שמיעתנות – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־01:59, 23 במאי 2017

שמיעתנות או אודיזם (מאנגלית: Audism) היא צורה של יכולתנות, אפליה על בסיס נכות. השמיעתנות נהוגה כלפי חירשים וכבדי שמיעה, ומתארת תפיסה לפיה יש עדיפות לאדם בעל תרבות של שומעים (שומע או חירש המתנהג כשומע) על פני אדם בעל תרבות החירשים, או תפיסה לפיה חיים ללא שמיעה או עם שמיעה פחותה הם חיים אומללים. תפיסה זו מובילה להתייחסות אל חירשות כאל מחלה, והתוצאה היא סטיגמה כלפי חירשים.

את המונח טבע טום ל. האמפריז (Tom L. Humphries) בעבודת הדוקטורט שלו בשנת 1977, אך המונח נכנס לשימוש נרחב רק כאשר הרלן ליין (Harla Lane) השתמשה בו בכתבים שלה. במקור, האמפריז התייחס לשמיעתנות רק בנוגע להתנהגות ועמדות של אנשים בודדים, וליין הרחיבה את זה לדיכוי חירשים באופן כללי.

ראו גם

תרבות החירשים

קישורים חיצוניים

אתר AV ישראל
לימודי מוגבלות: מקראה, בעריכת ד"ר שגית מור, פרופ' נטע זיו, פרופ' ארלין קנטר, ד"ר אדוה איכנגרין ופרופ' ניסים מזרחי, הוצאת מכון ון ליר והקיבוץ המאוחד, 2016
האם חירשות היא נכות? 22 בספטמבר 2016, סרטון באתר יוטיוב, מאת ahboaz
מתי חירשות היא כן מגבלה? 22 בספטמבר 2016, סרטון באתר יוטיוב, מאת ahboaz

ערך זה הוא קצרמר בנושא סוציולוגיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
-'''שמיעתנות''' או '''אודיזם''' (מ[[אנגלית]]: '''Audism''') היא מושג אשר מגדיר תחושות, התנהגות או גישה אשר מוקירה את השמיעה ודוחה את החירשות. השמיעתנות נהוגה כלפי [[חירש]]ים ו[[כבד שמיעה|כבדי שמיעה]], ומציגה אידיאולוגיה שההיבט החיובי (קידום התנהגות או מאפיין רצוי) על פיה יש עדיפות לאדם שומע או המתנהג כשומע על פני אדם חירש או כזה המתנהג כלא-שומע. בהיבט השלילי (דחיית או שלילת התנהגות או מאפיין בלתי-רצוי) השמיעתנות רואה בחיים ללא שמיעה או עם שמיעה פחותה כחיים אומללים ולא רצויים.
+'''שמיעתנות''' או '''אודיזם''' (מ[[אנגלית]]: '''Audism''') היא צורה של [[יכולתנות]], [[אפליה]] על בסיס [[נכות]]. השמיעתנות נהוגה כלפי [[חירש]]ים ו[[כבד שמיעה|כבדי שמיעה]], ומתארת תפיסה לפיה יש עדיפות לאדם בעל תרבות של שומעים (שומע או חירש המתנהג כשומע) על פני אדם בעל תרבות החירשים, או תפיסה לפיה חיים ללא שמיעה או עם שמיעה פחותה הם חיים אומללים. תפיסה זו מובילה להתייחסות אל חירשות כאל מחלה, והתוצאה היא [[סטיגמה]] כלפי חירשים.
+את המונח טבע טום ל. האמפריז (Tom L. Humphries) בעבודת ה[[דוקטורט]] שלו בשנת [[1977]], אך המונח נכנס לשימוש נרחב רק כאשר הרלן ליין (Harla Lane) השתמשה בו בכתבים שלה. במקור, האמפריז התייחס לשמיעתנות רק בנוגע להתנהגות ועמדות של אנשים בודדים, וליין הרחיבה את זה לדיכוי חירשים באופן כללי.
-על פי השמיעתנות השמיעה היא ערך עליון. על כן, היכולת לשמוע או להתנהג כשומע הם סיבה והצדקה לסטטוס חשוב וגבוה יותר מהיבט קיומי וחברתי. בהיבט קיומי הכוונה היא לתפיסת הגוף עצמו: ישנה העדפה מסוימת לכיצד הגוף האנושי צריך להיות. על פי השמיעתנות, הגוף האנושי צריך להיות שומע וישנה היררכיה ברורה: אדם שומע עדיף על אדם כבד-שמיעה, ושניהם עדיפים על אדם חירש. ההעדפה לגוף מסוג מסוים, משמעה דחיית גוף מסוג אחר; ההשלכה של התפיסה הקיומית השמיעתנית מתבטאת, בין היתר, בהפלת תינוקות חירשים מכיוון שהם אינם עומדים בדרישה לגוף הרצוי.<ref>{{קישור כללי|כתובת=http://www.inn.co.il/News/News.aspx/285945|הכותב=הרב אליעזר מלמד|כותרת=דין הפלת עוברים בעלי ליקויים קשים|אתר=ערוץ 7|תאריך=23.10.14}}</ref><ref>{{צ-ספר|מחבר=מישל רבל, עורך|שם=סוגיות ביואתיות בנושא אבחון גנטי טרום השרשתי (PGD)|מו"ל=המועצה הלאומית לביואתיקה; האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים|שנת הוצאה=2008|עמ=95}}</ref> ההיבט החברתי מתייחס למעמד בהיררכיה החברתית. מקומו של האדם השומע או החירש במבנים חברתיים שונים נגזר על ידי יכולתו לשמוע או להתנהג כשומע. השלכה נפוצה של תפיסה זו היא להעדיף אדם חירש אשר מדבר בצורה ברורה, מאשר אדם חירש אשר אינו מדבר בצורה ברורה. ההעדפה באה לביטוי, למשל, בקידומם של חירשים אוראליים (המדברים בצורה ברורה) במקומות עבודה על חשבונם של חירשים מסמנים (בשפת הסימנים).
-השמיעתנות מקבלת תוקף על ידי חשיבה פתולוגית (המודל הרפואי) המגדירה את החירשות כמחלה, ותוצאתה היא [[סטיגמה]] שלילית כלפי חירשים. השמיעתנות היא ביטוי פרטני של גישה כללית: [[יכולתנות]] (Abelism). השמיעתנות מתרכזת בהיבט של השמיעה, בעוד שהיכולתנות היא אידיאולוגיה כללית של הגוף אשר מצדיקה [[אפליה]] על בסיס [[נכות]]. את המונח טבע טום ל. האמפריז (Tom L. Humphries) בעבודת ה[[דוקטורט]] שלו בשנת [[1977]], אך המונח נכנס לשימוש נרחב רק כאשר הרלן ליין (Harlan Lane) השתמש בו בכתבים שלה. במקור, האמפריז התייחס לשמיעתנות רק בנוגע להתנהגות ועמדות של אנשים בודדים, וליין הרחיב את משמעות המושג לדיכוי חירשים באופן כללי.
-עליונות השמיעה על פי השמיעתנות נדחית כרעיון וכגישה בשל כמה סיבות (לפי סדר אלפביתי):
-א. ביואתית: העדפת גוף מסוים כעליון היא הפרה של עיקרון ביו-נייטרליות במצבים לא מסכני חיים (החירשות איננה מסכנת חיים על פי כל המדדים).
-ב. דתית: העדפת השמיעה היא איננה ציווי אלוהי. אלא ציווי אנושי יהיר אשר שולל את יצירת האל.
-ג. הטבע: חירשות הינה תופעה טבעית הנפוצה במגוון הטבעי של החיים – יצורים חיים רבים הינם חירשים כברירת מחדל קיומית.
-ד. חברתית: התקשורת האנושית היא גם שמיעתית (aural) וגם חזותית (visual) - כל אדם נולד עם היכולת לתקשר בשתי השפות ועל כן הבחירה באחת מהן, היא בחירה חברתית ולא חובה.
-ה. פילוסופית: החירשות איננה פוגמת ביכלות (פוטנציאל) וביכולות האנושיות  – ההעדפה לבחירת פעלנות (סוכנות) שמיעתית היא שרירותית ומייצגת העדפה פוליטית ותו לא.
 == ראו גם ==
@@ שורה 25: / שורה 11: @@
 * {{יוטיוב|S3i9gVQDaOY|שם=האם חירשות היא נכות? 22 בספטמבר 2016}}, מאת ahboaz
 * {{יוטיוב|UrDNqgnjHwU|שם=מתי חירשות היא כן מגבלה? 22 בספטמבר 2016}}, מאת ahboaz
-== הערות שוליים ==
-{{הערות שוליים}}
 {{קצרמר|סוציולוגיה}}