אמפארו אוטרו – הבדלי גרסאות
מ השלמת תבנית {{אישיות}} על פי הערך |
מ הסרת תבנית:אין תמונה משדה תמונה בתבנית, בערך בו יש הצגה אוטומטית של "אין תמונה"# |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{אישיות |
{{אישיות |
||
|שם בשפת המקור=Amparo Otero Pappo |
|שם בשפת המקור=Amparo Otero Pappo |
||
| תמונה = |
| תמונה = |
||
|תאריך לידה=[[1896]] |
|תאריך לידה=[[1896]] |
||
|תאריך פטירה=[[1987]] |
|תאריך פטירה=[[1987]] |
||
גרסה מ־15:01, 17 בפברואר 2017
 | |
| לידה |
1896 קובה |
|---|---|
| פטירה | 1987 (בגיל 91 בערך) |
| מדינה |
קובה  |
| השקפה דתית |
הכנסייה הקתולית |
| פרסים והוקרה |
חסידת אומות העולם (14 ביולי 2011) |
  | |
אמפארו אוטרו (אנגלית: Amparo Otero Pappo; 1896 - 1987) הייתה צרפתיה ילידת קובה שהצילה יהודים צרפתיים במהלך מלחמת העולם השנייה על ידי החבאתם מפני הנאצים.
קורות חיים
אמפארו נולדה בקובה בשנת 1896 והגרה עם משפחתה לפריז. שם נישאה ליעקב פאפו, יהודי ממוצא בולגרי. בשנת 1933 יעקב נפטר, והיא נותרה אלמנה עם בנם שארל אנרי, שנולד שנה קודם לכן.
פעילות בתקופת השואה להצלת יהודים
עם הכיבוש הגרמני של צרפת, הצטרפה אמפארו לצרפתים רבים שברחו דרומה לאזור שלא נכבש על ידי הגרמנים. היא התיישבה ב-Siran שבדרום צרפת שם חיה משפחתה של אחותה, והתפרנסה מייצור כובעים. למרות הקושי האישי שלה, אמפרו בקשה לסייע לאחרים במצוקה. היא הייתה פעילה בסיוע לפליטים אחרים, יזמה אירועים לילדים שאבותיהם היו שבויים מלחמה, וגם לקחה את הילדים לביתה; שני הילדים הללו היו האחיינית והאחיין של בעלה, ז'קלין (נולדה ב- 1935) וחיים (נולד ב-1923).[1]
אמפארו קלטה גם את ליליאן פרנג'י Liliane Frangi, שמשפחתה נמלטה מפריז באפריל 1942. סבתה של ליליאן סירבה לעזוב את ביתה; היא נשארה מאחור ונעצרה 3 חודשים לאחר מכן, במהלך המצוד של יהודי פריז. יחד עם רבים היא גורשה לאושוויץ, שם מצאה את מותה. משפחת פרנגיס ברחו תחילה לאזור מרסיי, אבל כשהגרמנים השתלטו על ממשלת וישי בנובמבר 1942, נמלטו בני המשפחה לאזור האיטלקי, שהיה בטוח יחסית. באוקטובר 1943, כאשר גם חלק זה של צרפת נכבש על ידי גרמניה, ברחה המשפחה להרים, אך לפני כן הם שלחו את בתם בת ה -13 ליליאן לכפר סיראן שם הוסתרה על ידי אמפארו פאפו. למען ביטחונה של ליליאן היא מעולם לא הלכה לבית הספר, במקום זה פאפו בקשה מהכומר המקומי לתת לה שיעורים הפרטיים שלה. היא קבלה גם שעורי מתמטיקה מחבר בתנועת ההתנגדות שהיה מורה במקצועו.[1]
לאחר המלחמה
אמפארו נפטרה ב-19 בנובמבר 1987.
הכרה והנצחה
ב-2011 שמעה ליליאן על קיומו של ארגון יד ושם והחליטה להגיש את הבקשה לכבד את אמפארו כחסידת אומות עולם. ניתן לאמפארו התואר הרשמי של חסידת אומות עולם בטקס שנערך ביד ושם ב- 14 ביולי 2011.[1] זכרונה הונצח על ידי הוספתה לקיר הכבוד שביד ושם[2]