספרותי בישראל. את סיפוריו הקצרים הראשונים, בראשית שנות השישים, פרסם ברבעון "קשת" תחת שמו הספרותי "אבי עתניאל", ורמז בכך לשופט המקראי הקדום עתניאל בן קנז.

קנז מתרגם מצרפתית שירים וסיפורים (של אונורה דה בלזאק, למשל), ומתחילת המאה ה-21 עובד על פרויקט תרגום ספריו של הסופר הבלגי ז'ורז' סימנון. עד היום פורסמו (בהוצאת "עם עובד") תרגומיו לספרים: "האיש שצפה ברכבות", "מדרגות הברזל", "שעת הפעמונים", "מכתב לשופט", "מותה של בל", "מכת ירח".

זוכה פרס ביאליק ב-1997.

דעותיו הפוליטיות של קנז נוטות לשמאל, והוא חבר מרצ ותומך שלה עוד מימי רצ. בבחירות לכנסת ה-17 הוצב במיקום ה-109 הסמלי ברשימת מרצ לכנסת, ובבחירות לכנסת ה-18 הוצב במקום ה-106 ברשימתה. בבחירות ב-2013 הוצב במקום ה-105.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתרגומיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • האדום והשחור, כרוניקה של המאה התשע-עשרה, מצרפתית, מאת סטנדאל, אנרי בל, תרגם מצרפתית יהושע קנז, הוסיפה הקדמה והערות לנה שילוני, זמורה ביתן 1981.
  • אינטימיות, מאת ז’אן-פול סארטר, מצרפתית, הדר תל אביב, 1982.
  • האיש שצפה ברכבות, האיש הקטן מארחנגלסק, מאת ז'ורז' סימנון, מצרפתית, עם עובד, תל אביב, תשס"א 2001.
  • אני רוצה לישון!, מאת כריסטין דאוניה, נוסח עברי - יהושע קנז, עם עובד, תל אביב, תשס"א 2001.
  • בובאר ופקושה, מאת גוסטב פלובר, תרגם מצרפתית, והוסיף הערות ואחרית-דבר יהושע קנז, עם עובד תל אביב, תשנ"ז 1997.
  • בן החולות, מאת טאהר בן ג'לון, מצרפתית, עם עובד תל אביב, תשמ"ט 1988.
  • החיים הכפולים של ארסאן לופאן, מאת מוריס לאבלאן, מזרחי, תל אביב, 1964.
  • הקפיטן, מאת מישל זבאקו, מזרחי, 1963
  • ‫חרפות וגידופים, מאת אמלי נותומב, תרגם מצרפתית והוסיף הערות יהושע קנז, עם עובד תל אביב, תשס"ד 2004.
  • מדרגות הברזל; אלמונים בבית, מאת ז’ורז’ סימנון, תל אביב עם עובד, תשס"ג 2003.
  • מזיפי המטבעות, מאת אנדרה ז'יד, תל אביב מפעלים אוניברסיטאיים 1977.
  • מחכים לברברים, מאת ג'. מ. קוטזי, מאנגלית, עם עובד תשמ"ה 1984.
  • מכתב לשופט; הילד שבחלון, מאת ז’ורז’ סימנון, עם עובד תל אביב, תשס"ה 2005.
  • ‫הנשיקה למצורע, מאת פרנסואה מוריאק, עם עובד תל אביב תשמ"א 1981.
  • הסוד המשותף; הכלב הצהוב, מאת ז’ורז’ סימנון, עם עובד תל אביב, תשס"ו 2006.
  • מותה של בל; מכת ירח, מאת ז'ורז' סימנון, עם עובד תל אביב, תשס"ח 2008

עיבודים לסרטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נורית גרץ, "האשה הגדולה מן החלומות" ליהושע קנז, סימן קריאה, 5, 1976.
  • אורציון ברתנא, מה ידוע להם שלא ידוע לנו?, מאזנים, ס"ו, 2, תשנ"ב 1992. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR דרך אתר הספרייה הלאומית, לאחר הזדהות ולאחריה כניסה לכתב עת כלשהו דרך המסך המוצג. הרישום לאתר הספרייה הוא חינם)
  • יוסף אורן, מאבק על צלם אנוש, נתיב, תשנ"ב 1992.
  • ניצה בן-דב, ספרטה וילדיה האבודים: על מקומו של המקום בכתבי יהושע קנז ו"בהתגנבות יחידים", עלי-שיח 33 (תשנ"ד) 113-119, 1993.
  • יצחק לאור, ההטרוגניות היא הגיהנום: איום, מין ותרבות בנובלה "בדרך אל החתולים" מאת יהושע קנז, אנו כותבים אותך מולדת, תשנ"ה 1995.
  • נילי לוי, חזרה לתבניות קודמות, עיתון 77, 217, 1998.
  • יוסף אורן, קרבנות הכיסופים ל"חיים האמיתיים", על ספרו של יהושע קנז, "מחזיר אהבות קודמות", מאזנים, ע"ב, 6, 2000.
  • חיה שחם, להתפכח מחלום, להיפרד מחזון - שלושה היבטים של חניכה ארץ ישראלית, על "אדון לוי" מאת עמוס עוז, "משחקים בחורף" מאת יצחק בן-נר, ו"סודו של הנריק" מאת יהושע קנז, מחקרי ירושלים בספרות עברית, י"ח, תשס"א 2001. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR דרך אתר הספרייה הלאומית, לאחר הזדהות ולאחריה כניסה לכתב עת כלשהו דרך המסך המוצג. הרישום לאתר הספרייה הוא חינם)
  • קציעה עלון, האמן והערבי: "האחר האולטימטיבי" בספרו של יהושע קנז "נוף עם שלושה עצים", אלפיים 26, תשס"ד 2004.
  • צליל אברהם, "העסק הזה של בני אדם יותר מדי קשה לי" (פתיחת הראיון), מוסף שבעה לילות של ידיעות אחרונות, עמודים 22–24, 22 בפברואר 2013.
  • שני סמאי-מוסקוביץ, הקווים מנגנים מעצמם: קריאה בסיפור ׳התרנגולת בעלת שלוש הרגליים׳ מאת יהושע קנז לאור מושג ההיעשות של דלז וגואטרי. מארג, כרך ד׳, 2013.
  • נעמה צאל, הם דיברו בלשונם: הפואטיקה של יהושע קנז, הוצאת מאגנס, 2016.[1]
  • חן שטרס, קרן דותן (עורכות), יופיים של המנוצחים: ביקורת ומחקר על יצירתו של יהושע קנז, עם עובד, 2017.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


הקודם:
יעקב אורלנד, יהודית הנדל
פרס ביאליק לספרות יפה
1997
הבא:
נורית גוברין, אריה סיון, אפרים קישון