לאה אברהם – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־11:52, 20 במאי 2015

לאה אברהם (נולדה ב-1945) היא רקדנית וכוריאוגרפית ישראלית, העוסקת גם בשירה ובתיפוף. אברהם רקדה ב"להקת ענבל" וב"להקת בת שבע", וייסדה להקה בת חסותה של "ענבל" בשם "טעם אישי".

ביוגרפיה

אברהם נולדה בדרום תימן, ועלתה לישראל עם הוריה ומשפחתה כשהייתה בת שש, ב-1949. מאז היא מתגוררת במושב קדימה. בגיל 14 צפתה לראשונה במופע של להקת ענבל והחליטה לנסות להצטרף אליה.

בזמן שירותה הצבאי למדה מחול אצל האחיות שושנה ויהודית אורנשטיין, בתקופה בה סגנון הריקוד שלהם התבסס על מחול ההבעה. בתום שירותה הצבאי התקבלה אברהם ללהקת ענבל והייתה רקדנית סולנית בלהקה. היא גם יצאה עם הלהקה למספר סיבובי הופעות מוצלחים בחו"ל. אחרי 13 שנים בלהקה, בשנת 1973, עברה ללהקת בת שבע, וגם שם פעלה כרקדנית ויוצרת.

ב-1980 חזרה ללהקת ענבל, בתור סגנית מנהלת וכוריאוגרפית של הלהקה. בין הריקודים בהן רקדה כסולנית: "שבת שלום", "מגילת רות", "ורד בר", "מזמור לדוד" ו"שירת דבורה". ב-1982 קיבלה מלגה מממשלת ארצות הברית ללמד באוניברסיטאות בחו"ל; שם המשיכה, במקביל ללימודים, להופיע כעצמאית.

בשנת 1983 חזרה לישראל, וביחד עם שלום חרמון, שהיה אחראי על המחול במשרד החינוך, פתחה את המגמה הראשונה למחול בבית ספר בארץ, בתיכון "אלון" שברמת השרון. באותה תקופה עסקה גם בתיאטרון וחיברה כוריאוגרפיות להצגות שונות בתיאטרון הקאמרי, תיאטרון באר שבע והבימה.

ב-1985, בעודה מנהלת את המגמה למחול בתיכון "אלון", הקימה להקה בת חסותה של להקת ענבל, בשם "טעם אישי". כעבור שנה הסירה ענבל את חסותה מהלהקה, והלהקה המשיכה לפעול עצמאית. הלהקה העלתה את המופע "את היא אני", שבו כל אחת מרקדניות הלהקה הביאה למופע את הרקע האישי והעומק שלה.

בשנת 1995 הוציאה אברהם אלבום מוזיקה בשם "נווה מדבר", המשלב שירה תימנית מקורית ושירי יוצרים ישראלים כמו שרה לוי תנאי, עובדיה טוביה, ינון נאמן וידידיה אדמון.

כבר מתחילת דרכה של אברהם בתחום המחול, עסקה בשילוב מוטיבים של הריקוד התימני יחד עם מחול מודרני; היא ביטאה שילוב זה בלהקות ענבל ובת שבע וגם כשהופיעה כרקדנית עצמאית. ביצירתה "שתי וערב" שילבה ריקודים תימניים עם להקת ג'אז; במופע תופפה על דרבוקה ורקדה יחד עם אחותה יפציבה, כשלהקת הג'אז ניגנה ברקע. יצירות הריקוד והשירה של אברהם נוגעות בנושאים להם קיבלה השראה מתרבות העדה התימנית, כגון נושאים תנ"כיים, נושאים ארצישראליים, וחיי היום יום.

ב-2012 פרשה אברהם לגמלאות מניהול מגמת המחול בתיכון "אלון". לאורך השנים לימדה מוזיקה במכללת לוינסקי לחינוך, והיא ממשיכה בכך גם כיום. בנוסף ממשיכה אברהם לעסוק במוזיקה, בשירה ובמחול.

אברהם גרושה (בעלה היה הרקדן יהודה נחום) ולה בן אחד- אנוש. בנה ממשיך את דרכה וגם הוא עוסק כיום בריקוד ובזמר.

קישורים חיצוניים

לאה אברהם, באתר "מומה"
לאה אברהם, באתר "הבימה"
מילים לשירים של לאה אברהם, באתר "שירונט"
"נווה מידבר", על אלבומה של לאה אברהם

@@ שורה 7: / שורה 7: @@
 בזמן שירותה הצבאי למדה [[מחול]] אצל האחיות שושנה ו[[יהודית אורנשטיין]], בתקופה בה סגנון הריקוד שלהם התבסס על מחול ההבעה. בתום שירותה הצבאי התקבלה אברהם ללהקת ענבל והייתה רקדנית סולנית בלהקה. היא גם יצאה עם הלהקה למספר סיבובי הופעות מוצלחים בחו"ל. אחרי 13 שנים בלהקה, בשנת 1973, עברה ללהקת בת שבע, וגם שם פעלה כרקדנית ויוצרת.
-ב-1980 חזרה ללהקת ענבל, בתור סגנית מנהלת וכוריאוגרפית של הלהקה. בין היצירות שיצרה עבור הלהקה: "שבת שלום", "מגילת רות", "ורד בר", "מזמור לדוד" ו"שירת דבורה". ב-1982 קיבלה מלגה מ[[ממשלת ארצות הברית]] ללמד באוניברסיטאות בחו"ל; שם המשיכה, במקביל ללימודים, להופיע כעצמאית.
+ב-1980 חזרה ללהקת ענבל, בתור סגנית מנהלת וכוריאוגרפית של הלהקה. בין הריקודים בהן רקדה כסולנית:  "שבת שלום", "מגילת רות", "ורד בר", "מזמור לדוד" ו"שירת דבורה". ב-1982 קיבלה מלגה מ[[ממשלת ארצות הברית]] ללמד באוניברסיטאות בחו"ל; שם המשיכה, במקביל ללימודים, להופיע כעצמאית.
 בשנת 1983 חזרה לישראל, וביחד עם שלום חרמון, שהיה אחראי על המחול ב[[משרד החינוך]], פתחה את המגמה הראשונה למחול בבית ספר בארץ, ב[[בית ספר תיכון|תיכון]] "אלון" שב[[רמת השרון]]. באותה תקופה עסקה גם ב[[תיאטרון]] וחיברה כוריאוגרפיות להצגות שונות ב{{ה|תיאטרון הקאמרי}}, [[תיאטרון באר שבע]] ו[[הבימה]].