אזאד כוה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ תקלדה |
מאין תקציר עריכה |
||
שורה 1: | שורה 1: | ||
[[קובץ:AzadKuh.jpg|ממוזער|פסגת ההר אזאד כּוּה]] |
[[קובץ:AzadKuh.jpg|ממוזער|פסגת ההר אזאד כּוּה]] |
||
[[קובץ:AlborzCentralColoredNumbered.png|שמאל|ממוזער|350px|מפת רכס [[אלבורז]] - מספר 2 בצבע הכתום הוא רכס אזאד כּוּה]] |
[[קובץ:AlborzCentralColoredNumbered.png|שמאל|ממוזער|350px|מפת רכס [[אלבורז]] - מספר 2 בצבע הכתום הוא רכס אזאד כּוּה]] |
||
'''אזאד כּוּה''' ([[פרסית]]: ''' آزاد کوه''') הוא אחד מה[[פסגה|פסגות]] הגבוהות ב[[רכס]] [[אלבורז]]. משמעות השם בפרסית היא "הר החופש"; כנראה |
'''אזאד כּוּה''' ([[פרסית]]: ''' آزاد کوه''') הוא אחד מה[[פסגה|פסגות]] הגבוהות ב[[רכס]] [[אלבורז]]. משמעות השם בפרסית היא "הר החופש"; כנראה שהתושבים המקומיים העניקו לפסגה שם זה בשל צורתה ה[[חרוט]]ית והעובדה שאינה מחוברת לפסגות המקיפות אותה. |
||
קיימים שני [[דרך|מסלולים]] לטיפוס אל הפסגה: הקל והקצר מתחיל מהכפר כַּלאכּ-י בֵּלֵא (کلاک بالا) ואורך יום עד יומיים, והארוך מתחיל מהכפר וארַנְגה רוּד (وارنگه رود) ואורך 2-3 ימים. הטיפוס על ההר אינו דורש ציוד [[טיפוס הרים|טיפוס]] מיוחד, אך בשל היעדר מקומות מוסדרים לעצירה, נדרשים המטפסים להביא עמם [[אוהל]]. בחורף קיימות במקום [[מפולת שלגים|מפולות שלגים]] העלולות לסכן את המטפסים. |
קיימים שני [[דרך|מסלולים]] לטיפוס אל הפסגה: הקל והקצר מתחיל מהכפר כַּלאכּ-י בֵּלֵא (کلاک بالا) ואורך יום עד יומיים, והארוך מתחיל מהכפר וארַנְגה רוּד (وارنگه رود) ואורך 2-3 ימים. הטיפוס על ההר אינו דורש ציוד [[טיפוס הרים|טיפוס]] מיוחד, אך בשל היעדר מקומות מוסדרים לעצירה, נדרשים המטפסים להביא עמם [[אוהל]]. בחורף קיימות במקום [[מפולת שלגים|מפולות שלגים]] העלולות לסכן את המטפסים. |
גרסה מ־01:34, 5 באוגוסט 2016
אזאד כּוּה (פרסית: آزاد کوه) הוא אחד מהפסגות הגבוהות ברכס אלבורז. משמעות השם בפרסית היא "הר החופש"; כנראה שהתושבים המקומיים העניקו לפסגה שם זה בשל צורתה החרוטית והעובדה שאינה מחוברת לפסגות המקיפות אותה.
קיימים שני מסלולים לטיפוס אל הפסגה: הקל והקצר מתחיל מהכפר כַּלאכּ-י בֵּלֵא (کلاک بالا) ואורך יום עד יומיים, והארוך מתחיל מהכפר וארַנְגה רוּד (وارنگه رود) ואורך 2-3 ימים. הטיפוס על ההר אינו דורש ציוד טיפוס מיוחד, אך בשל היעדר מקומות מוסדרים לעצירה, נדרשים המטפסים להביא עמם אוהל. בחורף קיימות במקום מפולות שלגים העלולות לסכן את המטפסים.