חג הבשורה – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
שורה 6: שורה 6:


[[נצרות|הכנסייה הנוצרית]] חוגגת מועד זה ב-[[25 במרץ]], "יום הבשורה", תשעה חודשים לפני [[חג המולד]].
[[נצרות|הכנסייה הנוצרית]] חוגגת מועד זה ב-[[25 במרץ]], "יום הבשורה", תשעה חודשים לפני [[חג המולד]].

== חג הבשורה בישראל ==

חג הבשורה (בערבית:عيد البشارة) הינו חג רישמי בעדה הנוצרית בארץ ישראל וכול אזרח נוצרי בישראל זכאי ליום מנוחה במועד החג .
מאפיין החג בארץ ישראל כולל את התהלוכה המרכזית היוצאת מכנסיית הבשורה בנצרת .
הכניסה לכנסייה מתבצעת בתהלוכה רבת-משתתפים, שבראשה צועדים הצופים האורתודוקסים לקצב הלמות תופים, צלילי חליל וכלי נשיפה נוספים. התהלוכה המסורתית משלבת את הצעירים באירוע הדתי, ובכך מקרבת אותם לשורשי אמונתם. אחריהם צועדים בסך הכמרים הזוטרים, כשבידיהם רימוני קטורת, צלבים על מוטות, גביע שתייה ועוד. שניים מהכמרים אוחזים בתבליט של ישו הצלוב, כומר נוסף מחזיק במקל, הנחזה להיות מקלו של משה רבנו. במאסף צועדים אנשי הכמורה הבכירים, המנפנפים בידיהם לקהל המריע וקדים קלות בראשם, ואחריהם פרנסי העיר.

בהגיע התהלוכה אל שערי הכנסייה, מסתדרים הצופים בשתי שורות ומפנים דרך לאנשי הדת, הנכנסים ראשונים. לאחר שכל משתתפי התהלוכה נכנסים בזה אחר זה להיכל התפילה, ניתן האות והקהל הרחב בא בעקבותיהם ותופס את מקומו.


==ראו גם==
==ראו גם==

גרסה מ־12:23, 6 בינואר 2016

המונח "הבשורה" מפנה לכאן. לערך העוסק בספרי הברית החדשה, ראו הבשורות.
"הבשורה" של אל גרקו, 1575

בנצרות, חג הבשורה (באנגלית: Annunciation Day או Lady Day) הוא חג הנחגג ב-25 במרץ לכבוד "הבשורה למרים".

"הבשורה" היא ההודעה שעל פי הנצרות הביא המלאך גבריאל למריה ב-25 במרץ לשנת 1 לפנה"ס (ע"פ האמונה הנוצרית). ההודעה נשלחה על ידי אלוהים, ובה נמסר למריה כי היא הרה, וכי בעוד תשעה חודשים היא תלד בן, שאביו הוא האל. על פי מסורות נוצריות הביא לה המלאך גבריאל את פרח השושן הצחור ומאז השושן הצחור קדוש למאמינים הנוצרים. בדיוק תשעה חודשים מאוחר יותר (25 בדצמבר) נולד ישו. המיקום המשוער של "הבשורה" הוא בנצרת, במקום בו עומדת כיום לכבוד המאורע כנסיית הבשורה.

הכנסייה הנוצרית חוגגת מועד זה ב-25 במרץ, "יום הבשורה", תשעה חודשים לפני חג המולד.

חג הבשורה בישראל

חג הבשורה (בערבית:عيد البشارة) הינו חג רישמי בעדה הנוצרית בארץ ישראל וכול אזרח נוצרי בישראל זכאי ליום מנוחה במועד החג . מאפיין החג בארץ ישראל כולל את התהלוכה המרכזית היוצאת מכנסיית הבשורה בנצרת . הכניסה לכנסייה מתבצעת בתהלוכה רבת-משתתפים, שבראשה צועדים הצופים האורתודוקסים לקצב הלמות תופים, צלילי חליל וכלי נשיפה נוספים. התהלוכה המסורתית משלבת את הצעירים באירוע הדתי, ובכך מקרבת אותם לשורשי אמונתם. אחריהם צועדים בסך הכמרים הזוטרים, כשבידיהם רימוני קטורת, צלבים על מוטות, גביע שתייה ועוד. שניים מהכמרים אוחזים בתבליט של ישו הצלוב, כומר נוסף מחזיק במקל, הנחזה להיות מקלו של משה רבנו. במאסף צועדים אנשי הכמורה הבכירים, המנפנפים בידיהם לקהל המריע וקדים קלות בראשם, ואחריהם פרנסי העיר.

בהגיע התהלוכה אל שערי הכנסייה, מסתדרים הצופים בשתי שורות ומפנים דרך לאנשי הדת, הנכנסים ראשונים. לאחר שכל משתתפי התהלוכה נכנסים בזה אחר זה להיכל התפילה, ניתן האות והקהל הרחב בא בעקבותיהם ותופס את מקומו.

ראו גם

ערך זה הוא קצרמר בנושא נצרות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.