מרים, אם ישו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף מריה)
Disambig RTL.svg המונח "מריה" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו מריה (פירושונים).
Disambig RTL.svg המונח "סנטה מריה" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו סנטה מריה (פירושונים).
מרים, אם ישו
מרים
דיוקנה של מרים, אם ישוע, כפי שצויר במאה ה-16 במנזר סנטה קתרינה שבסיני
דיוקנה של מרים, אם ישוע, כפי שצויר במאה ה-16 במנזר סנטה קתרינה שבסיני
לידה בערך 20 לפנה"ס
ציפורי, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 41 או 44[1]
קדוש עבור כל הכנסיות
מקום פולחן עיקרי סירקוזה ומקומות רבים נוספים
חג תאריכים רבים, ראו להלן
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
דמות אישה בכנסייה מהמאה ה-2, נחשב לציור העתיק ביותר של מרים שהתגלה.

מרים, אם ישו (גם מרים הבתולה, יולדת האלוהים, מדונה ועוד; בלטינית וברוב השפות האירופאיות: Maria, "מריה") היא דמות מרכזית בנצרות, בה היא מתוארת כאמו של ישו. לפי הברית החדשה והמסורת, מרים הייתה מאורסת ליוסף כשהמלאך גבריאל הודיע לה שהיא הרה מרוח הקודש בעודה בתולה. היא גידלה את ישו, נכחה בחלק מן הנסים שחולל וחזתה בצליבתו בירושלים. התאולוגיה הנוצרית הציבה את מרים כראשונה מבין הקדושים, כמשחקת תפקיד מרכזי בישועת המין האנושי, וכסמל לתום ולאדיקות. בייחוד הודגשו בתוליה הנצחיים, שלא נפגמו בלידת בנה. האמונה בכך היא עקרון יסוד בכמה זרמים נוצריים ודוֹגמה בכנסייה הקתולית. אמונות נוספות הן שעיבורה ברחם אמה היה ללא מתום, ושלא מתה אלא עלתה השמימה בגופה. עתירות למרים כדי שתשתדל אצל אלוהים עבור המתפלל נפוצות בליטורגיה, וחגים רבים מוקדשים לה.

חייה לפי הברית החדשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרים איננה מוזכרת רבות בבשורות, למעט בקטעים העוסקים בהולדת ישו במתי א'-ב' ובלוקאס א'-ב', בעיקר במקור השני. מרים מופיעה כבתולה יהודיה המתגוררת בעיר נצרת ומאורשה ליוסף, שהמלאך גבריאל מתגלה אליה ומבשר לה שהיא הרה, ועומדת ללדת את המושיע בן האלוהים שימלוך על העולם. בנוסף, סיפר לה על הריונה של קרובתה אלישבע. מרים יצאה לבקר את אלישבע, שחוותה התגלות ובירכה את מרים ואת עוברה. לאחר מכן יצאה הבתולה ההרה עם בעלה להתפקד בעיר הולדתו, בית לחם, לפי ציווי הקיסר הרומי. היא כרעה ללדת את ישו בבית לחם, ושלושה חכמים מן המזרח ביקרו אותה ואת יוסף והעלו מנחות לרך הנולד. כדי להציל את ילדם בעת שהורדוס הורה לרצוח את כל התינוקות בעיר, המשפחה נמלטה למצרים, ושבה ליהודה בעבור זעם. מרים ובעלה הציגו את ישו הפעוט בבית המקדש. כשהיה בן שתים-עשרה והם ביקרו שוב בירושלים, מצאה אותו מרים ויוסף בין המורים.

בנוסף לנרטיבים אלו, "אם ישו" מוזכרת ללא שם בעת החתונה בקנה בבשורה על פי יוחנן, שם היא מסבירה לבנה שתם היין ומורה לנוכחים לעשות כמצוותו. בסוף הבשורה, בעודו גוסס על הצלב, ישו מורה ל"תלמידו אשר אהב", כותב הבשורה, לנהוג במרים כאילו הייתה אמו שלו ולה לנהוג בו כבנה, והתלמיד אוסף אותה אל ביתו. אזכורה האחרון כרונולוגית הוא לאחר עלית ישו השמימה, כשהיא והשליחים שוהים יחד בעלית גג בירושלים ושוקדים על דבריו.

בתוליה של מרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לבתוליה של מרים שני פירושים דתיים בימינו:

  • הגישה הפשטנית טוענת שלפני הריונה הראשון לא התקיימו יחסי מין בינה לבין בן אנוש, אולם, מבחינה פיזית, בתוליה אבדו עם לידתו של ישו. כמו כן לישו היו אחים נוספים שבן אנוש היה אביהם, ולכן נאלצה לבסוף גם מרים הבתולה לקיים מגע מיני כדרך כל אשה.
  • הגישה המחמירה טוענת שמרים נותרה בבתוליה כל ימיה, וכמו שרוח הקודש התערבה בהריונה, כך התערבה כדי לשמור את בתוליה, אף שנאלצה לקיים מגע מיני וללדת ילדים. קיצוניים אף טוענים שהתנזרה כל חייה, ומסבירים כי אחיו של ישו לא היו אחיו הביולוגיים כי אם אנשים קרובים לו שנקראו אחיו על שום קרבתם אליו.

המקורות לסיפור בתוליה של מרים הם: הבשורה על פי לוקאס והבשורה על-פי מתי, המופיעות בברית החדשה. בבשורה לפי מרקוס, שהוא כתב היד המוקדם יותר, לא מופיע כלל תיאור זה, ולכן מתקיימת סתירה קשה בין שלוש הבשורות בנקודה זו, כי בלתי אפשרי שנס בתוליה של מרים יחמוק מסיפור חייו של ישו בבשורה על-פי מרקוס.

הברית החדשה (בבשורה על פי מתי) מספרת כי מרים הייתה מאורסת ליוסף, אולם היא התעברה בטרם התייחדו. יוסף סבר שהיא התעברה מגבר זר, וביקש לגרשה, אולם התגלות שהייתה לו בחלומו הבהירה לו כי ארוסתו התעברה מרוח הקודש, ולכן אסור לו לגרשה. בתאולוגיה הנוצרית התפתח הסבר הטוען שקיום מגע מיני הוא ביטוי לחטא הקדמון שהביאה חוה על בני האדם ואילו מרים הביאה את גאולתם של בני האדם בכך שילדה את ישו ועשתה זאת בלא הזדקקות לחטא. הניגוד באופיין של מרים וחוה הונצח במסורת אודות ברכתו של המלאך גבריאל לבתולה בעת ההתגלות - Ave Maria ("שלום לך, מרים"). לפי המסורת פנה גבריאל אל הבתולה בברכת Ave, שהיא היפוך סדר האותיות בשמה של חוה (Eva). למעשה, עד עצם ימינו אוסרת הכנסייה הקתולית על כמריה ונזיריה מגע מיני, והנזירות מצוות לשמור על בתוליהן ביתר קפידה ולא לאובדן אף בפעילות חוץ-מינית כמו אימון גופני.

אחת הטעויות העולות מן הסיפור בברית החדשה היא ייחוסו של ישו לשושלתו של יוסף, בעלה של מרים (שהיא לכאורה שושלת בית דוד), כאילו היה יוסף אביו של ישו. האוונגליונים של מתי ושל לוקאס בברית החדשה אף מפרטים את הגנאלוגיה של ישו עד דוד המלך, ואף עד אדם הראשון. ההסבר התאולוגי לייחוס הזה הוא שיוסף היה אביו המאמץ של ישו. על-פי החוק הרומי, אימוץ כלל צירוף של המאומץ לשושלת של המאמץ - כך למשל הקיסר אוגוסטוס נחשב בנו של יוליוס קיסר, גם אם מבחינה ביולוגית הוא לא היה בנו. כיוון שההסבר הזה שנוי במחלוקת, תאולוגים מסוימים קבעו כי גם מרים הייתה מבית דוד.

מרים הקדושה במסורת הקתולית[עריכת קוד מקור | עריכה]

המסורת הקתולית טוענת כי מרים לא מתה, אלא נרדמה לשנת עולמים, ואז הועלתה השמיימה. במקום בו הלכה מרים לישון את שנתה האחרונה על הר ציון נבנתה כנסיית דורמיציון (מלטינית - תרדמה). הקתולים מאמינים כי מרים היא מדיאטריקס, כלומר דמות המתווכת בין ישו לבין אנשים במצוקה. המקור לאמונה זו הוא המקרה בו השפיעה מרים על ישו לחולל את נס היין בחתונה בקנה.

ועידת אפסוס הכריזה ב-431 כי מרים היא יולדת האל (תיאוטוקוס (אנ')). במאה ה-6 הוסיפו לה את הכינוי ניקופיאה (האלה מנחילת הניצחון). ב-1964 הכריז פאולוס השישי כי מרים היא אם הכנסייה.

הכנסייה הקתולית הקדישה למרים, אם ישו, מספר חגים ומועדים:

מרים הקדושה במסורת הקופטית האורתודוקסית[עריכת קוד מקור | עריכה]

המסורת הקופטית חולקת על חלק מהתפישׂה הקתולית את מרים, ובפרט על הטענה כי רוח הקודש התערב בהריונה.

הכנסייה הקופטית גם הקדישה למרים, אם ישו, מספר חגים ומועדים:

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לפי הכנסיות המערביות לא נפטרה אלא נרדמה ועלתה השמיימה (יש כנסיות החולקות על כך)